פרויקט מיוחד: ישראלים, הם מנהלים את העולם

מפיקה ברשת "פוקס", שף במסעדת גורמה בהולנד, מנהל בית ספר למחול בניו יורק ומנהל האפקטים של אולפני "קולמביה" - המושכים בחוטים מעבר לים

מערכת עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מערכת עכבר העיר

עזבו אתכם מנועה תישבי, תשכחו מאיילת זורר ואפילו אל תחשבו על גיא עוזרי – רוב הישראלים שמצליחים בחו"ל עושים את זה בשקט, ורחוק מעיני המצלמה. בפרויקט מיוחד מספרים אנשי תעשייה, מוזיקאים ואמנים על סוד ההצלחה, על החוצפה הישראלית וגם מגלים למה הם הכי מתגעגעים בארץ.עושה קריירה ואת "המתים המהלכים": שרון טל יגודו אישי: שרון טל יגודו, 38, לוס אנג'לס.פרנסה: מחזיקה בתואר המפואר Senior Vice President of Scripted Programming - Fox International Channels.

מהתחלה להצלחה: "את האהבה הגדולה שלי לתעשיית הבידור התחלתי לפתח עוד בתקופת לימודי בתיכון אלון ברמת השרון כשכתבתי ושיחקתי. מהר מאד הפנמתי שדווקא מה שקורה מאחורי הקלעים ומבעד לעדשת המצלמה מושך אותי הרבה יותר, ומצאתי את עצמי מבלה את כל שעות אחר הצהריים בכתיבת מחזות ובימוי סרטים קצרים. בזמן לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה עבדתי כמפיקה, והתחלתי להתעניין יותר ויותר בטלוויזיה. למעשה כל כך התעניינתי, עד שיום אחד מצאתי את עצמי נרשמת ל-NYU לתואר השני במסלול המדיה עם התמקדות בתחום טלוויזיה. כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה איזו החלטה משנה חיים זאת הייתה. התחלתי במסלול של שנתיים, שבו חשבתי שאטייל ואלמד, והוא הפך לנקודת ההשקה של קריירה בין לאומית". מלימודים לקריירה: "במהלך ארבע השנים מאז סיום הלימודים הספקתי לעבוד ב- NBC Sport, רשת Oxygen ואפילו לחזור לארץ כדי לסייע להשיק ערוץ חדש. אז גם הבשילה בי ההבנה שהגיע הזמן להתחיל להשקיע בפורמטים משלי. לאחר שמכרתי כמה תוכניות בישראל, החלטתי לקחת אותן לפסטיבל מיפ בקאן, שוק הטלוויזיה הגדול ביותר בעולם. היה לי מזל מטורף. הצלחתי למכור את הפורמט הראשון שלי ל-FTVS, והם מכרו אותו לערוצי הבידור של רשת פוקס באיטליה. בחיים לא אשכח את הפגישה הראשונה שלי עם צוות ההנהלה ברומא: ישבו שם חמישה בחורים צעירים, גאונים שהתחילו את דרכם המקצועית בערוץ פוקס קידס האמריקאי ועכשיו יושבים סביב שולחן אחד ומנסים לפצח איך אפשר להקים ערוץ המוקדם כולו לנשים. "מה שהתחיל כפגישת הפקה הקשורה לתוכנית שלי הפך תוך זמן קצר לדיון אסטרטגי. תוך זמן קצר הפכתי למפיקה ומפתחת התוכן הראשונה של FIC והייתי שותפה להקמת ערוץ Fox life. אפשר להגיד שהמזל ממש חייך אליי כי תוך שמונה שנים הפכה החברה לחברת הכבלים הבינלאומית הגדולה ביותר. אחרי ארבע שנים שבהם עבדתי על programming strategy (אסטרטגיית תכנון שידורים), ופיתחתי והפקתי יותר מ-20 ערוצים ברחבי העולם, הייתי מוכנה לחזור לתשוקה האמיתית שלי: פיתוח והפקה. זה היה זמן טוב לעבור ללוס אנג'לס ולבנות צוות שיישב בהוליווד ויתרכז בפיתוח ורכישת תכנים עבור FIC".

הפרויקט העיקרי שלי: המתים המהלכים (The Walking Dead),אותו אני מפיקה במשותף עם רשת AMC והיא אחת הסדרות המצליחות של הרשת. הכי מתגעגעת בארץ ל: "להכל! אין שום מקום בעולם שאני אוהבת יותר מאשר את המדינה שלנו. כל המשפחה שלי וחברי הטובים ביותר עדיין שם. ישראל היא הבית והיא תמיד תהיה הבית. אני תמיד מספרת לאנשים שהערבוב בין חדש וישן, המורכבות של המדינה, הגיאוגרפיה המדהימה שלה, מזל האויר (ומזג) חם וכמובן אמביציה מטורפת – יוצרים חבל ארץ מאד מאד יחודי".

ישראלית בלוס אנג'לס: "בעיקר עוזר לי בתעשייה. היהודים מנהלים את הוליווד וישראלים ידועים בכך שהם יצירתיים ועקשנים. זה לא מקרה שפורמטים ישראלים כל כך לוהטים בהוליווד". מה סוד ההצלחה של שרון טל? - לראיון המלא אחת הסדרות המצליחות. "המתים המהלכים":

עושה אפקטים לאדם סנדלר: ארנון מנור אישי: ארנון מנור, 44, לוס אנג'לס. פרנסה: מנהל בפועל של מחלקת האפקטים הוויזואליים בקולומביה פיקצ'רס, השייכים לאולפני סוני. ניים דרופינג: "הבוס שלי הוא נשיא ההפקות של סוני, וכל הסרטים שנעשים בקולומביה עוברים דרכי. בשלב הראשון מביאים לי תסריטים חדשים ואני צריך להעריך את העלות של האפקטים הוויזואליים. בהמשך אני אחראי על גיוס האנשים והתיווך בין הבימאים והמפיקים, לבין הסטודיו – גם מההיבט האומנותי וגם מהאספקט הכלכלי. השבוע התחלתי לעבוד על סרט עם טום הנקס, על פיראטים סומליים שחטפו אוניה. בנוסף אנחנו מתחילים לעבוד על קומדיה חדשה עם סת' רוגן, ומסיימים ממש עכשיו סרט של אדם סנדלר זה הבן שלי (עולה ביולי על מסכי ישראל, ל"ל). התפקיד שלי היה לוודא שהחזון של אדם לגבי הסרט מתממש. אם אדם לא מרוצה – אני נכנס לפעולה. אני גם משחק איתו כדורסל, ובזה הוא הרבה יותר טוב ממני".ישראלי בלוס אנג'לס: "כולם פה יודעים שישראלים הם פושרים רציניים, שבתור ישראלי אני אעשה כל מה שצריך כדי להתקדם ולקדם את הפרויקט. מזהים אותנו כפייטרים, וזה מאוד חיובי. בביזנס להיות דוחפני זה טוב. באנגליה ובצרפת לא הרגשתי נוח להגיד שאני ישראלי, אחת הסיבות שעברתי משם היא שהרגשתי רוח אנטישמית. כאן בלוס אנג'לס זה חצי להיות בבית. יש אנשים ששונאים את לוס אנג'לס אבל אני אוהב את השמש ואת הים, זה להיות בתל אביב אבל בצורה קצת יותר מורחבת".

הכי מתגעגע בארץ ל: "לחספוס הישראלי, לקשר האנושי, למתח הטוב שיש בין אנשים. וכמובן לחברי הילדות ולחברים מהצבא. הקשרים שיש לי באל.איי – זה לא אותו הדבר".

מה סוד ההצלחה של ארנון מנור? - לראיון המלאהאיש שלנו בפייסבוק: נמרוד הלוי אישי: נמרוד הלוי, 37, דבלין. פרנסה: "עובד במחלקת המודעות והפרסום של פייסבוק, במטה החברה בדבלין אירלנד".

מההתחלה להצלחה: "כשאכתוב את האוטוביוגרפיה שלי, אני מבטיח לשלוח לכם עותק. אני יליד ירושלים ובגיל חמש כבר מכרתי סברס לעוברים ושבים בשכונת המושבה הגרמנית בעיר. אז התפתחתי גם למכירת פופקורן במימונה בגן סאקר". הלוי מגדיר את עצמו כ"כזה שעשה המון דברים. עזבתי הכל פעמיים, נסעתי לטייל בעולם ופיצצתי הכל, אז לא לוותר על לעשות חיים". בגיל 27 עבד בצוות הפיתוח האירופאי של חברת הטכנולוגיה SixEye Technologies, משם עבר לנהל את המכירות של חברת Travel list ולאחר מכן ניהל מוצרים ופרוייקטים בתפוז.

"הקריירה שלי היא דבר מאוד מקרי. כתבתי בלוג ב"קפה דה מרקר" כשרק עלה. בדיוק אז דבורית שרגל (וולווט) נכנסה לתפקיד העורכת הראשית בתפוז. כתבתי לה שתיקח אותי, נפגשתי עם אורי לנדא שהעביר אותי לנעמה פלד, שלקחה אותי לנהל את הקומונות והאלבומים, אחר כך גם את בלוג טיוי, אחר כך גם פרוייקטים. ממש כשעזבתי גיא אליאב עבר לתפקיד מנכ"ל נענע10, אז הוא הפגיש אותי עם מירב מאיר ובועז שובל, שלקחו אותי לנהל את התוכן השיווקי. תכל'ס הייתי אסון. שנאתי את זה, אמרתי להם אחרי שמונה חודשים תודה על הכל וביי אני הולך הביתה, ובדיוק אז נענע חתמה הסכם עם פייסבוק". את כרטיס הכניסה שלו לפייסבוק הרוויח כשבמהלך העבודה המשותפת זיהו אנשי החברה את הפונטציאל של הלוי, וצירפו אותו לצוות הבינלאומי היושב באירלנד, שם הוא עובד ממרץ 2011 ואחראי בין היתר על הקמפיינים של המפרסמים הגדולים בישראל, רוסיה, פולין, יוון ודרום אפריקה.דווקא חו"ל: "אין לי חיבה מיוחדת לעבודה בחו"ל. אם פייסבוק היו בישראל, הייתי נשאר בישראל. אם פייסבוק היו על הירח, הייתי הולך לירח".למה נמרוד הלוי מתגעגע בארץ? לראיון המלאפוטנציאל בינלאומי. הלוי וצוות פייסבוק באירלנד (צילום באדיבות נמרוד הלוי)רוקד כל הדרך מ"בת דור" למנהטן: יגאל פרי

אישי: יגאל פרי, מעל 50 (אבל לא מספר לאנשים), איסט וילג', מנהטן.פרנסה: Peridance Capezio Center כבעלים, מנהל אמנותי ומורה לבלט, ובלהקת המחול המודרני פרידאנס כמנהל אמנותי וכוריאוגרף.

מההתחלה להצלחה: "התחלתי כרקדן פולק חובבן עם יונתן כרמון. כשחזרתי מסיבוב הופעות עולמי בו נחשפתי לריקוד ברמה עולמית, התחלתי ללמוד בבית ספר בת דור, ולא הרבה אחרי התקבלתי ללהקה. עדיין הייתה חסרה לי הטכניקה, אבל היה לי כישרון – זה מה שהם אמרו. נשארתי בלהקת "בת דור" תשע שנים, שלוש מתוכן התחלקו בין ריקוד לצבא. גם לקחתי שנה הרחק מהלהקה כדי לרקוד בהולנד, שם התאמנתי עם ריצ'ארד גיבסון ב NDT (Nederlands Dans Theater‏). "ב'בת דור' קיבלתי את ההזדמנות הראשונה שלי לבצע כוריאוגרפיה וללמד. עזבתי את 'בת דור' כדי לקדם את הקריירה שלי, עברתי לניו-יורק ושם הצטרפתי ללהקה חדשה בשם Dancers בתור בלט מאסטר וכוריאוגרף. בנוסף, עסקתי בעבודות פרילאנס בתור מורה וכוריאוגרף, טיילתי בעולם בתור הבמאי של העבודות של ג'ון בטלר ולימדתי כוריאוגרפיה בבתי ספר ובלהקות מחול. ב-1983 הקמתי בית ספר ולהקה משלי בניו-יורק ואני שומר עליהם בתור הבסיס שלי. העבודות שלי עדיין לוקחות אותו מסביב לעולם. בקיץ הקרוב, לדוגמה, אני אלמד בישראל".למה יגאל פרי הכי מתגעגע בארץ? לראיון המלאחשוב לכל אמן לטייל ולעבוד במקומות שונים בעולם. יגאל פרי (צילום: peridance.com מעצב את הסאונד של ברודווי: עידו לברן אישי: עידו לברן, 28, ניו יורק (גר בקווינס עובד במנהטן).פרנסה:  עוזר מעצב הקרנות (וידאו) בהצגה שנקראת The Columnist בכיכובו של ג'ון ליתגו נפתחה בברודווי ב-4.4. חוץ מזה מעורב בעוד כמה פרויקטים במקביל: מעצב וידאו במייצג תאטרון בLa Mama אחד ממרכזי הפרינג' הגדולים בניו יורק; מעצב וידאו וסאונד להצגה בשיתוף עם תיאטרון גרמני בנושא ג'נטריפיקציה של ברוקלין (כשעשירים עוברים לשכונות ומעלים את עליות המחיה, מה שגורם לתושבים שגדלו באיזור לעזוב. נשבע שזה הרבה יותר מעניין ממה שזה נשמע) ; עובד כאחראי IT בידיעות אחרונות אמריקה ;לומד תואר ראשון בהפקה ועיצוב תיאטרון בMarymount Manhattan College".דווקא חו"ל: "אם הייתי מקבל שקל על כל פעם ששואלים אותי את זה .  אין ספק שהתיאטרון בארץ איכותי. וזה גם ידוע שיש לישראל כותבים ושחקנים יוצאים מן הכלל. אבל, אין תקציבים, וה"תקרה" של היכולת להתפתח מאוד נמוכה.  המדינה שלנו כל כך קטנה והקהל הפוטנציאלי כל כך מצומצם, שאין אפשרות להפיק הרבה הפקות גדולות ולא יכולים להשקיע את הסכומים שמושקעים בתיאטרון פה. בניו יורק יש בכל יום למעלה מ-30 הצגות בברודווי, 150 off broadway ומאות off-off broadway".הכי מתגעגע בארץ ל: "חברים, משפחה ומיץ ענבים".להיות ישראלי: "אני חושב שעוזר. בניו יורק רוב האנשים מאוד פתוחים לזרים. ולהיות ישראלי זה משהו שמבדיל אותי מאחרים. בתחום התיאטרון, על הבמה או 'מאחורי הקלעים' הטריק הוא שיזכרו אותך. והעובדה שאתה ישראלי, עוזרת בזה. בנוסף, מבחינה אומנותית, ההגעה מתרבות שונה, פותחת את האופקים".

מי נתן לעדו את ההזדמנות הראשונה? - לראיון המלאהכי מתגעגע למיץ ענבים. עידו לברן (צילום: שירלי שמול)

חן תמיר אוצרת חללים אלטרנטיבים מעבר לים 

אישי: חן תמיר, 32, בעיקר ניו יורק, אבל גם טורונטו ותל אביב.

פרנסה: "אוצרת ומנהלת פרויקטים בארטיס (Artis) -  ארגון ללא מטרות רווח שתומך באמנות ישראלית והפצתה בעולם".

במה שונה עבודת אוצר בארץ מבחו"ל? "אוצרים ישראלים צריכים להתמודד עם הכיבוש, וההשלכות באות לידי ביטוי באופן מקצועי ואישי. בחו"ל אנשים מאוד מסוקרנים מישראל והמצב המדיני. אוצר ישראלי הוא בעמדה מצוינת להשמיע קול חדש וזווית רעננה על הנושא. מצד שני זה גם יכול להיות מאוד מגביל כשמבקשים ממך להתמקד בישראל או להציג צדדים מסוימים בתרבות הישראלית".

הכי מתגעגעת בארץ ל: "מאיפה להתחיל? אני מתגעגעת לאדיבות של אנשים. אני מאמינה שלהיות כנה ופתוח עם מישהו זה סוג של אדיבות. אני מתגעגעת לזה מנטאלית. וגם לעגבניות".

להיות ישראלית: "למרות שקשה להיות ישראלית-קנדית שגרה בניו יורק, המצב הזה לימד אותי הרבה על תרבויות וגרם לי להיות יותר רגישה להבין איך תרבות משפיעה על אנשים  - ברמה אישית והלאומית. נהגתי להיות מאוד גאה בזה שאני ישראלית, עד שלמדתי יותר על הכיבוש - ואז אז פיתחתי זהירות. עכשיו אני מאוד שמחה, מבינה את המורכבות שיש בזה.

» מה הייתה העבודה הראשונה של חן בעולם האמנות? - לראיון המלא

בעיקר מתגעגעת לעגבניות. חן תמיר

כוכבי מישלן בהולנד: מושיק רוט

אישי: מושיק רוט, הולנד.

פרנסה: בעליה של מסעדת Browerskolkje T, מסעדה המתמחה בבישול מולקולארי הממוקמת בסמוך לאמסטרדם.

מההתחלה להצלחה: העדויות הבולטות ביותר להצלחה של רוט הן שני כוכבי המישלן שבהן זכתה המסעדה שלו בזכות מנות כמו: כדור כבד אווז שמתפוצץ כשמכניסים לפה, דף פופקורן ומשחת בלאדי מרי וקאוויאר. המסעדה של רוט פעילה שלושה ימים בשבוע, ומומלץ להיכנס לאתר האינטרנט ולהתרשם מהיופי של המנות המוגשות בה.

דווקא חו"ל: "קודם כל בארץ אין כוכבים, אז קשה לשפוט את היכולת שלי. יחד עם זאת, אני מקדיש 130% מעצמי בכל דבר שאני עושה, אז אני בטוח שהייתי עושה את זה טוב".

סוד ההצלחה: "אני מאמין בשלוש נקודות חשובות: אותנטיות, מי אתה ומה אתה מביא למטבח, אינטנסיביות, כמה יש לך לתת וחברות עם אנשים. שילוב בין השלושה מביא להצלחה. אני מסתכל על החוויה השלמה, אמנם הכל מתחיל במטבח אבל זה יוצא הלאה למלצרים, לאסתטיקה של המסעדה. אנשים זוכרים את החוויה במלואה".

130%. דף פופקורן ב-Brouwerskolkje T (צילום: באדיבות אתר המסעדה)

בדרך לערוך בהוליווד: אבנר שילוח

אישי: אבנר שילוח, רווק בן 28. פרנסה: עורך וידאו עצמאי בתחומי טלוויזיה, אינטרנט, דוקומנטרי, וידאו קליפים ומה שמבקשים ממנו. מתגורר בלוס אנג'לס. מההתחלה להצלחה: "הדרך עוד ארוכה. מגיל צעיר הייתה לי תשוקה לקולנוע. לקחתי שני קורסים בג׳אמפ קאט בתל אביב שנתנו לי תאוריות וכלים בסיסיים, ואחרי הלימודים התחלתי כעורך זוטר בחברה קטנה. משם המשכתי לעבודות שונות: הייתי שנה בברצלונה, שנתיים חזרה בארץ בתור עצמאי, ואז הימור על לוס אנג׳לס. למזלי תוך חודש נחתתי על העבודה הראשונה שלי, בזכות הנדיבות של ישראלי אחר (איזה עם), ודאגתי לנצל אותה. למרות שהתחלתי מחדש כעוזר עריכה, הניסיון והכישורים עזרו לי להוכיח את עצמי, ועבדתי מאד קשה. הרשמים הטובים הובילו לעוד עבודות וקשרים שונים, ובמשך השנים הצלחתי להתפרנס תוך כדי התקדמות מקצועית ולמידה, שעדיין נמשכת. הפרוייקטים הופכים להיות יותר מקצועיים, איכותיים או מתוקצבים (בתקווה שילוב של השלושה)".

דווקא חו״ל: "היה לי צורך לנדוד ולחוות קצת מהעולם. כשעזבתי לארצות הברית הייתי על סף קריירה מצליחה אבל הרגשתי בחסר, ועם לוס אנג׳לס באה ההבטחה של שלל הזדמנויות והתחושה שהשמיים הם הגבול. התעשייה בלוס אנג'לס הכי גדולה ולכן מציעה הרבה מאד, אם יש לך את הנחישות לענות לה. מכיוון שהייתה לי אזרחות אמריקנית ומשפחה שגרה פה, היה הגיוני לנסות. למרות שגדלתי בארץ, אני מרגיש שפה התפתחתי מילד לבן אדם". התפתח מילד לבן אדם. מתוך BUTTERFINGER THE 13TH שערך:

געגועים לישראל: "אני הכי מתגעגע, מעבר למשפחה ולחברים (כמובן), לאוכל. הרמה של הרבה מאד מסעדות בינלאומיות בישראל מצויינת, אבל מעבר לכך אין על הבישול המזרח תיכוני בגרסותיו השונות. אני כל כך נהנה בכל ביקור מהחוויות הקולינריות (שהרבה מהן גם מהמטבח של אמא), ופשוט אין סטנדרט איכותי בלוס אנג׳לס לאוכל מהסוג הזה. על האוכל שאני חולם בלילות". שי רביב עושה מוזיקה מהסרטים

אישי: שי רביב, בן 30, הוליווד.

פרנסה: בעבר היה חבר בהרכב האלקטרוני "ויולט ויז'ן" עם יונתן דגן (ג'יי ויווז). כותב ומפיק לסרטים וסדרות ומשמש כמיוזיק סופרוויזר. בין הסרטים שעבד עליהם לאחרונה ניתן למצוא את: Darnell Dawkins: Mouth Guitar Legend (2010), Poolboy: Drowning Out The Fury (2011), FDR: American Badass!, וכן מוזיקה למשחקי וידאו. מלבד זאת הוא משתף פעולה עם אמנים שונים ומשחרר סינגלים באוספים בינלאומיים. אפשר גם לפגוש אותו בהופעות של טרי פויזן. הרכב האלקטרו-פופ יוציא סינגל חדש אחרי פסח, בשיתוף פעולה עם ויולט ויז'ן: "אפרייט".

"עכשיו אני עובד עם אמן שהחלום שלי היה לעבוד איתו: אתיקוס רוס, המפיק של ניין אינצ' ניילס. הוא עושה פסקולים לסרטים, כמו 'הרשת החברתית' ו'נערה עם קעקוע דרקון', ואני עושה לו תזמורים. עוד זמרת שאני מאוד מעריך זאת אשתו, שהיתה חתומה בחברת תקליטים של טרנט רזנור. זה כבוד גדול לקחת חלק בעבודה איתם".

מההתחלה להצלחה: "התחלתי לעסוק במוזיקה אלקטרונית בגיל 16 והקמתי את ההרכב ויולט ויז'ן יחד עם יונתן דגן . מהר מאוד החתימו אותנו לחוזה של שלושה אלבומים בלייבל BNE, שזה הלייבל שאינפקטד משרום היו חתומים בו. הופענו בכל העולם והצלחנו מאוד. באיזושהי נקודה הרגשתי שמיציתי את הארץ מבחינה יצירתית ורציתי שינוי בחיים. זה היה אחרי שאינפקטד משרום עזבו לחו"ל, ואני, שהייתי חבר טוב של ארז מאינפקטד, נסעתי בעקבותיו. גם יונתן עבר לשם ושם החלטנו לפרק את החבילה. הוא עבר לניו-יורק ואני נשארתי בלוס אנג'לס ונרשמתי ללימודים ב-UCLA : הלחנת פסקולים לסרטים. בזמן הלימודים גרתי באיזה מוטל, שהבעלים שלו היה גם הבעלים של אולפן הקלטות. ככה שילמתי על המגורים במוטל: בעבודה על חומרים של אמנים אחרים. השגחה עליונה. Poolboy: Drowning Out The Fury:

"למדתי שנתיים ואחרי שסיימתי ללמוד עשיתי אינטרנשיפ בחברת ניהול אמנים במשך שנה וחצי. זאת חברה שניהלה המון להקות גדולות ושחקנים. מהם קיבלתי את העבודה הראשונה שלי: לעשות רמיקס ללהקה שנקראה קורן KORN. קצת אחר כך קיבלתי את העבודה על הפיצ'ר הראשון, 'שיקגו 8', לחברת הפקה פרטית. כתבתי סקור (מוזיקה מקורית) והייתי מיוזיק סופרווייז'ר. אחר כך התחלתי לעבוד עם חברת הפקה אחרת ועשיתי איתם כמה סרטים שיצאו ביוניברסל. באותו זמן חומרים מקוריים שלי נכנסו לכל מיני סדרות טלוויזיה, והמשכתי לעבוד כמפיק עם כל מיני הרכבים ואמנים מקומיים ולשחרר חומרים שנכנסו לאוספים אלקטרוניים. את 'ויולט ויז'ן פרודקשן' הקמתי לפני שנתיים".

קלאבר בברלין: גד ברוך חינקיס

אישי: גד ברוך חינקיס, בן 28, בניוקולן, ברלין.

פרנסה: Dirty Honkers - טריו אלקטרו-סווינג, שהחברים האחרים בו הם מקנדה ומצרפת. ההרכב פעיל בסצינת המועדונים בברלין, ושיחרר אלבום בכורה בלייבל הצרפתי בנזאי לאבּ. קטעים של ההרכב מופיעים גם באוספי אלקטרו-סווינג בינלאומיים. Jewdessy - עוד הרכב אלקטרו-סווינג עם קריצה קברטית, כזה שמשלב בין היידישקייט לבין ביטים של טכנו. השירה, כמובן, ביידיש. פ.א.ר - היפ-הופ מחאתי בעברית, כמיטב המסורת. NUBUNTU - הרכב אלקטרוני אספרימנטלי, על גבול האוונגארד. דווקא חו"ל? "עזבתי את הארץ כי היה לי ברור שלא אוכל להרוויח את לחמי ממוזיקה כאן. הסיבה היחידה שבגללה לא נסעתי לברלין או לניו יורק קודם, היתה בגלל המחויבות שלי לפרברים (רפיוג'יז, להקתו הקודמת ע.א) ולפרויקטים אחרים, כמו פלד ואורטגה ותכל'ס. אני בברלין כבר שלוש שנים. זה לקח לי בערך חצי שנה עד שהצלחתי להרוויח את המינימום ההכרחי שצריך בשביל שכר דירה, ועוד שנה וחצי לפני שיכולתי להיות רגוע לגבי כסף. בעיקרון, כשהגעתי לברלין, חיפשתי את הסצנה שמתאימה לי והתערבבתי בה, כשאני מראה ומשמיע לאנשים מה אני עושה. בהתחלה ניסיתי להשתלב בסצנה האלקטרונית כאן, אבל זה היה בזבוז זמן. החבר'ה כאן קשוחים מדי ויותר מדי רציניים בקשר למוזיקה שלהם. מצד שני, בסצנת הסווינג/ לייב/ בלקן הייתי להיט ברמה האישית: אלה אנשים שחולקים את אותו הומור ויש כאן גם קבוצת ישראלים, ככה שיצא שיכולתי לעזור בסצנה הזאת לא מעט".למי מפרגנים המוזיקאים הישראלים? לראיון המלאבלייבל הצרפתי. Dirty Honkers:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ