מאנדרדוג למיינסטרים: מה קרה לריקי ג'רוויס?

מי שהחל את דרכו כזמר כושל והפך לשדרן רדיו, הצליח לפצח את נוסחת הקסם של הקומדיה הבריטית והפך גם לחביב האמריקאים. אחרי "המשרד ו"ניצבים", והנחיה של טקסים יוקרתיים, ג'רוויס כבר לא אנדרדוג בריטי, אלא מיינסטרים הוליוודי

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

רק כשריקי ג'רווייס עלה לבמה לדרוש בחזרה את הפסלון שסטיב קארל לקח בשמו שנה לפני כן, התחיל להיות מצחיק בטקס פרסי האמי 2008 . ג'רווייס ירד מהבמה, נעמד מול קארל ודרש: "תחזיר לי בחזרה את האמי שלי. לא אכפת לי", הוא הכריז מול כל אנשי התעשייה שבקהל. "אין לי מה להפסיד, אני כלומניק פה". זו בדיוק התדמית איתה פרץ ג'רווייס לביתם של הצופים ברחבי ארצות הברית; אנגלי גס רוח שרומס את המותר והאסור האמריקאי מתוקף היותו אאוטסיידר מוחלט בהוליווד. מעין בר מזל שנקלע לעולם השעשועים לגמרי במקרה, תחת סכנה מתמדת שכל דקה מישהו יעלה עליו, ויזרוק אותו החוצה מה"מסיבה" (כמו דמות הניצב ההודי בסרטו של פיטר סלרס). זו התדמית שהפכה את ג'רוויס לאחד הקומיקאים הידועים והאהובים ביותר ברחבי העולם, והיא גם זו שהשיגה לו את החלטורה היוקרתית של הנחיית טקס פרסי גלובוס הזהב שנתיים ברציפות. » ריקי ילד רע: ריקי ג'רוויס ינחה את טקס גלובוס הזהבגאון קומי סיפור ההצלחה של הקומיקאי הבריטי התחיל בכלל בקריירה כושלת ככוכב פופ. ג'רווייס תפקד כסולן של להקת הניו-רומנטיקס, מיני רבות שצפו עם תחילת שנות ה-80 – "סיאונה דנסינג". למזלו, הסינגלים הראשונים של הלהקה לא נמכרו באלפיהם, והוא נאלץ לוותר על החלום המוזיקלי ולהתפשר על משרת ניהול נוצצת פחות ברדיו באוניברסיטה בלונדון, ולאחר מכן בתחנה Xfm.

הבוס הבריטי לוקח בחזרה את האמי מהבוס האמריקאי:

ב-2008 העסיק את שותפו היצירתי לעתיד, סטיבן מרצ'נט במשרת עוזר ברדיו. כימיה קומית טובה הובילה את השניים לבשל את המשרד, סיטקום ייחודי, עבור רשת ה-BBC. ג'רווייס בתפקיד המנהל המביך עד דמעות התגלה כקומיקאי בחסד. באופן בלתי צפוי, בשלהי שנות ה-30 לחייו נמכר הפורמט של "המשרד" לרשת NBC האמריקאית, וכתוצאה מכך גם לשאר העולם. שמו של ג'רווייס הפך לערמון לוהט בעולם הבידור. לקח לו כמעט 20 שנה ושינוי מקצוע, אבל התהילה לבסוף הגיעה.כמו סיינפלד, המלון של פולטי או הקרקס המעופף לפניו, "המשרד" שינה את פני הקומדיה המערבית והפך לקלאסיקה כמעט באופן מיידי. אחריה יצר ג'רוויס  את ניצבים, וגם עליה קצר שבחים מצד קהל ומבקרים. הקומיקאי הבריטי הפך לסיפור הצלחה, לא רק במולדתו, אלא גם באמריקה.

כדי להוכיח שהוא לא גאון של שני להיטים, יצר ג'רוויס את  "קטן מהחיים" (Life's too short). קומדיה שבמרכזה דמותו של וורוויק דייויס, שחקן גמד, שקריירת המשחק ונישואיו נמצאים על הקרשים. הוא יוצר סרט דוקומנטרי על חייו במטרה להרים את שניהם. ג'רווייס ומרצ'נט ליהקו את עצמם בתפקיד עצמם, והם כמורי דרך מייעצים לדמותו של דייויס. הקומדיה משלבת את הסגנון המוקומנטרי הכול כך מפורסם של "המשרד", עם שפע הופעות האורח בדומה ל"ניצבים". הפעם, הגאון ושותפו לא הבריקו. הפך לסיפור הצלחה. "המשרד" הבריטי: ילד הזהב מחליד

אחרי ההצלחה של "המשרד" ושל ניצבים" הציפייה מג'רוויס לשנות שוב את פני הקומדיה מעט מוגזמת. אבל הציפייה שהסדרה תהיה מצחיקה היא לגיטימית. הביקורות באמריקה ובאנגליה פחות אהדו מבעבר, ומצאו את התוכנית פחות מצחיקה מקודמותיה. נדמה ש"ילד הזהב" של הקומדיה בעשור האחרון אולי עשה את הצעד הראשון שלו בדרך לבנאליות. "הסדרה נראית כתירוץ על מנת להדביק ביחד חלקים שונים של קטעים שלועגים לכוכבים הוליוודים", כתבו במגזין TIME. "אבל הם לא מחוברים באופן אורגני לסיפור הכללי. נראה שג'רווייס רצה לעשות כמה מערכונים עם כוכבים גדולים והשתמש בסיפור של וורוויק כדי להדביק אותם ביחד". בגארדיאן הבריטי היו פחות עדינים: "ייאושו הפרטי של ג'רווייס להשיג תהילה נראה כיום שקוף. כבר בלתי אפשרי להאמין לאדישותו כלפי תופעת הסלבריטאיות, וזה די הורס את הבדיחה. למרות שאי אפשר שלא לשמוח עבורו, על שהצליח להשיג את ההכרה על גאונותו, די חבל עבור שאר האנשים, שאותה גאונות נפגמה כתוצאה מכך".בדיחות על חשבון גמד. "קטן מהחיים":

הסטטוס הנוכחי של ג'רוויס כמעט מחייב השוואה לקומיקאי בריטי אחר שכבש את ליבה של אמריקה לפניו. לאחר שתוכנית המערכונים "הקרקס המעופף" הפכה את הטלוויזיה הבריטית והאמריקאית על ראשה, עזב ג'ון קליז את חבורת מונטי פיית'ון כדי לפצח את עולם הסיטקום. את "המלון של פולטי" יצר יחד עם אשתו הראשונה קוני בות' והסדרה המיתולוגית נחשבת עד היום לאחת הקומדיות הטובות ביותר שנוצרו. בדומה לג'רווייס, גם קליז היה שותף ליצירת שתי קומדיות ענקיות. אבל בניגוד לג'רווייס, קליז הרוויח משכורת רעב (במונחים של היום) על יצירת אותן תוכניות. קהל, סיפוק יצירתי גדול, והערכה כבר היו לו בשפע. אבל עושר גדול חמק ממנו גם בימי "הקרקס המעופף" וגם בימי "המלון של פולטי". נקודת השינוי הגדולה עבור קליז הגיעה עם ניסיונו לפצח את עולם הקולונוע עם סרט באורך מלא; "דג ושמו וונדה" היה סרט קטן ודל תקציב (במושגים אמריקאיים), אבל הקומדיה השחורה שייצר הצליחה לשבור קופות ברחבי העולם וקצרה שבחים ופרסים. מאותו הרגע למעשה הפסיק קליז להיות כוח יצירתי פעיל בעולם הקומדיה. יש שיאמרו שקליז הצליח יותר מדי, עשה יותר מדי כסף ואיבד חדות כתוצאה מכך. מזכיר מישהו?

עוד היה בשיאו. ג'ון קליז:

כבר לא אאוטסיידר מאז אותו "אמי מומנט" ב-2008 עם סטיב קארל, עברו רק כמה שנים אבל ג'רווייס הוא כבר לא אותו אאוטסיידר בהוליווד. לאחר שהתארח בכל תוכנית אירוח אפשרית מספר פעמים, זכה לתפקידים בסרטים עתירי תקציב והנחה את גלובוס הזהב - שמו מוכר לכל בארצות הברית. ההומור האנדרדוגי איתו פרץ כבר לא אפקטיבי ואיבד כל אמינות, כפי שהורגש בהנחייתו השנייה של טקס פרסי הגלובוס. בתור קומיקאי מולטי מליונר, מצליח, חדשני ומשפיע, הצעד לכיוון "החיים קצרים מדי" מרגיש למבקריו ולקהלו כמו צעד בטוח מדי לכיוון הלא נכון.

את המסך הגדול ג'רווייס טרם פיצח, הקומדיות שייצר עד כה ("המצאת השקר") היו חביבות במקרה הטוב. אולי הצעד הבא של הקומיקאי הבריטי הכי מצליח בהוליווד (מלבד סשה ברון כהן) הוא דווקא, ללכת בדרכו האומנותית של קודמו הענק ג'ון קליז, ולפצח את פורמט הקומדיה למסך הגדול, במקום לשוב לקרקע המוכרת אותה כבש כבר פעמיים בעבר - סדרת טלוויזיה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ