מלך הסטטוסים: המשרד האחורי של עוזי וייל

נהנה לעבוד על העונה השניה של "המשרד", מתגעגע ל"השער האחורי" אבל לא לחמישייה הקאמרית, וצובר מעריצים בדף הפייסבוק שלו - עוזי וייל כמעט מאושר. ראיון עם הסאטיריקן הכמעט אחרון

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

"הבוס הישראלי יותר דומה לאנגלי; חתיכת חרא שתפס לעצמו ג'וב טוב ומתעמר בכולם. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהאנגלי עובד המון על מבוכה ובישראל לא כל כך נבוכים. יודעים מצוין להביך, אבל להיות מובכים לא כל כך יודעים". במילים האלה משתמש עוזי וייל כשהוא מתבקש להבחין בין הגרסה המקומית של "המשרד" לבין זו המקורית. "אם האנגלי יעצור כשהוא אמר את הדבר הנורא, אז הישראלי יגיד את הדבר הנורא ואחר כך יוסיף: 'מה אתה נעלב? מה הבעיה שלך?'. רמת המודעות העצמית שלנו יותר נמוכה. אבל רמת החוצפה היא הרבה יותר גבוהה", הוא מסכם. » הייתם מעסיקים אותו? ראיון עם מעיין בלום מ"המשרד" הישראליבלי השוואות

אחר הצהריים, בניין קאמרה אובסקורה, השחקנים של המשרד הישראלי ישובים במעגל חזרות, לקראת צילומי העונה השנייה. גם וייל, הכותב הראשי, נוכח שם, לבוש במעיל בלשים נצחי. הוא מסתודד עם מלי לוי, מחליף איתה מילים לגבי התסריט. "מידת המעורבות שלי היא מקסימלית", מסביר וייל את נוכחותו בחזרות ולעיתים גם בצילומים. "חשוב לי שהשורות ישבו טוב בפה של השחקנים. יש במאי (איתן צור) שעושה את כל העבודה. אני לא נמצא כל יום, אבל אם צריך לשנות משהו אז אני משתדל להיות שם ולעשות את זה". מעורבות מקסימלית. וייל ולוי בחזרת (צילום: בני גמזו לטובה)מה דרבן אותך לעשות עונה שניה ל"המשרד"? "כסף (הוא עונה ספק בנחרצות ספק בהומור ). אבל בעיקר בגלל שאני נורא אוהב את זה. זה הדבר הכי מפתיע שקרה לי בחיים, לא תכננתי את זה. לא תכננתי שזה יצא כל כך קרוב אלי. חשבתי שאני אעבוד יותר במסגרת הפורמט, וגיליתי שיש בסדרה עולם שלם שהוא מאוד קרוב. ואם הוא היה קרוב בעונה הראשונה, אז על אחת כמה וכמה הוא יותר קרוב בשנייה".

כשנחה לראשונה עינו של וייל על גרסת המקור האנגלית של המשרד, הוא מיד חשב שההומור של יוצר הסדרה והכוכב הראשי, הקומיקאי ריקי ג'רבייס, הוא בהחלט כוס התה שלו. "בחיים לא חשבתי שאעשה את זה. אבל מה שתפס אותי היה ריקי ג'רבייס בעצמו. אתה רואה גאון אז אתה משתחווה ואומר 'וואלה גאון'. תאהב אותו או לא תאהב אותו, הוא עדיין גאון. אתה רואה בן אדם ששינה את הקומדיה". וואלה, גאון. ג'רוויס ב"המשרד": לא הפחידו אותך ההשוואות לגרסת המקור הבריטית? או לאמריקאית? "אני לא מתעסק בהשוואה, במיוחד בעונה הזו. כי הלכנו למקומות שלא קשורים לא לגרסה האנגלית ולא לאמריקאית. זו לחלוטין סדרה שלנו". את התסריטים לשלושת הפרקים הראשונים של העונה הראשונה חויב וייל לעבד מאלו של סדרת המקור, החל מהפרק הרביעי יכול היה לנווט את העלילות והדמויות אל מחוזות חופשיים יותר. "בעונה החדשה, חוץ מסצנה אחת מאוד יפה שהחלטתי לגנוב מהם, הכול מקורי שלנו. אבל העונה כולה היא ישראלית לחלוטין ושונה מהעונה הקודמת.

חלק מהביקורת, על העונה הראשונה, הייתה על השימוש המוגזם בסטריאוטיפים ישראלים; הדתייה, הערבי והרוסי. "אנחנו בישראל. זה נראה לי טבעי. אתה לא יכול להתעלם מזה. אם אתה רוצה לכתוב על עצמך ועל הדברים האמיתיים אתה צריך לנטוע אותם בתוך המציאות הישראלית. אלא אם כן אתה כותב פנטזיה, וזה לא המקרה פה. העונה הלכנו יותר לסיפורים אישיים ופחות על 'ישראליאנה' – לסטריאוטיפים וסיפורים דווקא ישראליים. הביקורות מאוד אהבו אותנו ולא הרגשתי שדוחקים בי לשנות משהו. אני גם לא הולך לשנות שום דבר בגלל הביקורות. וחוץ מזה, עברו כבר שנתיים ומי זוכר בכלל? המבקרים עצמם, אחרי שנתיים של The Voice, האח הגדול והמרוץ למיליון, לא זוכרים כבר איך קוראים להם".בתוך המציאות הישראלית. מתוך "המשרד":

מה בפורמט הזה שמאפשר לך להשתולל ככותב?"המשרד הוא פשוט מקום אחד שקורה בו הכול, ואתה יכול לספר אין ספור סיפורים בפורמט הקטן הזה. הכול שאלה של מי האנשים שעובדים שם. בעונה הזו יש גם דברים אכזריים ועצובים שקורים, שזה יותר סוג הקומדיה שאני מתחבר אליו. הדמויות מגיעות להתמודד עם עצמן, עם הצד האפל שלהן ועם מצבים מאוד קיצוניים. לפעמים זה מצחיק ולפעמים זה בכלל לא מצחיק. כשנגמר פרק ואתה חושב מה שראית, אתה בעצם מבין שראית משהו טרגי". געגועים לשער האחורי

מעל לחמשת אלפים חברים ו-12 אלף מנויים הפכו לאחרונה את עוזי וייל לסופרסטאר פייסבוקי, בקנה מידה ישראלי כמובן. באופן ספוראדי הוא משחרר סטטוסים סאטיריים שזוכים למאות תגובות אוהדות. "לא חשבתי שזו תהיה כזו 'תבערה בשדה קוצים'", אומר וייל על הצלחת הפרופיל בו החיה את "השער האחורי", אותו כתב שנים רבות בעיתון "העיר". "אני מאוד מתגעגע ל'העיר', זה היה נפלא. 'השער האחורי' היה חלום. אבל הפייסבוק הוא לא תחליף, הוא משהו אחר. אני כותב מתי שבא לי, אני מגיב לענייני היום. אי אפשר ממש להעמיק, אז מדי פעם כשבא לי 'לבעוט באיזה דלי' זה כיף. מעבר זה בעייתי, כי אין לזה אורך נשימה. אי אפשר להישען אחורה ולשקוע בתוך עולם. כמו 'במשרד' למשל, שם מדובר בשנה של כתיבה בה אתה בונה עולם ודמויות - כמו רומן. בפייסבוק אתה נהנה, שתית כוס אספרסו חזק על הבוקר ואתה ממשיך הלאה". » עוזי וייל בפייסבוקסופרסטאר פייסבוקי. וייל (צילום: בני גמזו לטובה)יש כוונות לאגד סטטוסים למעין ספר, כמו שעשית עם "השער האחורי"?"אין לי מושג, כרגע רק התחלתי. אולי לא צריך. אני חושב שעד שיהיו לי מספיק פוסטים לאגד אז כבר לא יהיו ספרונים בעולם. ממילא כבר הכול יהיה באינטרנט. אולי ספרון דיגיטלי". אתה מרגיש חופש בכתיבת סאטירה ל"המשרד", כמו שיש לך בפייסבוק למשל?"זו לא אותה חיה בכלל. פייסבוק זה על משהו שקרה היום בבוקר. את הסדרה התחלתי לכתוב לפני שנה וחודשיים, אז יש בה משהו שהוא לא אקטואלי. הסאטירה היא יותר חברתית ולפעמים יותר אנושית. זה על מצב האדם. על הדרך בה אנשים מסוגלים להתעלם גם מהרגשות של עצמם וגם משל אחרים, לעשות דברים נוראיים ועוד להצדיק את זה איך שהוא. זה לאו דווקא תכונה ישראלית במיוחד, רק שאני נוטע אותה בתוך המציאות הישראלית". לא מתרפק המשרד שינתה את פני מפת הקומדיה העולמית, אבל וייל עצמו היה שותף ליצירת פיסת קומדיה מיתולוגית משלו ששינתה את פניה של ישראל. כחלק מצוות הכותבים של החמישייה הקאמרית, הוא ייצר עשרות מערכונים שעם הזמן רק ממשיכים לצבור מעמד קאלט מצוטט, שכמותו לא נשמע מאז "גבעת חלפון" ו"מציצים". השמועה על איחוד עתידי רצה לאחרונה באופן די אינטנסיבי, במיוחד לאור האיחוד הרגעי על בימת המחאה החברתית. "הדיבורים קיימים כבר 20 שנה ולא קורה כלום, אז אני מניח שימשיך לא לקרות כלום", אומר וייל בביטול לא מתרפק. "עם 'החמישייה' ספציפית, אם אנחנו רוצים לעשות את זה, אין בעיה מחר בבוקר לעשות את זה. אבל לא כל האנשים שהיו קשורים בזה רוצים את זה וצריכים את זה". יש געגוע? "זה שיש געגוע זה סבבה, אבל התקדמנו בחיים ואנחנו עושים דברים אחרים. למה לחזור אחורה? למה לעשות דברים שעשינו לפני 16 או 17 שנה?".» מדינת ישראל על פי החמישייה הקאמריתמעמד של קאלט. מתוך "החמישייה הקאמרית": במסורת ההומור האנגלי ("מונטי פיית'ון", "המשרד") הכותב הוא גם מבצע. אין בך רצון גם לבצע את החומרים שכתבת?"ממש לא. אני גרוע בזה בצורה שלא תיאמן. ניסיתי בכיתה י"א ונכשלתי בצורה היסטרית. היה לי בלק על הבמה וגיא זהר הציל אותי, שיחקנו ביחד. הוא פשוט הגיע ואמר את כל הטקסט שלי, אני רק עשיתי 'כן כן' עם הראש וזה היה מאוד לא נעים. זו הייתה הפעם האחרונה שניסיתי להיות שחקן על הבמה. אני מחייך מהבדיחות של עצמי, אני לא רציני - אני ממש גרוע".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ