טרילוגיית "גן העדן האבוד": למרות ההפסד, היתה ראויה לאוסקר

טרילוגיית "גן העדן האבוד" ארוכה כמו עינוי דין, מניפולטיבית יותר מ"האח הגדול" ולא פחות חשובה מ"שואה". למרות שלא הצליחה לזכות באוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי, איילה פנייבסקי חושבת שמדובר ביצירת מופת חשובה במיוחד

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

כלל אצבע שדי מוכיח את עצמו אומר שדוקו הוא ממש טוב אם הוא לא מרגיש כמו דוקו. מבחינה ויזואלית, היצירה הדוקומנטרית המסורתית נוטה להיראות משעממת יותר מהחיים עצמם, ככה שממש מספיק שאנחנו יודעים שהיא כזאת, ועדיף שלא כל פריים יזכיר לנו את זה. מרגע שכתוביות ה"מבוסס על סיפור אמיתי" נעלמות ועד שכתוביות ה"היום שיינה גרה באלסקה ומגדלת חמוסים" עולות, מוטב לסדרה הדוקומנטרית להיראות כמו סדרה עלילתית לכל דבר, עדיף כזו שמתוסרטת היטב. או במקרה של "גן העדן האבוד", פשוט להיראות כמו The killing. טרילוגיית "גן העדן האבוד", שהפרק השלישי והאחרון שלה היה מועמד לאוסקר 2012 השבוע בקטגוריה הדוקומנטרית, עושה דבר מדהים – היא נראית חלק ניכר מהזמן יותר טוב מ"The killing". אוסקר 2012 - כל הכתבות מייאשת יותר מ"שואה" "גן העדן האבוד", שלושה פרקים דוקומנטריים שמלווים מאז 1993 את משפטם של שלושה טינאייג'רים שמואשמים ברצח שהם לא ביצעו, ארוכה יותר מ"שואה" של קלוד לנצמן ומייאשת ברמות דומות. כמו במקרה של לנצמן, זה לא משנה את העובדה שמדובר ביצירת מופת מסעירה וחד פעמית, המבוססת על פשע מסעיר וחד פעמי לא פחות. סטיבי ברנץ', כריסטופר באיירז ומייקל מור, שלושה ילדים בני שמונה שאנחנו נחשפים אליהם ב"גן העדן האבוד" בעיקר בתצורת גופות, נרצחו באכזריות (כריתת פין וכאלה) ביער יפהפה בארקנסו ב־1993. יופיו של היער לא באמת מנוגד לאכזריות של הרצח – שניהם תוצר טבעי באותה מידה – אבל הוא בהחלט כן משדרג את הלוק של הסרט. אי אפשר היה לבחור לוקיישן מוצלח מזה.בשלב הזה נכנסת לתמונה קבוצת דמויות קיצון, שלידן קותי מהאח הגדול הוא חתיכת היפסטר מודע לעצמו. הטינאייג'רים הנאשמים – בלאקר כבד, ילד דחוי וצעיר עם פיגור שכלי קל – הם הברקה ליהוקית ברמה של שוקולד־מנטה־מסטיק. הורי הילדים הנרצחים, ובראשם הארכי־נבל מארק באיירז שיורה בדלועים, נראים בדיוק כמו שהייתם כותבים אותם אם היו מבקשים מכם. העובדה שאף אחד מהם לא מועמד לאוסקר על תפקיד חייו היא כמעט פספוס; אי אפשר היה לבחור קאסט מוצלח מזה.מסעיר וחד פעמי. "גן העדן האבוד": מה שמתברר לאורך שלושת הפרקים המרטיטים, שנפרשים על פני כמעט שני עשורים, מחריד כמעט כמו תמונות הנרצחים המבותרות. נתיחות משובשות שלאחר המוות, רשלנות פושעת, מושבעים משוחדים, דעות קדומות וגזר דין מוות - שאין אף אחד שיכול לעמוד מאחוריו, חוץ מכמה שונאי הבי מטאל מווסט ממפיס שבטוחים שלק שחור בציפורניים הוא עדות לנפש קרימינלית. התוצאה היא משהו בין "7 אפ" של ה־BBC ובין פרק מעולה של "Homicide". בסופו של דבר, תעלומת הרצח מסתיימת בעוול נוראי לכל הצדדים הנוגעים בדבר, וגם לעוד כמה. זה הפי אנד במידת מה (אחד הנאשמים נחלץ מעונש המוות שלו אחרי 18 שנים מיותרות בכלא), אבל באותה מידה גם גרוע כמו כל מה שקדם לו (אין לנו שום מושג מי רצח את הילדים). אי אפשר היה להמציא סוף מוצלח מזה. מוסריות בארקנסו חלק ממה שמטריד בצפייה בטרילוגיית "גן העדן האבוד" (מעבר לעובדה שתחושת הבטן לגבי מי ביצע את הפשע ממשיכה להשתנות, כאילו לא היו עדויות מוצקות בעולם), זה שהיא נראית יותר מדי "טוב". כאילו הסרט היה מונח שם, במציאות, והיוצרים ברלינר וסינופסקי פשוט קטפו אותו. זה, כמובן, ממש ממש לא נכון. "גן העדן האבוד" הוא אחת המניפולציות הגדולות שנעשו מחוץ לסט "המופע של טרומן" – בלי הסרט, לא היה סיפור. ההפקה של HBO הפכה לאורך השנים שבמהלכן צולמו הפרקים מעדה שקטה לשחקנית במשפט, למספקת ראיות ולנתבעת בפני עצמה. ההשפעות שלה על דעת הקהל הציבורית הן כנראה בדיוק מה שמדברים עליו כשאומרים "משפט שדה". למרות זאת, קשה שלא להרגיש שהיא הדבר הכי מוסרי שקרה בארקנסו מאז שהסיפור התחיל.מניפולציה גדולה. מתוך הסרט: מה שמעולה ב"גן העדן האבוד", מה שמוסרי בה, זאת המניפולציה. לא מניפולציה של שחקנים ועלילה, מניפולציה על המציאות. לא כזאת שהמטרות שלה נשארות כלואות בטלוויזיה (רייטינג, באזז, צפיות), כזאת שמנסה לשנות משהו בחוץ. ברלינר וסינופסקי מפגיזים ב"גן העדן האבוד" תצוגה של מעורבות רגשית שנראתה על המסך הישראלי בפעם האחרונה כשגל אוחובסקי יצא על רונן שובל. הם לא מפחדים להוביל אג'נדה, והם לא מפחדים לשנות אותה. הם לא מפחדים לשלם עליה מחיר. כמו אילנה דיין בפרשת סרן ר', גם הם חשפו את עצמם לתביעות משפטיות. כמוה, גם הם נחלצו ממנה. להעמיד את עצמך בתוך המשחק זה להיות מוסרי. מגיע להם על זה הרבה יותר מאוסקר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ