אלון נוימן: "הורות גורמת לך לחשוב על הסביבה"

עם תכנית איכות סביבה לצד שרון קנטור, סדרת רשת חדשה, הצגה בהבימה וסרט קולנוע - אלון נוימן מסתכל על החיים באופן יותר מפוייס. ראיון

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אור בר שלום, עכבר העיר

עם קריירה של שלושה טאלנטים בממוצע, ניסיונות לג'נגל בין צילומים לשתי תוכניות חדשות, סרט קולנוע, לימוד משחק והצגה חדשה - קשה מאוד להשיג את אלון נוימן (45) בימים אלה. "זה אף פעם לא קרה לי" הוא מודה בזמן שאנחנו מחפשים מקום שקט לנהל בו שיחה. יום לפני סיים את הצילומים השבועיים לתוכנית החדשה שמגישים הוא ושרון קנטור, "בסביבה טובה" (ערוץ אחד, כל יום ב-19:30), העוסקת בנושא הלוהט ביותר של העשור האחרון - איכות הסביבה. התוכנית שמשובצת בפרה פריים טיים ("זו ממש לא תוכנית לילדים. זו תוכנית למבוגרים לגמרי") מבקשת להגיש מגזין עם התפריט הרגיל: אדריכלות ירוקה, צרכנות ירוקה, תיירות אקולוגים, טיפים ירוקים, מאבקים סביבתיים ואירוח מומחים כאשר קנטור, אקטיביסטית סביבתית ידועה, תספק את הלהט האידיאולוגי, ונוימן ייצג את "כולנו", קרי ההדיוט הממוצע שלא מבין למה ירקות אורגניים עולים יותר ואיפה נמצא פח מחזור לנייר ברדיוס הקרוב. "האמת שהגיעו אליי דרך שרון", מספר נוימן, "שנינו היינו מועמדים למכרז של ערוץ אחד בנושא דרך חברת הפקה אחרת וזה לא צלח. חברת EDGETV הלכו עם שרון וכשהם חיפשו מנחה שני פנו אלי".

מה הקשר שלך לאיכות הסביבה? "אני סקרן מטבעי, קורא ומתעניין. אני לא יכול להגיד שאני פעיל סביבתי כמו שרון, אבל עד עכשיו יצא לי להיות פעיל בקטנה דרך הירוקים, מגמה ירוקה, גרינפיס, המאבק על התחנה הפחמית באשקלון. מחזור ברמה הכי פשוטה. אבל אני לא מומחה ואני חושב שזה מה שתפס אותם. נועם (שניידר, העורך הראשי - אב"ש) הסביר לי שטוב להם שיש מישהי כמו שרון שכותבת ובקיאה מאד בנושא לצד אחד שלא יודע כמעט כלום. אמרתי לו עוד בפגישה הראשונה 'אחי, אני לא בקיא' והוא אמר לי שזה טוב, ככה אני מגיע מהמקום הכי נקי. עכשיו אני כבר קורא את כל האייטמים, משתתף בישיבות מערכת. הכל מחלחל אליי. לפני זה לא ידעתי אפילו מה זה קיימות, היום אני מפריד פסולת בבית וממחזר כמה שאני יכול".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שפתאום ה"ירוק" נהפך להיות הצבע הכי אטרקטיבי."נכון, הנושא נהיה טרנדי, אבל בגלל הכלכלה. יש בו הרבה כסף ומאבקי כוחות מאד גדולים בין אינטרסים של חברות להמשיך לייצר ולמכור מול אנשים שאומרים 'הלו. עד כאן. יש לנו השלכות ואחריות לדורות הבאים'. וזה הפך להיות נושא סקסי. אם פעם מי שהיה מקבל את תפקיד שר איכות הסביבה היה האדם הכי חלש שלא נשארו עבורו תיקים יותר, פתאום זה אחד התיקים הנחשקים בקבינט. זה נושא חשוב. תקשורתי. כי יש בזה כסף והשפעה. ברגע שיזמים הבינו שיש פה כסף, הם הגיעו".

ואיך הופכים את הנושא לרלוונטי עבור אנשים שאין להם מניות בחברה למחזור פסולת? "דרך הילדים. קשה מאוד להגיע לתודעה של אנשים, לגרום להם לשנות דברים במיוחד שתמיד יש דברים יותר חשובים ומידיים על סדר היום. אותנו היום יותר מעניין אם מחר תיפול פה הפצצה האיראנית מאשר להשקיע בבנייה ירוקה שאת התוצאות שלה נראה אולי עוד עשור. אין לנושא הזה תוצאות מיידיות כמו בנושא תאונות דרכים שכל רגע אתה עלול למות מזה. איכות הסביבה דורשת השקעה לטווח ארוך, וויתור על נוחות מסוימת בחיים שלך. בגלל זה כשיש ילדים זה גורם שינוי מאד חזק, כי אתה מתחיל לחשוב מה אתה משאיר להם, באיזה עתיד הם יחיו. אתה כבר לא חושב רק על עצמך, אלא קצת מעבר".

הכל בשביל הילדים. "בסביבה טובה" (צילום: מיקי קידר)

נוימן יודע על מה הוא מדבר. לפני שלוש שנים הפכו הוא ובת זוגו בשמונה השנים האחרונות, עלמה זק להורים של נגה והחלו לפקוד מסיבות יום המשפחה באותה תדירות של שטיחים אדומים. "להיות אבא משנה אותך, אין אפס. התעניינתי בסביבתי גם לפני כן אבל כשנגה נולדה זה קיבל משנה תוקף. בלי להישמע קלישאתי, אתה רוצה שלילד שלך יהיה אופק. להסיר לו כשלים, לאפשר לו את העתיד הטוב ביותר שאפשר. אני יודע שאין לי דרך להשפיע על תהליך היסטורי ואיתה אני מאמין שההתנהגות שלי במיקרו תשפיע על המאקרו וגם פה אין לדעת מה משפיע. אני מנסה לשחרר, פחות לענות את עצמי אם פה עשיתי טוב או לא טוב ומה זה יעשה לה, אלא פשוט לעשות".

אתה חושב שהורות בגיל מבוגר הופכת אותך לאבא טוב יותר? "אני מאמין שכן. היכולת שלי לחיות בשלום עם עצמי ולקבל את עצמי עם המגרעות והחסרונות עוזרת לי, גם אם לא במודע. ברור לי שאני עושה שטויות, אבל גם יותר טוב לי עם עצמי. אם הייתי מסוכסך עם עצמי או מבולבל, זה היה משפיע עליה. אני לא כל כך אבא חרדתי, אלא אבא זהיר. אני כן דואג לה ואנחנו סומכים עליה ונותנים לה הרבה אחריות ועצמאות ויש לי את עלמה שמאזנת אותי".

זה קשה לתפקד כשיש שני שחקנים בבית? "היתרון גדול על החיסרון. מצד אחד אתה אומר זה לא יציב, זה קשה אבל מצד שני יש הבנה גדולה של הצרכים אחד של השנייה, במיוחד כשזה מגיע למשפחה. אתה יודע למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שיש לה "יום צילום" למשל. ואנחנו עוזרים אחד לשני בטקסטים, בדמויות. יש שפה מסוימת בינינו. החסרונות הן שקשה מאד לתאם זמן ששנינו יכולים לצאת לחופש. אבל אנחנו לא מכירים משהו אחר. אני לא יודע אם היינו מסתדרים בעבודה רגילה מתשע עד חמש. להיפגש כל בוקר במטבח, להכין סנדוויצ'ים  ולהתנשק לשלום בשעה שכל אחד מאיתנו הולך לעבודתו. אולי זה יותר מסודר, אבל זה גם נשמע לי יותר משעמם".

אתם מקנאים בקריירה אחד של השנייה ולהיפך? "יש קנאה ויש קנאה והיא קנאה בריאה. אני יודע שעלמה נורא מקנאה ביזמות שלי להרים פרויקטים ושאני מקנא בה שהיא מקבלת את הקרם דה לה קרם של התעשייה. היא נהנית מהקצפת של התפקידים. כל אחד מקנאה במה שאין לו וזה טבעי ויש אצלנו פרגון בריא. זה גם תלוי באיזו תקופה אתה ביחסים. אם הכל טוב אתה מפרגן ואוהב והכל נפלא ואם אתה בתקופה רעה, אז רק תחפש איפה להוציא את התסכול שלך".

אתה מרגיש בנוח עם תשומת הלב שאתה מקבל בגלל הזוגיות שלכם?"אני מנסה ללמוד ליהנות ממנה. יש לי מורה שאמר לי פעם 'יש לך את המציאות, את מה שניתן לך, אז תשתמש בה. לטוב ולרע'. אם יש דבר רע, תדחה אותו. אם יש דבר טוב, תקבל אותו. זה חלק מהחיים שלך. אני רואה גם בתשומת הלב הזו וגם בעובדה שעלמה בחיי יתרון מאד מאד גדול".

מאזנים אחד את השני. אלון נוימן ושרון קנטור ב"סביבה טובה" (צילום: מיקי קידר)

אתה חבר של הפפארצ'י?"תלוי. יש צלמים שזה ידוע שכל אחד עושה את העבודה שלו ושנינו משחקים את המשחק ואת התפקידים שלנו בתוך המסגרת ויש כאלו שפורצים גבולות. שמגיעים לרמה של חדירה לפרטיות, שאין גבולות. אני לא מאמין שאם תיכנס לי לחיים ברגל גסה, אז תוציא תמונה טובה יותר. יש מקומות שהייתי מעדיף שלא יכנסו אליהם. כמו לצלם אנשים שכרגע יצאו מבית חולים עם הילדים שלם ועוד עדיין בהלם וזה רגע פרטי לגמרי או לצלם אותם מבלים עם הילדים שלהם בים. לאן הגענו?"

אתה פוחד מההשפעה של זה על נגה?"אני לא חושב ברמות של מה זה יעשה לילדה או אם נגרם לה נזק. היא פשוט לא יכולה להתגונן מזה. היא ילדה. אתה לא יכול לחשוף אותה לדברים האלו רק בגלל שההורים שלה מפורסמים. מצד שני, אני יודע שהפרגון שאני מקבל ברחוב הוא נורא כיף. כשעוצרים אותך ברחוב ואומרים לה שאוהבים אותך. לא הייתי רוצה לחזור להיות אלמוני. אף אחד לא רוצה להיות אלמוני. לא רוצה שיגידו 'אלון נוימן הוא דה פאק איז איט'. להיות מפורסם זה טוב, זה עוזר לי לקבל דברים היום והרווחתי את זה ביושר, לא עשיתי שום קיצורי דרך".

ואכן נוימן לא עשה הרבה קיצורי הדרך. הוא שירת בצבא בתיאטרון צה"ל ועם השחרור נסע לניו יורק וללונדון כדי ללמוד משחק. הוא יכול לסמן וי על מדיום הטלוויזיה, הקולנוע והתיאטרון, בכולם צבר שעות נוספות והוא מתחזק קריירה של 25 שנה. בימים אלו הוא שר ומגנן בהצגה נתתי לה חיי של הבימה המבוססת על שירי דני סנדרסון, מצלם תוכנית חדשה לרשת בשם "בלתי הפיך" של סיגל אלבין. בקיץ הוא יעבור סבב ראיונות נוסף לקראת יציאת סרטו החדש של שמי זרחין, הוא מלמד סדנאות משחק דרך שח"ם ומתופף בלהקה "השלמת הכנסה" לצידו של אורי גוטליב ואחרים. "זה מדהים ללמד" הוא אומר בהתלהבות "המון שנים אמרו לי שאני צריך ללמד אבל לא אמרו לי מה. זו יכולת מאד מתגמלת ואני מרגיש שאני עוזר לשחקנים שלי לעבור הרבה מחסומים שבדרך וגם ללמוד מהם הרבה".

כמו מה? "שהתכונה הכי חשובה אצל שחקן היא אומץ. כישרון יש להרבה אנשים, אבל לא אומץ. אם אתה רוצה להיות שחקן אתה צריך להיות מוכן ללכת רחוק בבחירה שלך, מעבר לגבול שאני מרגיש בו נוח כדי לתת משהו מעצמך וליצור תגובה אצל הצופה. במקום לחפש את הבחירה שמשרתת את התסריט לחפש את הבחירה המעניינת. לקחת את הסיכון הכי גדול. אם תסתכלי על אלו שבאמת מצליחים, לא מיינסטרים כמו שלמה ארצי, אלא כאלו שיש להם קול יחודי משלהם, תגלי שהם הרבה יותר טובים בעבודה שלהם מאנשים אחרים. טל פרידמן כקומיקאי, שלמה בראבא בזמנו. הם לא היו קונבנציונאליים, אלא הלכו עם האמת שלהם. גם אם היה להם קשה בהתחלה".

אתה בדרך לשם? "אני מקווה. בסדרה של סיגל אלבין אני מגיע ולא יודע מה יקרה בסצנה. הכל מאולתר. אני לוקח סיכונים, כל ההחלטות שלי בקריירה הן סיכונים. לא נשארתי הרבה במקום אחד, הייתי חייב להרחיב את המקום של עצמי. להתייחס לזה כמקצוע שבו אתה חייב להמשיך להתמיד ולטפח את עצמך בו. אם אתה הולך להיות שחקן, תדע שיש לזה מחיר".

איך אתה נרגע מכל האינטנסיביות הזו?"אני מנגן בלהקה מגיל 15, מיומנה זה ערוץ שנשאר כל הזמן פתוח. אני מופיע עם "השלמת הכנסה" וזה חלק סופר דומיננטי בחיים שלי. אני הכי נהנה כשאני על התופים, זה בכלל לא עובר דרך הראש. הנאה נקייה, הראש משוחרר. היו שנים שחשבתי לתת לזה יותר משקל וניגנתי בזמנו עם אמיר דדון. וכשהוא דרש בצד יותר זמינות ולי כל הזמן נכנסו עוד פרויקטים והצגות הבנתי שאו שאני עושה את זה, או שלא. כרגע זה תחביב ובילוי בלי הלחץ שזה צריך לפרנס או לגרום אושר למישהו אחר מלבדי".

ובתקופות שקטות יותר, שיש פחות פרויקטים?"זה הרבה זמן לא קרה, אבל יש תקופות כאלו. אני כל הזמן מעסיק את עצמי. כותב. אני גם סתלבטן מאוד גדול. אני זוכר שהסוכנת שלי הייתה משתגעת ממני כשהתחלתי לעבוד. הייתי חותך לסיני כל הזמן. היא הייתה מתקשרת 'יש את זה ואודישן לזה' ואני הייתי אומר לה מצטער, אני בסיני. יש בי שילוב וזה גם עולה כל הזמן בטיפול. הרצון לעבוד מול הרצון להסתלבט. אבל כשאתה מתחיל לקבל את המורכבות שבעצמך, אתה בדרך הנכונה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ