סכנה לצינור: גיא לרר מודאג

פייסבוק יתפרק “כמו נקניק”, הבנקים יחזרו לדף ולעט והכתב לענייני טכנולוגיה יסקר את המלחמה הבאה. גיא לרר חוזה את שואת הסייבר, ומודיע ליאיר לפיד שהוא לוזר

לירי הלפרין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לירי הלפרין, עכבר העיר

“לא רחוק היום שיקום ויקיליקס רכילותי: האקר שיפרוץ לפייסבוק של כל הידוענים ויחשוף את כל הצביעות של העולם הזה, יראה איך כולם מלכלכים על כולם”. גיא לרר, מנחה התוכנית צינור לילה, די פסימי יחסית למי שהביא את הבשורה האינטרנטית לערוץ 10, וללוח השידורים הישראלי בכלל. מאחורי הלייט נייט הקליל, הצחוקים בין המגישים והדאחקות על חשבון הבגדים שלו, מתברר שעומד חשש אמיתי. “עכשיו יש פיגועי סייבר, ובהמשך תהיה גם מלחמת סייבר ושואת סייבר”, הוא זורע נבואות זעם, “האקר יכול היום לפרוץ למפעלים הפטרו־כימיים בישראל, להעלות את הטמפרטורות דרך מחשב, ואז נצטרך להתמודד עם אסון מלא נפגעים”. אפילו המלצרית נחרדת לאיטה, אבל לרר ממשיך בתרחישי הקיצון: “יכול מאוד להיות שהבנקים יחזרו לניירות ולתיקים. גם הם יבינו שאי אפשר לשמור על הפרטים שלנו. אין הגנה מוחלטת”.פרויקט מיוחד:» החיים אחרי מגה אפלאוד: דרושה טלוויזיה איכותית» למה לילדים אסור למחות בפייסבוק?» הממים יוצאים מגבולות האינטרנט» כך תדעו אם אתם טרנד ברשת» כך חושפים מטרידים בפייסבוק» הצינור: הפילטר של התוצרת הלוהטת ברשתזה עושה אותך פרנואיד? “כן. כשאני כותב הודעת פייסבוק, אני לוקח בחשבון שיכולים לראות את זה. מוסד הפרטיות מת לגמרי, גם אם היום עוד קיימת האשליה”. דוגמה טובה לסכנות שמאחורי המקלדת קיבלנו לפני חודש, כש”צינור לילה” חשפה את דארק־נט – רשת אינטרנט סמויה שמשרתת פדופילים וסוחרי סמים, וניתן לאתר בה אפילו הזמנות לרצח. התחקיר עורר הדים, וועדת הטכנולוגיה והמדע בכנסת הזמינה את צוות התוכנית לכנס מיוחד. “הם עמדו שם והסתכלו עלי בעיניים מזוגגות”, מספר לרר, “טכנית, הם לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם. הציגו לנו הישגים של הסגרת פדופילים דרך צ’אטים. מבינה, עדיין מדברים על צ’אטים. למשטרה אין מושג. חייבים לנסות להבין מה יהיה בעתיד”.פרנואיד. גיא לרר (צילום: אורן זיו)

אף אחד לא מוריד לי הוראות גיא לרר מסתכל קדימה ודואג. הוא דואג מהעתיד של ערוץ 10, מעמוד הפייסבוק של יאיר לפיד, מהמלחמה הבאה – והוא לא מפחד לדבר על זה. לרר היה בין הבודדים שלא שתקו לנוכח איומי סגירת הערוץ שלו, מלחמה שלמרות הרגיעה הזמנית, כנראה רחוקה מלהסתיים. “אני מאוד מודאג”, הוא אומר, “כל מה שקרה בשבועות האחרונים זה רק אקמול. אם הערוץ לא ירוויח הוא ייסגר. הניסיון של הממשלה להשתיק ולחבל בערוץ התפרש כהענשה על העבודה העיתונאית שנעשתה פה, ואני מדבר בעיקר על רביב דרוקר”.המתחרים במצב יותר טוב.  “לערוץ 2 יש את הבעיות שלו. אם הייתי שם, היו דוחפים לי קידומים ל'האח הגדול'. התוכנית היתה מפסיקה להיות על הרשת, אלא על איך הרשת מגיבה לקים ולקותי ומה אלירז אומר בבלוג שלו. מה אני צריך את זה? אם אני מקדם משהו בערוץ – זה מבחירה. אף אחד לא מוריד לי הוראות”.אבל הכסף אחר. “אני בטוח שכל מי שקורא את זה בטח אומר ‘יאללה, מה הוא משחק אותה’. אבל אני יכול להגיד שהיו לי הצעות, ושסירבתי”. אבל עם כל הכבוד לגורל ערוץ 10, לרר פוזל לזירה אחרת. הוא משוכנע שמדובר בעניין של זמן עד שהטלוויזיה תאבד את הרלוונטיות והכוח שלה, ונערך ליום שאחרי. “יהיה מפץ גדול, והתכנים יופצו בצורה אינטרנטית”, הוא מסביר, “זה מטורף שעדיין יש לוח שידורים. זה לא יחזיק הרבה זמן. אני כל הזמן חושב איך אפשר להקים כזה דבר. חשבנו על תוכנית פייסבוקית, עם נתחים מיוחדים של קהל. במקום לצפות בתוכנית של 24 דקות, יהיה אפשר לשגר אייטמים לכל גולש לפי ההעדפות שלו”. נערך ליום שאחרי. מתוך "צינור לילה": אפשר לעשות היום כסף מתוכניות אינטרנט? “לא. אבל ברגע שגוף מסחרי גדול ירצה לבדל עצמו בעזרת תכנים ייחודים שנוצרים באינטרנט, היוצרים יוכלו להרוויח. גם צריך לקום איגוד שיגרום ליוצרי הסרטונים להרוויח כסף”. זה קצת לכרות את הענף שאתה יושב עליו, לא?“תוכנית כמו שלי צריכה לשלם על התכנים שהיא מעלה. אז אני אלך ללשכת האבטלה, אבל לפחות המצפון שלי יהיה נקי”. ומה עם הפרסומת שעשית לטאבלטים של בזק? נשמעו טענות כאילו מדובר בהטעיית הציבור. “הסכמתי לפרסומות האלה בגלל החוויה על הסט. הגעתי להתארח אצל גידי גוב, זה היה סוג של הגשמת חלום עבורי. קיבלתי את הביקורות, אבל אני לא חושב שזו היתה טעות. הייתי עושה זאת שוב אם היו מבקשים”.  מי שכן טועה טעות חמורה בעיניו הוא המעין־קולגה לשעבר, יאיר לפיד. “יאיר לפיד בחר באקט לוזרי”, לרר זועם, “פייסבוק הוא כלי פלורליסטי, אבל לפיד הפך אותו לשופר חד צדדי. זה בזוי בעיני. הוא לא עונה לשאלות קשות, הוא מוחק אנשים, מסיר תגובות שלא מוצאות חן בעיניו. זה ניצול פחדני של הרשת. ברגע שפוליטיקאים משתמשים בפייסבוק כאמצעי תעמולה חד צדדי, ממש כמו במשטרים אפלים, זה מרגיז אותי. אם הוא קורא את הכתבה אז אני פונה אליו: די למחוק תגובות. תסתגל לעולם. לא במסווה, ולא בהעמדת פנים”.  

ניצול פחדני של הרשת. יאיר לפיד (צילום: ניר קידר)לא חנון קלאסי לרר, 32 (“תכתבי 33, שכבר אתחיל להתרגל”), החל את הקריירה העיתונאית שלו ככתב ב”ידיעות תקשורת”. בשלב מסוים חתך ללונדון, והמשיך לכתוב משם עבור העיתון (“ניצן הורביץ רצה שאהיה כתב שלו, אבל מה ידעתי אז בטלוויזיה”). אחרי שחזר לארץ החל הרומן עם ערוץ 10, כשהצטרף לחברת החדשות של הערוץ ככתב ספורט. “אני אוהד גדול של ספורט, והעבודה הזו פגעה לי באהבה”, הוא מודה, “שנאתי לראיין כדורגלנים, זה כמו להוציא מים מסלע. מראש אתה יודע איזה תשובות תקבל”. למעשה, כל קשר בינו ובין טכנולוגיה מקרי לחלוטין. “אני לא חנון קלאסי”, הוא מעיד, “אני בכיתה ה’ ממש לא פרצתי לפנטגון. אפילו פיתחתי פחדים טכנופוביים. לא כל דבר מגיע לי בקלות, לוקח לי יותר זמן מלחבר’ה בני ה־23 במערכת. זה דור אחר”. רגע, חנון או לא חנון?“אם הייתי גיק מושלם, לא הייתי מתלהב מכלום. בגלל שאני לא מומחה, אין לי אגו בקטעים האלו”.פייסבוק, טוויטר או אינסטגרם?“אני חולה אינסטגרם. זו לא תופעה חולפת, נכנסתי לזה חזק. זה בא אצלי על חשבון פייסבוק. לצייץ  בטוויטר אין לי צורך. זה מועדון חברים, אין לזה ערך. יש ידוענים שרושמים שם תגובות מאוד ציניות. אני נהנה לקרוא את הרעל, אבל לא רואה צורך לצייץ בעצמי. פייסבוק יתפרק כמו נקניק. שער הכניסה שלו יהיה כמו הום פייג’ שהכול עובר דרכו, גם החיפוש. זה ייצור בעיה מול גוגל. אנשים יחפשו מועדונים מצומצמים יותר”.איפה אתה מבלה יותר, באינטרנט או ברחוב?“זאת מחלה. אני מכור ויש לי ייסורי מצפון על כמות הזמן שאני שם. חשוב לי שאנשים יידעו שיש מענה. בן אדם שישאל שאלה חשובה דרך עמוד התוכנית תמיד יקבל תשובה, גם אם לפעמים אני חוזר באיחור של חודשיים”. אחד ההישגים הגדולים של לרר ו”צינור לילה” היה הראיון הטלוויזיוני הראשון עם מובילת המחאה החברתית דפני ליף (“זיהיתי קבוצת פייסבוק שמנתה אז בקושי אלף איש”, הוא מתגאה). התוכנית נתנה לנושא גב רחב, ואף ספגה ביקורות על כך שהיא מזוהה פוליטית. “אנחנו תכנית ללא אג’נדה ברורה”, הוא מבקש להבהיר, “שרון גל ירד על דפני ליף, אז הוא נתפס כימני. אנחנו תמכנו בה, אז קיבלנו את הצד השני. האמת היא שאנחנו פשוט אוהבים לסקר את מי שעוקף את החסמים. גם אנשי דת, כמו אמנון יצחק, משתמשים בסרטונים ברשת ועוקפים את התקשורת. עובדה שגם היינו הראשונים לסקר אנשי ימין כמו ‘לאטמה’”. ללא אג'נדה ברורה. "לאטמה" ב"צינור לילה":אצלכם המחאה החברתית עדיין בועטת. “בתקשורת המסורתית יש ניסיון מתמיד להעלים את המחאה. אנחנו לא נותנים לזה יד. אני אומר לחבר’ה אצלי לברר מה קורה, ואני גאה שאנחנו ממשיכים לסקר את המחאה. המחאה לא מתה, אני רואה את הפעילות”.בינתיים, “צינור לילה” לא רק שברה מוסכמות עיתונאיות כשהעלתה לשידור סרטוני יוטיוב באיכות נמוכה, אלא גם החלה לייצר כתבות באותו פורמט זול וחובבני. “הייתי נלחם על צוותי צילום ולא היה תקציב”, מסביר לרר ומרים את האייפון, “אז חשבתי לעצמי: ‘הנה, יש לי צוות צילום ביד’. היום אנחנו מצלמים הרבה כתבות באייפון או בסקייפ”. למרות נתוני הרייטינג המרשימים יחסית, התוכנית עדיין מתוקצבת בצמצום, וגובה מלרר את כל זמנו. במלחמת ההאקרים האחרונה, הוא כבר הגיע לאפיסת כוחות. “הייתי צריך לתת מענה גם לחדשות וגם לתוכנית. כמעט התמוטטתי”, הוא מודה, “במלחמה הבאה, כתב טכנולוגיה יהיה לא פחות חשוב מכתב צבאי”. איך “לילה כלכלי”, עם אחוזי רייטינג דומים, נהנית מתקציב גדול פי כמה? “אני נלחם עבור הקצאות, אבל אני פוליטיקאי מאוד חלש”.   נמאס לי מחתולים

לרר גדל בירושלים, ומספר שהוא מסתדר בתל אביב בעיקר בגלל שהיא מלאה בירושלמים. שם הוא יושב בתקליט, כאן אפשר למצוא אותו בפיקוק ובניילון. “אני איש של לילה”, הוא מעיד על עצמו, “אני מוצף אדרנלין מהתוכנית”. בעבר גם החליף אחת לשבוע את חיים אתגר בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 – התפקיד היחיד בקריירה הטלוויזיונית שלו שהוא מתחרט עליו. “עד היום אני מתעורר בבהלה בארבע וחצי בבוקר וחושב שאני צריך ללכת לספר על ליין שמיכות חדש”, הוא נזכר בבעתה.

היום הוא פותח את הבוקר ב־8:30 (“אבל אין עם מי לדבר עד 11:00”), סורק עשרות אתרים ובלוגים בעולם – בהם האפינגטון פוסט, הבלוג הישראלי חורים ברשת, חדר 404 של עידו קינן, הבלוג של יובל דרור, הבלוג קוטרית ועוד. “אנחנו מתעסקים בתוכנית רק במה שמעניין את הפיד”, אומר לרר, “אם הרשת מתפוצצת על משהו ב’האח הגדול’, לא אשדר את זה. אני חושב הלאה. פעם הייתי יכול לחכות עם סרטון שבוע. היום התוכנית עולה כמעט בשידור חי. רק בשש בערב אני מסתכל על הסרטונים ובוחר את מה שמצחיק אותי. אנחנו מראים סרטונים שיהיו ויראליים רק למחרת”. ואכן, לא מעט סרטונים שהסעירו את הרוחות בשנה האחרונה נדחקו לשיח הציבורי דרך “צינור לילה”. החייל המרקד שהגיע ממייל אנונימי, למשל, או הסרטון שבו תועדה הטרדה מינית. “כשהתחלתי עם הפינה כולם הרימו גבות עד הקרקפת”, אומר לרר, “הקולגות שלי לא הבינו איך ניתן לשדר סרטונים באיכות כזאת נמוכה, אבל אני נורא האמנתי בזה”. רק מה שמעניין את פיד. מתוך "צינור לילה": איך עוד לא קם לכם מתחרה ראוי? “היו ניסיונות לייצר תכנית דומה, אבל הם לא הבינו כמה העבודה העיתונאית קשה כאן. מי שמתפתה לחשוב שצריך רק לבחור סרטונים ולשדר, נכונה לו אכזבה מרה. לערוך סרטון של חמש דקות ל־20 שניות זו מלאכה מאוד קשה. בנוסף, חשוב לטפח מקורות, להיפגש, לנסות להשיג דברים ראשונים. להיות הישגי כמו כל עיתונאי”.הישגיות וסרטוני חתולים זה דבר שהולך ביחד? “נמאס לי מחתולים. הפינה שלהם מקבלת היום רק ארבע דקות מתוך תוכנית של 22 דקות. הם מגיעים היום לממדים ולתפוצה אדירה, ככה שאין לי מה לחדש”. למרות שעם כמות זמן המסך שעומד לרשותו הוא כבר יכול היה להיות סלב יותר משמעותי, הוא עדיין בגדר מחזה נדיר במדורי הרכילות. “אני אנטי־טאלנט”, הוא אומר, “לא מסוגל לשחק את המשחקים. לא נוח לי עם המהות של האירוע, זה צבוע. הפרגון המזויף והשיחות האינטרסנטיות”. ועדיין, התוכנית שלך מריחה קצת כמו גיא פינס.“צריך לשחק את המשחק. ירדן (הראל) ושי־לי (שינדלר) עושות את זה עבור התוכנית, ככה שאני יודע שהגזרה הזאת מתוחזקת”. אחד הגגים הידועים בתוכנית סובבים את הטעם האופנתי שלו. “הקטע שאני מתלבש גרוע פיתח חיים משל עצמו”, מסביר לרר, כשהוא מדגמן סווטשירט וחולצה מודפסת שמסתדרות ממש רע אחת עם השנייה. “בלונדון מתלבשים אלגנטי, והיה פופולארי ללכת עם המון ורוד. חזרתי משם עם זה, וכאן זה לא בא טוב. מאז זה נדבק אלי”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ