כבר לא מודל לחיקוי: איך הפך השוטר מדמות אב לאנטי גיבור מעורער?

משוטר שכונתי בשנות ה-50, דרך גברברים לוהטים ב"הוואי חמש אפס" ו"מיאמי וויס", ועד שוטרים מושחתים ובלי גבולות ב"הסמויה". מה קרה לדמות השוטר בטלוויזיה האמריקאית ולאן נעלם הגיבור שכולם רוצים להתחפש לדמותו?

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

במאי 2010 נעמד ג'ף גספין, יושב ראש מחלקת הבידור של  רשת NBC מול מצלמות החדשות, ונאלץ להודיע בצער רב כי היא מוריד את חוק וסדר מהאוויר. תוכניות מבוטלות בימינו על ימין ועל שמאל, לרובן לא מכנסים מסיבת עיתונאים, בטח לא עם יושב הראש של המחלקה הכי חשובה של הרשת. אבל ל"חוק וסדר" מגיעים כללי טקס אחרים. אחרי 20 שנים רצופות על המסך, וקיבוע מעמדה כאחת הסדרות בעלות זמן השידור הרצוף ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, "חוק וסדר" כבר לא מתאימה למציאות הטלוויזיונית של ימינו. בטח לא כשיש כל כך הרבה תוכניות משטרה הרבה יותר רלוונטיות וקצביות ממנה. יום אחרי ש"המיוחדת", סדרת משטרה חדשה ב"רשת" עולה למסך, בצידו של האוקיינוס כבר יודעים - שהשוטרים הם לא מה שהיה פעם. לפחות לא בטלוויזיה.שוטר פוסטר הפריים טיים הטלוויזיוני באמריקה (וכפועל יוצא בכל העולם), מתפקע מסדרות טלוויזיה העוסקות בשוטרים, בלשים, מעבדות פשע, חוקרים בעלי תכונות על טבעיות, פארודיות ודוקומנטרי. האמריקאים מטורפים על סדרות משטרה לסוגיהן, וסביר להניח שבזמן שאתם קוראים שורות אלו יושב לו צוות פיתוח במרתף של אחת הרשתות הגדולות וממציא את הגרסה החדשה על השוטר הרגיש אך חכם, שמצליח לפתור פרשיות סבוכות בעזרת אייפד ואמביציה מחשמלת. כי שוטרים, כמו שאפשר להבין רק מצפיה בסדרות שמככבות על המסך, הם דמויות כריזמטיות שמצליחות למגנט צופים למסך, ובהתאם, להביא רייטינג ופרסומות.  

סדרות משטרה נמצאות על מסך הטלוויזיה בערך מאז שהיה מסך טלוויזיה. כבר ב-1955 עלתה ברשת BBC סדרה בשם Dixon of Dock Green, בכיכובו של ג'ק וורנר. העלילה עצמה הייתה שגרתית, יש שיאמרו משפחתית. תחנת משטרה באיסט אנד של לונדון, ומקרי פשע קטנים המגיעים לפתרון עד סוף הפרק (כלל חשוב בסדרה משטרתית אלא אם כן מדובר בפרק ספיישל). דיקסון, כוכב הסדרה, היה השוטר הקהילתי שכולנו רצינו. נוכחות אבהית ותומכת, סמכות שקטה, והתמודדות לא רעה עם פשעים קטנים. בקיצור, שוטר מהפוסטר של המתנ"ס. השוטר הקהילתי שכולנו רוצים. מתוך "Dixon of Dock Green":

אבל האמריקאים הבינו שאצלם זה לא יעבוד, ויצרו גירסה הרחוקה מרחק שנות אור מזו הבריטית. אולי לא רבים זוכרים את הפרק הראשון של הוואי חמש-אפס, אבל כולם זוכרים את נעימת הפתיחה. הסדרה שעלתה לראשונה ב-1968 (וירדה מהאוויר ב-1980. ברשותכם נתעלם מהביזיון שמשודר עכשיו תחת שם המותג), שינתה את כללי המשחק. השוטר הפך לגברבר לוהט ומגניב, נלחם בסינדיקט פשע בינלאומי וממשיך לשמור על השיזוף המושלם. קצין הצי סטיב מקגרט (בגילומו של ג'ק לורד), היה פשוט קול. בתגובה: העולם השתגע. בשיאה היו לסדרה 400 מיליון צופים ברחבי העולם והמשפט  "Book 'em, Danno"הפך לקלאסיקה. פארודיה על דמות השוטר האבולוציה בדמותו של השוטר הכריזמתי המשיכה בסבנטיז, והביאו לנו את קוג'אק, בגילומו של טלי סאבלס. קוג'אק היה שוטר מסקרן, חזק, ריאליסטי (יחסית), ומבריק עם חולשה אחת: סוכריות אדומות על מקל. קוז'אק הפך למאצ'ו עם גישת ה"מי אוהב אותך מותק?", שדאג לפזר על כל חצאית בסביבה. גברים רצו להיות כמוהו, נשים רצו אותו ואפילו הפושעים התרשמו. קוג'אק כנראה, לא באמת הצליח לקבע א דמות השוטר המאצ'ו, שכן מיד אחריו הגיעון למסך שוטרים שהם ילדים מגודלים, בסדרת הברומאנס הראשונה בטלוויזיה: "סטארסקי והאץ'". סטארסקי והאץ' היו חובבי נשים, דפקו פוזות מביכות, והפגינו הומור דלוח. מצד שני, הם נהגו בגראן טורינו אדומה, ומצאו דרך לפתרון בעיות באלימות קשה. אם אי פעם תהיתם למה צוחקים על שוטרים ברחוב, תסתכלו בפרק של סטארסקי והאץ'. מפגן רצוף טעם רע של מכנסי פדלפון, פאות לחיים, וחוסר מקצועיות שכבשו אולי את העם בציון, אבל עיצבנו שוטרים אמיתים בכל מקום אחר. מפגן של טעם רע וחוסר מקצועיות. "סטארסקי והאץ'":

שנות ה-80 השמרניות החזירו לנו בהפוכה את השוטר השמרני והאבהי שיוצא להילחם למען הצדק. טי.ג'יי הוקר (1982-1988) עם וןיליאם שאטנר, הציגה שוטר המקים יחידת שוטרים מיוחדת, אותה הוא מנחה בעזרת הרבה שיחות נפש, כיצד להלחם ברעים ולנצח. שוטר פרווה שרק רוצה לחזור הביתה בשלום. טום סלק, בסיבוב הראשון שלו כשוטר ב"מגנום", הציג שוטר שסוחב טראומה ממלחמת וייטנאם, ובתמורה מצ'ופר בכל הטוב שיש להפקה להציע – ממכונית פרארי איתה התנהל ברחבי העיר, שעון רולקס וחולצות הוואי ועד אחוזה מטורפת עם מגרש טניס. שוטר צנוע שגר בבית קטן כמו בשנות ה-50? רחוק מזה. השוטר באייטיז הפך מסמל האיפוק והצניעות הציבורית לטווס. כשדון ג'ונסון הגיע עם "מיאמי וויס" אף אחד כבר לא התרגש. כלי תחבורה עיקרי כפרארי? הולך. חליפות איטלקיות במקום מדים? לך על זה. ריצה בתנאי לחות של 70% ואתה אפילו לא מזיע? אמין, אמין מאוד.

שנות ה-90 נחשבות לשיא הריאליזם הטלוויזיוני ולהתדרדרות הגדולה ביותר בדמותו של השוטר הטלוויזיוני. ככה זה שמשקפים את האמת על המסך, היא יכולה להיות קצת לא נעימה. חוק וסדר שדנה בתהליך הסיזיפי של פשע-חקירה-משפט, הציגה דמויות של שוטרים דהויים, עייפים ואפורים, הנלחמים במלחמה שבה הם לעולם לא מנצחים. "המפצח" הציג שוטר אלכוהוליסט, שמן, מכור לסיגריות, הימורים, לא נאמן לאשתו ובעל הפרעה נפשית קלה, שכמובן הופכת אותו לגאון בפסיכולוגיה פלילית. השוטר אנדי ספיוויץ' מ- NYPD Blue נראה בעיקר כאילו הוא עומד להתפרק, או לחלופין להתפטר בכל רגע. מיואש מהזוהמה האנושית שאליה הוא נחשף על בסיס יומי. על סף התפרקות. השוטר אנדי סיפוויץ' מ-"NYPD Blue":  

אנטי גיבור קלאסי

שנייה אחרי שהאלף החדש התחיל, הגיעו כמה סעודים ונכנסו לאמריקאים היישר בסמל הפאלי. השוטרים שעד עכשיו היו אנשים כבויים, או קריקטורה נלעגת של דוחסי דונטס (משפחת סימפסון), הפכו לגיבורים מורכבים. בחג ההלואין שלאחר נפילת התאומים, נרשם הביקוש הגבוה ביותר לתחפושת שוטר מזה עשורים. הטלוויזיה עברה למצב פוסט מודרני, והתחילה להפציץ את המסך בעשרות סדרות משטרה, שהפכו את השוטר לדמות הכי מעניינת על המסך הקטן, אם כי לא הכי חיובית בעולם. תחשבו על ג'ק באואר ב24, הלוחם המיוסר בפשע. ויק מאקי, דמות המופת שגילת מייקל צ'יקליס בהמגן, הוא הדוגמא הטובה ביותר לשינוי שעבר השוטר הטלויזיוני. אנטי גיבור קלאסי, רוצח וגנב, שלאורך שבע עונות נמצא בהתדרדרות מוסרית מסחררת. לצידו עומד ג'ימי מקנולטי מהסמויה. עוד שוטר שמתקשה לשמור על הגבולות המוגדרים בחוק של תפקידו, ונאבק במפקדיו ובעצמו כדי לנצח. אבל לא רק שוטרים אפלים ומורכבים, גם שוטרים מהדור הישן והפשוט נשארו על המסך, כמו זה של טום סלק, שעשה קאמבק מרשים בשנה שעברה עם סדרת משטרה חדשה, "שוטרים בדם", שם הוא מככב בתפקיד מפקד משטרת ניו יורק, אב שכול לשוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו וששלושת ילדיו עובדת במערכת המשפט ובמשטרה בתפקידים שונים. הסדרה, שהשיגה ממוצע של 12 מיליון צופים בעונה הראשונה, כבר עלתה לעונה שניה בארצות הברית, וכאמור, משודרת בהצלחה גדולה (אצלינו בשבתות, 14:00, ערוץ HOT zone).   

למה זה קורה? ארצות הברית שינתה פאוזה אחרי נפילת התאומים. לא עוד משחקים לפי הכללים, לא עוד אמונה עיוורת ב"ניצחון הטובים". בסקרים שנערכו אחרי אסון התאומים, הביעו רבים מאזרחי ארצות הברית תמיכה מלאה בשלילת זכויות האדם והאזרח של חשודים פונטציאלים בטרור. עשרות חוקים "פטריוטים" חוקקו מאז. בארצות הברית הפנימו שכדי לנצח צריך להשתמש בכל הכוחות העומדים לרשותם, ושיש צורך בגיבורים חדשים. לא נחמדים, לא אדיבים. אנושיים ונחושים, לפחות כמו האויב. האומה האמריקאית נמצאת במשבר הנהגה חמור מאז תחילת המאה הנוכחית. החיפוש אחר דמות אב סמכותית שתגיד להם מה לעשות ושלה יש את הפתרונות מוצא לעצמו פורקן (חלקי ומבוקר) בסדרות משטרה. הפחד מעוד התקפת טרור לא צפויה, מפשע אלים או אלימות אכזרית נמצא בזיכרון הקולקטיבי של הצופים האמריקאים. הם צריכים מישהו שיבטיח להם שהרחובות יהיו בטוחים. גם אם הוא יצטרך לנקות אותם בעצמו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ