מילד רע לבן מועדף: יאיר לפיד, זה טוב ליהודים?

היינו רוצים לחשוב שיאיר לפיד מתנגד לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות, שהוא מאמין במערכת המשפט הישראלית ובתקשורת חופשית ותומך בשוויון כלכלי לכולם, ובקיצור – שהוא אחד משלנו. אבל האמת היא שאין לנו מושג ירוק מי הוא ומה הוא, וזה כנראה מה שהוא רוצה

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

יאיר לפיד ואני מקיימים מערכת יחסים רבת שנים, גם אם לרוב חד צדדית. לראשונה - קצת לפני הבר מצווה - נתקלתי במאמרים שלו במעריב. זכורה לי ביקורת ספרותית שכתב על ספר מתח אמריקאי מסוים וזכורה לי רשימה על איגרוף. את הרשימה על ספר המתח האמריקאי (שאינני זוכר את שמו) אף גזרתי מהעיתון ושמרתי במגירה במשך שנים אחדות. מעט לאחר מכן, פוסט בר מצווה, קראתי את רומן המתח הראשון של לפיד, "הראש הכפול". כל כך אהבתי את הספר שחזרתי וקראתי בו כמה וכמה פעמים. יותר משאהבתי את הספר גופא, אהבתי את המחשבה שאפשר לכתוב ספר כזה, הארד בוילד, בעברית.

» יאיר לפיד פורש מ"אולפן שישי" בגלל רצונו להיכנס לפוליטיקה » שישי נשי: מי יירש את כסאו של יאיר לפיד במהדורת שישי?

יאיר לפיד נתפס בעיני כתרגום הישראלי הנכון ביותר לגיבורי הספרותיים האמריקאים. במילים אחרות, בתור נער, יאיר לפיד היה סוג של גיבור בשבילי. מעין המינגוויי ישראלי; גם משורר, גם מתאגרף, גם סופר, גם גבר גבר. כל כך רציתי להיות השילוב הזה, כשהייתי נער בהרצליה, בתחילת שנות ה־90.

ברבות השנים, הלכה דמותו של יאיר לפיד והשתנתה לנגד עיני. לובשת צורות חדשות, אחרות. היה זה מחזה עוועים, נדיר, מסתורי, נעלם. איך אדם מתחיל בתור גבר ריימונד צ'נדלרי ונעשה לחניך הצופים הלאומי? איך אדם שכתב על איגרוף ועל ספרות הארד בוילד נעשה מעין דיוויד לטרמן כזה? כולו חיוכים וסכרין, יערת דבש טלוויזיונית המתאווה לפתור את שאלת השאלות, את חידת החיים ("מה ישראלי בעיניך?"). איך, למען השם, הילד הרע נעשה הבן המועדף?

המינגווי ישראלי. יאיר לפיד (צילום: ניר קידר)

לפני שנים ספורות, ערב אחד על המרפסת בקנטינה, חברה משותפת הכירה ביני לבין יאיר לפיד. התוודיתי באוזניו על "הראש הכפול". לפיד, מצדו, התוודה על חיבתו לטור שלי. החלפנו טלפונים. כעבור כמה ימים אף הזמין אותי לאחד המופעים שלו. בערך באותו הזמן פירסמתי כתבה בנושא מין אוראלי, שמשום מה נתפסה בשעתו כפרובוקציה גדולה. השערורייה היתה גדולה מספיק בשביל שלפיד יקדיש לה טור שלם במסגרת טורו האישי. ברשימה שלו, שוב נחשפה הדואליות בנשמתו של לפיד. מצד אחד הוא החמיא לי, לטורים שלי ולאופיים המרדני, ומצד שני הוא תקף את עורכי עיתון העיר (שכללו גם אותי) על ההחלטה לשים כתבה כזו על שער הגיליון שלהם. התגובה ההיא של לפיד היתה משל לדמותו הציבורית: אחד שרוצה לצאת בסדר עם כולם, גם עם השוליים אבל בעיקר עם המיינסטרים הישראלי. אקט דומה אך בעל השלכות הרסניות בהרבה הוא עשה עם סרטו של יונתן סגל (שם פעל כמלשין שטאזי של ממש), והיו עוד כהנה וכהנה מקרים. מצד שני, אף אחד לא מושלם. עושים טעויות בחיים ויאיר לפיד עשה לא מעט טעויות עד היום. ההליכה שלו לפוליטיקה היא לאו דווקא אחת מהן. ואולי אף יתברר שההפך הוא הנכון וההליכה של יאיר לפיד לפוליטיקה לא תעשה טוב רק ליאיר לפיד, אלא לכולנו.

עד לפני שנתיים־שלוש הרעיון שיאיר לפיד ירוץ לפוליטיקה היה עשוי לעביר צמרמורת בגבם של לא מעט ישראלים, דווקא מהמחנה הסו קולד חילוני־פלורליסטי־שמאלני־מרכזי. הרעיון שעיתונאי (המחויב מעצם היותו עיתונאי לאי אלו קודים של אינטגריטי מקצועי) מחליט לחצות את הקווים אל תוך הפוליטיקה תוך שמעמדו העיתונאי משמש לו כפיגום, נתפס אז כאיוולת של ממש, דבר שיש להדיר ממנו את הרגליים. אבל כל זה היה נכון, כאמור, עד לפני שנתיים־שלוש.

עם כינונה של הכנסת ה־18, בפברואר 2009, השתנו כללי המשחק בישראל ללא היכר. למען האמת, אין משחק פוליטי יותר במדינת ישראל. נגמר עידן המשחקים. בבחירות הבאות, התודעה האזרחית תהיה תודעת להיות או לחדול. ואם היא עדיין איננה כזו היום, היא צריכה להפוך ולהיות כזו מחר. נכון לעכשיו, אף אחד, אפילו לא אובמה, לא הצליח להציל אותנו מעצמנו. אולי יאיר לפיד יכול?

אדם ניכר בשפתיו, חיוכו ובגבותיו. מוני מושונוב מחקה את לפיד:

כמובן שאין לתלות באדם אחד תקוות יותר מדי גדולות. גם אם הוא יאיר לפיד. בסופו של דבר, אנחנו אפילו לא יודעים מה הן בדיוק דעותיו הפוליטיות. אני ושכמותי היינו רוצים לחשוב שבתוך תוכו יאיר לפיד הוא דמוקרט, ליברל, פלורליסט. אני ושכמותי היינו רוצים לחשוב שיאיר לפיד מתנגד לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות; שהוא מאמין במערכת המשפט הישראלית; שהוא מאמין בתקשורת חופשית (ובחופש דעה בכלל); שהוא מתנגד לשנאת זרים באשר הם; ושהוא מתנגד לפערים הכלכליים האדירים שבין השכבה הקטנה השלטת לבין השכבה הגדולה הנשלטת וכו'. אני ושכמותי היינו רוצים להאמין שיאיר לפיד הוא בחור טוב, שהוא אחד משלנו. כי במצב שבו ישראל נמצאת היום, יאיר לפיד איז אול וויב גוט. לציבור השפוי־מתון־פלורליסטי בישראל אין היום שום דבר אחר להיאחז בו, לפחות במרחק הנראה לעין.             יאיר לפיד הפוליטיקאי יכול להתעלות מעל יאיר לפיד איש התקשורת. הוא גם יכול ללכת בדרך פוליטית שונה מזו של אביו המנוח, טומי לפיד. יאיר לפיד עשוי להיות האיש שמבין שגם מדירי הנשים וגם שונאי החרדים הם אספסוף. "כל אחד מאיתנו, בתורו, הוא אספסוף", כתב פעם אדם ברוך. כולנו בישראל היינו, בפעם כזו או אחרת, אספסוף. יאיר לפיד עשוי להתגלות כמי שלא תמיד הולך שבי אחר זעקות האספסוף הזה. ווישפול ת'ינקינג.  

» לכל הטורים של איתמר הנדלמן סמית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ