"סוף לסיפור": מציאות מדכדכת וטלוויזיה טובה באמת

הסדרה הדוקומנטרית של ברק הימן היא ה"מחוברים" של הגרושים. כמו מרוץ אופניים שלא נוסע לשום מקום היא מדויקת, מזדחלת, עכשווית ונוגעת. היא לא מציעה קטרזיס או תיקון, רק דוקו מצויין

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

1."סוף לסיפור" היא המחוברים של הגרושים. אחרי שהדוקו־ריאליטי חפר בכל מאורע שמשותף לרוב האנושות (חיפוש פרטנרים בשלוש ובקרוב אהבה, מין ב61 ימים של אהבה, הריון ב-14 שבועות, התמרמרות כללית ב"מחוברים"/"מחוברות"), "סוף לסיפור" הגיעה כדי לפרק את הגירושים: שלושה סיפורי גט משתלבים זה בזה, זורעים דיכאון וייאוש במי שעוד היו לו תקוות באזורים האלה. רשימת הסדרות שבסוגריים עושה לסדרת הדוקו החדשה של ברק הימן חתיכת עוול – לא צריך לתקוע לשון בלחי כדי לומר שהיא דוקומנטרית במובן העילי של המילה, ולא צריך למצמץ בשתי העיניים כדי להגיד שהיא דוקו טוב.

2. בהקשרים כאלה, מקובל לדבר על כל המשפחות המאושרות וגו'. במקרה של "סוף לסיפור", זה לא יהיה מדויק, ולא בגלל שהמשפחות שמוצגות בה כן או לא דומות זו לזו. המשפחה היא כבר לא יחידת המוצא של האדם העכשווי, זה ש"סוף לסיפור" מתארת כל כך יפה. המשפחה מודולרית ומתפרקת; הזוגיות גם. אנחנו לא מסוגלים לחיות ביחד. אנחנו, כלומר, התל אביבים (שמככבים בדוקו הזה, וגם בדוקו בכלל. הפריפריה חזקה בריאליטי. בפריפריה – הכללה גסה – עוד חולמים חלומות נוצצים וגדולים מהחיים, חלומות של ריאליטי. בתל אביב מתפכחים מהם. זה חומר לדוקו).המשפחה המודולרית מתפרקת. מתוך "סוף לסיפור":

3.ב"סוף לסיפור", בשונה מבטבעת זו של גלית גוטמן ערוץ 10 למשל או מסופר נני של קשת, אין מומחה לענייני זוגיות. אין כאן מומחה כי אין ניסיון להציל שום דבר או ללמוד משהו. גם אין כל כך מה ללמוד. אף אחד מהזוגות שהימן עוקב אחריהם לא נקלע לסיטואציה סופר דרמטית שגירושים הם המוצא היחיד מהם. אין שם סיפורים קיצוניים – רק האסון המובנה של הבורגנות: אתוס רומנטי סוחף, שמנסה לחיות בכפיפה אחת עם פרקטיקה מונוגמית מתמשכת. במקרה אחד המשיכה נגמרה, בשני ההערכה התפוגגה, בשלישי פשוט חסר משהו. צרות יומיומיות, קטנות, שלוות, מכרסמות. שום דבר גרנדיוזי – רק בנאליות, מה שכולנו יודעים אבל מצליחים להכחיש יותר או פחות: אנחנו כבר לא מסוגלים לחיות ביחד.

4.אין מומחה ב"סוף לסיפור" כי היא מציירת מסע שאין בו תיקון. הנישואים מצטיירים בה – לא בלי מידה רבה של צדק – ככלא מסרס ומייבש. אבל הגירושים לא נראים בה יותר טוב: הם בשום דרך לא מהווים שחרור או יציאה לחופש. אף אחד מהמתגרשים (הכנים בצורה נדירה, שממחישה את ההבדל בין כנות לבין אותנטיות), לא חוגג את הפרידה שלו מהכלא המודרני של הזוגיות. הם לא מאושרים יותר בלי האדם שבחרו לחיות איתו את החיים שלהם. הם אומללים עדיין, כמו כל מי שחלם פעם על משפחות מאושרות שדומות זו מזו.לא מאושרים יותר. מתוך "סוף לסיפור" (צילום: ינאי יחיאל)5. אפשר להמר ש"סוף לסיפור" לא תציע קתרזיס לאף אחד: לא למתחתנים, לא למתגרשים, לא למתלבטים. היא מרוץ אופניים שלא נוסע לשום מקום, וזה מה שעושה אותה כל כך מדויקת, מזדחלת, עכשווית ונוגעת. זאת הדרך היחידה לעשות טלוויזיה טובה בעידן שבו המלודרמה נשחקה למוות: לנשק מקרוב את הבנאליות, זאת שבסופה לא מחכים פתרון או ניצחון או הדחה. רק עוד יום. יום קטן ורגיל ונורא"סוף לסיפור". ימי ד' (מ־11.1), 21:00. yes דוקו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ