מעשנים ביחד: הטלוויזיה מחבקת את הסמים

זה התחיל בהתעלמות, עבר למתקפת נגד ונגמר באהבה גדולה - המריחואנה כבר מזמן הפכה לאורחת של כבוד בסדרות האמריקאיות. מ"העשב של השכן" עד "הסימפסונים" - גלגולו של ג'וינט טלוויזיוני

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

והשנה הייתה 2004 במדינת ישראל והעם היושב בציון יושב מול ערוץ 10 (ז"ל?) וצופה באדיקות בתוכנית המופת החד פעמית של דנה מודן – "אהבה זה כואב". שלושה פרקים לתוך העונה, אחרי שסוכם בקרב כל המעורבים בדבר כי אסי כהן הוא אכן הגבר הישראלי האולטימטיבי (גם ערס וגם רגיש) שולפת מודן קלף תסריטאי סודי – פרק על סמים. ולא סתם סמים, אלא תיעוד כל תהליך עירפול החושים מרגע ההצתה ועד המאנצ'יז. והעם בציון גועש. מה שהיה עד אז תופעה חברתית קיימת אך נעדרת מהשיח התרבותי (סמים זה רע וכו'), הפך לחלק מהפריים טיים ועוד אצל בני טובים. הדיון נפתח. שנה לאחר מכן מציגה התסריטאית גנג'י קוהאן (Kohan וכן, היא משלנו) לרשת שואו טיים את סדרת הסמים לבורגנים האולטימטיבית – Weeds שתורגמה בציון לעשב של השכן. התוכנית שעוסקת בעקרת בית מהפרברים שנאלצת להפוך לסוחרת סמים כדי לפרנס את משפחתה נחשבת במשך שבע עונות לתוכנית עוגן אצל רשת שואוטיים ומארי לואיז פרקר שמככבת בתפקיד הראשי, הפכה לאחת השחקניות המרוויחות בעולם הטלויזיה האמריקאי. למרות שיש שיתווכחו על איכותה והרצף העלילתי ההזוי של התוכנית החל מעונה שנייה ומעלה, אין ספק ש"עשב" הצליחה להשריש שינוי תודעתי בקרב קהל הצופים האמריקאי – מריחואנה זה בסדר, במיוחד אצל הורים מבוגרים ואחראים שרק רוצים להשתחרר אחרי יום שלם בשלטון התאגידים.» עושים שורות: סרטי הסמים הבלתי נשכחים» חיים מכדור לכדור: מסוממים טלוויזיוניםתנו לשאוף בשקט המאבק ללגיטיזציה של סמים קלים באמריקה הוא מאבק ארוך ומסובך. מול קואליציות שמרניות וימניות (ובבראשן ארגוני ההורים ובתי הספר) שנלחמים בכל סם באשר הוא סם, עומדים הליברלים, ההיפים ותומכי המריחואנה הרפואית (שנחשבת ללגיטימית יותר מן הסתם) שמתעקשים כי חשיש, מריחואנה ונגזרותיהם לא גורמים שום נזק. אחד התומכים הבולטים והנלהבים ביותר הוא השחקן היווני זאק גליפיאנקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), שהתייצב לפני כשנה בתוכניתו של ביל מאהר והדליק ג'וינט בשידור חי. גליפינאקיס לא הסתפק במבוכה האוטומטית שגרם למארחיו ואף העביר את הג'וינט, כמקובל בנסיבות חברתיות, בין כל היושבים. תביא שכטה. גליפיאנקיס בתוכנית של מאהר:

תוך דקות ספורות נפתח דיון ער ברשתות החברתיות, טוויטר ובפורומים של הורים מודאגים שתבעו להשליך את השחקן הסורר לכלא, ודרשו התנצלות בשידור חי. פתאום לכולם היה מה להגיד וכולם נדרשו להביע דעה. מאוחר יותר התברר כי גליפיאנקיס עישן סיגריה מזויפת וחוקית למהדרין, כך שהתביעות להשליך אותו מאחורי סורגים לא היו תקפות. הדיון בנושא לעומת זאת, כבר היה בעיצומו. גם תוכניות הטלויזיה, על יוצריהן הליברלים, לא מפחדות מבאנג או שניים. בשנים האחרונות ישנם יותר ויותר איזכורים בתוכניות פופולריות לעישון סמים קלים, וכמעט תמיד באור חיובי. לארי דוויד למשל, בתוכניתו תרגיע, ניצל דקות ארוכות כדי לנאום בשבחי המריחואנה הרפואית, והעניק לה תשדיר פרסומת ששווה מיליונים. העילה לסצנה היא מחלת הגלוקומה שאביו של דויד סובל ממנה, והדרכים המקובלות להקל עליו. הסצנה שבה אביו הקשיש מתמסטל עם זונה וולגרית ומשפר במקביל את איכות חייו והשקפתו על העולם היא חובה לכל מעשן פונטציאלי. מה סיינפלד היה אומר? לארי דיויד:

עישון כדרך חיים

עישון מריחואנה הוא מעין סוד ידוע. כל אחד מכיר מישהו שיכול להשיג ובהתקהלויות חברתיות לרוב מי שלא מעשן הוא יוצא הדופן. אין סדרה שהדגימה את זה טוב יותר מ"מופע שנות ה-70". סדרת הקאלט המשעשעת שהלכה והדרדרה עם עזיבתו של אשטון קוצ'ר הפכה את מעגל ההתמסטלות לחלק מרכזי בעלילה. כל כך מרכזי שביו טיוב קיימים כמה עשרות חיקויים למעגל הקסמים המעושן של האנשים הטובים מויסקונסין, מינוס פז כמובן. הנהלים ברורים לכולם: מתיישבים במעגל, מעבירים את הג'וינט (שמעולם לא נראה במצלמות, רק ענני עשן והבעה זחוחה) ומדברים שטויות. התקפי צחוק מטופשים ואמירות גורליות על העולם כלולות בתפריט. רכילות עקשנית בפורום מעריצים טוענת כי לעיתים קרובות השחקנים השתמשו בחומר אמיתי כדי להגביר את האותנטיות של הסצנה. אויש, שחקנים וההקרבות שלהם למען המקצוע.

גם בעמוק באדמה, לא סדרה שאפשר להאשים בשיטחיות, העניקו למריחואנה מקום של כבוד. על המשימה הופקדה דמותה של קלייר, הבת הצעירה של משפחת פישר שכנראה הייתה צריכה יותר מסיגריה מגולגלת או שתיים כדי להתמודד עם המשפחה המורבידית ביותר בעולם. קלייר לוהקה למשבצת הבת המרדנית, המשוחררת, הבוהימינית, שרק רוצה להשתחרר מהאוירה הקודרת מהבית ולהפריח טבעות עשן מושלמות. ככל שהסדרה הלכה והתפתחה מצאנו גם את שני האחים קפוצי הישבן שלה, נייט ודויד, מנסים לקחת לריאות ובעצם מסמנים לקהל הצופים שהם מצליחים להשתחרר מהצל הכבד של המשפחה.

אל אי, פינת מקסיקו סיטי

רוב תעשיית הטלויזיה והקולנוע האמריקאית מרוכזת בלוס אנג'לס, הוליווד - היכן שמריחואנה וחשיש היא חלק בלתי נפרד מהתהליך החברתי – יצירתי ומגיעה לפעמים יחד עם ארוחת צהרים וספא יוקרתי. הסדרה הפמליה, שניסתה להעביר את אוירת הנהנתות בקליפורניה היא אחת מהסדרות הבולטות ביותר בקידום ליגליטיזציה של סמים. נסו לדמיין את טרטל (בגילומו החד פעמי של ג'רי פררה) ללא שקית עשב ביד. הצלחתם? גם אנחנו לא. על תקן הסָּפַּק של החבורה (דרמה אחראי על הקטע של המנצ'יז) הוא מספק לנו אלפי דקות מסך של עיניים אדומות ודיבור מתעלעל. אחת הסצנות המוצלחות בסדרה מגיעה דווקא בעונה האחרונה כשוינס משתחרר ממכון הגמילה והחברים הטובים מחביאים את כל החומרים הממכרים בבית. בצד אחרון של ייאוש, כי למה לזרוק כל כך הרבה חומר טוב, טרטל מחליט לעשן את מה שנשאר ובטעות שורף את כל הבית. איך זה בתור עונש מלמעלה?

דמות אחרת שלא מסתדרת עם אורח החיים הקליפורני הוא האנק מודי (דוויד דוכובני) כוכב הסדרה "קליפורניקיישן". מודי, סופר ניו יורקי בחסד, עובר עם בת זוגתו וילדתם מניו יורק לאל.אי ומסרב לקחת חלק בחגיגת העישונים כי מריחואנה עושה אותו פראנואידי. אבל כבני אדם אנחנו נכנעים לחולשות שלנו ובמקרה של מודי חולשה זו אישה יפה. את הצינגלה הראשונה שלו מזה זמן רב הוא חולק עם עוזרת הבית הסקסית של האקסית של אשבי, בבריכה לא פחות. השניים מדליקים סיגריה, עושים סקס פרוע ומודי סוגר את האקט בהשתנה בכיור. תמיד ג'נטלמן. לא מתביישים להתמסטל. הפמליה (צילום רישמי)ג'סט סיי נו

את הצד הרע של הסמים מספק וולטר וויט (בראיין קרנסטון) מ"שובר שורות". את קווי העלילה אתם כבר מכירים: מורה מתוסכל לכימיה שמגלה שהוא חולה בסרטן סופני וצריך למצוא מהר הכנסה צדדית. הוא פונה לנצל את התואר שלו בכימיה, מתחיל לייצר סמים קשים. לא נעים. מהצד המהוגן יותר של המסך ניצבת Glee. אז, בעונה הראשונה והמצוינת, לפני שהכל הפך לקליפ ליידי גאגא ארוך ומגוחך, כיכבה על המסך דמותו של סנדי ריירסון (סטפן טובולובסקי) המורה למוסיקה הגיי והאובר דרמטי שמכר לתלמידים מהצד מריחואנה רפואית. אבל אין מה לדאוג, בהתאם לרוח השמרנית שמרחפת מעל הסדרה, ובשם התקינות הפוליטית של הרשת, נשלח סנדי מקץ שלושה פרקים לגלות בחנות מוצרי אמבטיה עלובה. כי ככה יעשה לאיש וכו'.

זו לא תופעה תרבותית אם הסימפסונים לא נדרשים אליה. אמנם יחסית באיחור, רק בעונה 13, מופיע לראשונה מרשם למריחואנה רפואית שהומר מקבל כדי לטפל במחלת העיניים שלו. מהראש שהסיגריה הראשונה ניצתת הפרק מקבל תפנית היסטרית של ציטוטים מסטולים בסגנון  - "כרגע קיבלתי קידום וזה הכל הודות לכן אנחנו יכולים-קנביס", "הסקסופון הזה יכול להיות צינור נהדר", ולסיכום - "מה? יש לנו מטבח?".באנג מהסקסופון של ליסה. משפחת סימפסון:

ואם הסימפסונים יכולים, אז איש משפחה חייבים לתת קונטרה. הטענה כי "אנשים יקשיבו להכל, כל עוד זה שרים את זה עם מלודיה קליטה", היא נר לרגליהם של יוצרי הסדרה. כך, בפרק שנקרא "420", הם לוקחים את התנועה לליגליזציה של מריחואנה צעד אחד נוסף לעבר מחזות הזמר. בראיין שברשותו 10 גרם של מריחואנה, נעצר במקום פיטר (שנוהג שיכור ובחולצה מגואלת בדם, אבל עזבו אתכם משטויות כרגע) ונקלע למאסר. התגובה ההולמת היא כמובן שיר משותף לו לסטיבי בשם "שק של עשב", שעוסק כולו ביתרונות הקנאביס ואיך הכל, באמת הכל, נראה יותר טוב כשאתה מעשן חשיש. אגב, שתי התוכניות הללו זוכות לדירוג גבוה בכל רשימת "מה לראות כשאתם מסטולים" שמכבדת את עצמה. לא להפעיל מכשירים כבדים בזמן הצפייה. איש משפחה:

ומה קורה אצלנו? מחוברים, זוכרים? רן שריג נוהג, המצלמה לצידו וסיגריה חוקית דלוקה בפיו. הנה הוא עובר ליד תחנת המשטרה ומחווה לעברם תנועה מגונה. והנה משטרת ישראל מתעשתת ושריג מועמד לדין. בימים אלו אמורה להתקבל החלטה בבית המשפט בעניינו, אבל אנחנו כבר הפנמנו את המסך שנשקף מהמסך  - אם מעשנים, לא נוהגים ליד תחנת משטרה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ