אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יחפים": כשהקיבוץ משתלט על הסדרה

מין בפרהסיה, לידה, אשפוז בבית משוגעים, איום בהתאבדות - וכל זה רק בפרק הראשון. הסדרה החדשה של אורי סיוון מספרת יותר מדי סיפורים וקשה להיקשר אליה, לפחות בהתחלה

תגובות

1. יחפים היא סדרה נוסטלגית. היא נוסטלגית במובן שהיא עושה הכל כדי לשוות לקיבוץ לוק של תמונות אינסטגרם נעות, והיא נוסטלגית במובן שהיא לא לגמרי מאמינה בטלוויזיה. התוצאה היא שהסדרה היא כאמור מאוד מאוד נוסטלגית, אבל בעצם לא ממש סדרה. זה לא בהכרח דבר רע.

» יחפים: משגל ציוני נסוג

2. להגיד על סדרה מושקעת ומורכבת שהיא לא ממש סדרה זה לא נעים. הרבה אנשים עבדו עליה קשה, וזה ניכר, ויפה לפרקים, ונעים כמו סיפור טוב לפני השינה. אני לא אומרת את זה רק כי נרדמתי. מהרגע הראשון "יחפים" מספרת סיפור, כלומר הווייס־אובר של אלון אבוטבול מספר סיפור, והסצנות שמופיעות על רקע הסיפור שהוא מספר נותרות בגדר אילוסטרציה מרוחקת, שמצליחה לעתים רחוקות להפוך את המילים לרגש חשוף. "יחפים", סיפורם של שלושה דורות בקיבוץ ישראלי אחד, הוא סיפור של הרבה סיפורים: מין בפרהסיה, לידה, אשפוז בבית משוגעים, איום בהתאבדות - כל אלה רק בפרק הראשון. נשמע כמו אקשן, אבל לא נראה כמו אקשן: על רוב המאורעות, ולא רק עליהם, מספר לנו המספר שמחוץ לפריים. הוא לא נשמע כמו "האח הגדול", אבל קצת מתפקד ככה.

3. זה משהו אחד להשתמש בווייס־אובר כדי להגיד פעם בפרק "שישה חודשים קודם לכן", וזה משהו אחר לתת לאלון אבוטבול להקריא ברקע את התסריט, כולל דיאלוגים שלמים, וניתוחים פסיכולוגיים מסוג "זה לא שהוא לא אוהב את הבן שלו", "הוא עצבני מזה רצח" ואפילו - "זה טרגי". אלון אבוטבול הוא לא המספר של "יחפים", הוא מקהלה יוונית. הוא משרה על כל מה שהיה יכול להתפתח לכדי דרמה אווירת דוקו, רק בלי הדוקומנט שאמור להיות בבסיסו. כשלא נשארת טיפה של פרשנות לעשות לבד, אפשר רק להתמסר לנופים היפים, להפקיד את התודעה שלנו בידי הטקסט המפורש של הכותבים, ולשתוק. כמו שעושים בקיבוץ עין דרור.

לא ממש סדרה. "יחפים" (צילום באדיבות יח"צ הוט)

4. הבעיה של "יחפים" היא הרבה יותר עקרונית מהבעיה של רוב סדרות המקור שמשודרות כאן, שהיא בדרך כלל סתם זלזול. הבעיה של "יחפים" היא שהיא סדרה קיבוצית. באחד הפרקים אומר המספר, הדובר המרכזי בסדרה, שסנטימנטלי זה עירוני. אמירה מעניינת באופן כללי, שמצביעה בדיוק על המקום שבו "יחפים" היא קיבוצית. קול הרקע הבודד, הלא משתמע לשתי פנים, שמשתלט על תיאור ההתרחשויות עד רמת האסוציאציה וקוטע את רגעי המשחק, מקשה על כל סיכוי לנזילה רגשית. אי אפשר להיקשר לדמויות שהן טקסט. אז למה זה לא רק רע?

5. אחת השאלות המעניינות ביחס לקיבוצים קשורה להתפתחות של רגש בצורת חיים קהילתית שהרגש הוא איום גדול מבחינתה, וחשוב לה לנתב אותו ולשלוט בו. "יחפים" היא סדרה קיבוצית כי הרגשנות שלה מדודה, מאופקת, מסונדלת למניפסט טקסטואלי שאי אפשר לברוח ממנו. מבחינה טלוויזיונית זה לא תמיד מחזיק, אבל כן עובד יותר ויותר ככל שהפרקים מתקדמים. היתרון והחיסרון של "יחפים" נובע מהעובדה שהקיבוץ הוא בית הגידול שלה. גם הוא, כידוע, יכול להכיל את כל הכוונות הטובות של העולם, ובכל זאת, להיות מאוד מאוד בעייתי.

"יחפים". ימי ב', 22:30. HOT 3.

*#