רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסכנת הכחדה: מי יציל את הטלוויזיה שלי?

דווקא עכשיו, כשהפוך הוא הספוט הלוהט בעיר, ערוצי הטלוויזיה הגדולים בישראל קורסים והתחרות הטכנולוגית מאיימת מתמיד. מי אשם במשבר, מי רוכב עליו בדרך לכיס שלכם והאם המעגל של דן שילון באמת בדרך לקאמבק?

תגובות

בימים ראויים להתכרבלות אלה אין כל כך מול איזה מסך להשתרע. בזמן שחברות הכבלים והלווין מפגיזות בפרומואים לסדרות חדשות ולוהטות, שלושת הערוצים הגדולים בישראל משדרים סימני מצוקה קשים, שצפויים לעבור בהדרגה גם לצופים שלהם. בערוץ 2 ובערוץ 10 מבטלים ודוחים פרויקטים מתוכננים כמעט מדי יום, לוח השידורים של הערוץ השני בכלל לא אושר על ידי ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה, והייתם חושבים שערוץ 1 ידפוק ספרינט ויצליח לגנוב צופה או שניים בזמנים קשים כאלה, אבל אתם יודעים מה המצב של ערוץ 1. בזכייניות מנסים לשדר עסקים כרגיל, אבל לוח השידורים מראה שהן דווקא מתכוונות לשדר דברים אחרים לגמרי. נגיד, שידורים חוזרים. קשת דחתה את עליית העונה השלישית של הדרמה המצליחה עבודה ערבית, למרות שכבר צולמה ואפילו הוזמנה לה עונה רביעית. גם ארץ נהדרת נדחתה, ובערוץ 10 כל ההפקות נכנסו לפריזר עד להודעה חדשה. גם ברשת, שמבטלת פחות כיוון שבינואר תעבור לשדר ארבעה ימים בשבוע במקום שלושה ותזדקק לתכנים רבים יחסית, נדחה שידור דרמת המשטרה המצופה “המיוחדת”. אבל אלה עוד תוכניות שברור שיקר לתחזק. מה שמדהים הוא שהכרסום הגיע עד תוכניות הריאליטי, שאמורות להיות זולות ומשתלמות יותר, אלה שתמיד מסבירים לנו שאנחנו רואים המון מהן כי זה יותר כלכלי. נמשיך לצפות לה. "המיוחדת" (צילום: ינאי יחיאל)בערוץ 10 נדחו הישרדות והיפה והחנון, ברשת דחו את תאריך העלייה של The Voice, הריאליטי המוזיקלי החדש שלהם, ובערוץ 24 דחו בחודש את שידור העונה השנייה של הריאליטי אייל גולן קורא לך, לטענתם מטעמים כלכליים. יש מי שטוענים שערוץ הבת של קשת סתם מנסה לכרסם בהצלחה של “The Voice”, אבל כך או כך, כמות הדחיות, הביטולים וההקפאות נערמת והולכת.

מי אשם: המחאה החברתית או הפרסומות? המשבר הנוכחי מגיע דווקא אחרי עונה של שיאי רייטינג (עיינו ערך מאסטר שף), ועל רקע גל מכירות חסר תקדים של פורמטים ישראליים לחו”ל (רק בשבוע שעבר בטיפול נמכרה לארגנטינה והחיים זה לא הכל לארצות הברית). איך זה קורה? בתעשייה נוטים להאשים את המצוקה בעולם הפרסום במשבר הטלוויזיוני, ובעולם הפרסום ממהרים להאשים במשבר הפרסומי את המחאה החברתית. אבל בכלל לא בטוח שזה העניין. “יש כמה בעיות שמתנקזות למועד אחד”, אומר גל זייד, מנהל מחלקת הדרמה של ערוץ 10. “ישנו המשבר בענף הפרסום, ישנה בעיית הרישיונות, אבל גם בימים תקינים ערוצי הטלוויזיה בישראל לא חיים לפי מודל כלכלי מספיק ברור ורציני. הרי גם בתקופה של שיא הרווחים מהפרסומות – הערוצים המסחריים הפסידו. אלה פשוט היו הפסדים קטנים יותר. אז עכשיו, כשגם זה בקריסה, ההפסדים בהתאם. ויש גם את העובדה שלפוליטיקאים נוח שגופי השידור חלשים. זה פלונטר די רציני, שלא ברור איך ייפתר, והוא לא עומד להיפרם כל כך מהר. נדמה שכולם מעדיפים להיגרר עוד מאשר להכריע”.שידורים חוזרים עד אין קץ. "החיים זה לא הכל": המצב המתסכל של תעשיית הטלוויזיה היום, לדבריו, ממש לא נולד בקיץ האחרון. “הטלוויזיה בארץ היא מדיום מאוד קצר מועד”, הוא טוען, “כל חודשיים־שלושה האווירה משתנה. מאוד קשה לעבוד ככה – אתה בונה תוכנית והיא מתרסקת לך בפרצוף תוך כמה חודשים. זה פשוט לא נתפס כמה עשייה ענפה יש פה יחסית לעובדה שהכל משתנה כל הזמן, שאנחנו עובדים בלי שום מודל כלכלי אמיתי שיאפשר ליוצר לחיות מן היצירה שלו. יש לנו במחלקת הדרמה תוכניות עד 2014-2015, יופי של דברים, ואנחנו חייבים לעבוד כאילו הכל קורה, למרות שיש אי ודאות גדולה והכל בערפל. אני חושב שזו תופעה ייחודית לארץ – היעדר מודל כלכלי של טלוויזיה”.יריב הורוביץ, יושב ראש איגוד הבמאים, טוען שלא רק שביטולי התוכניות הם ניצול ציני של המצב ומציאת תירוץ לקיצוצים, אלא שמה שקרוי “המשבר בענף הפרסום” הוא בעצם בלוף אחד גדול. “על פי הנתונים של דוח הריכוזיות בכנסת, בישראל מושקע בפרסום חצי ממה שמושקע בעולם”, הוא אומר, “למה? כי ערוץ 2 נשלט על ידי החברות שמפרסמות בו. בעשר השנים האחרונות המוצרים מתייקרים פי שלושה, אבל תעריף הפרסום לא עלה בשקל. המפרסמים עדיין משלמים על ספוט כמו לפני עשור. אז איך אפשר להגיד שהערוץ בהפסד, כשמראש לא משלמים לו סכומים ריאליים? ההפסדים הם בלוף, הם על הנייר בלבד. התחשיב הכלכלי לא אמיתי ברגע שאתה גם הבעלים של הערוץ וגם המפרסם בו”. כיוצר, הוא חש מנוטרל. “אנחנו כיוצרים מצליחים להגיע לרייטינג שלא היה כמותו, הוא רק מטפס”, הוא אומר, “כך שאין יותר אפקטיבי מפרסום בטלוויזיה. אבל כשהמפרסמים הם הבעלים של הערוץ, הם דופקים לעם ישראל בראש את הפרסומות שלהם בזול מדי. הם חייבים לעדכן את מחירי הפרסום לפי מה שנהוג בעולם. אין תחליף לטלוויזיה וגם אני רוצה טלוויזיה, אבל אני רוצה שהבנאדם הזה שנכנס לי לסלון ושוטף לי את המוח לקנות את המוצר שלו, שישלם בעבור החוצפה שלו ושישלם מספיק כדי שתהיה יצירה טובה, ככה שיהיה לי שווה לספוג את הפרסום הזה, כי בזכותו אני רואה איזו סדרה טובה”.

תוכניות הפאנלים בכוננות אז מי יושיע את הערוצים הגדולים מהגורל האכזר שמסתמן שצפוי להם ולנו? הריאליטי, כאמור, כבר לא. “ריאליטי היום לא יותר זול מדרמה”, מבהיר זייד, “והוא לאו דווקא עושה מספרים יותר גבוהים. אתה פשוט יכול למשוך אותו על פני יותר דקות שידור, זה כן”. מבחינות מסוימות, הוא אפילו מגביל עוד יותר את הערוצים המסחריים: “להבדיל מדרמה שאפשר לשדר בשידורים חוזרים - הרי זה כמו ספר טוב - ריאליטי הוא השקעה חד פעמית”, מסביר מוש דנון, עד לא מזמן יו"ר איגוד המפיקים. בקיצור, אפילו השקר הגדול ששמו “ריאליטי” הוא כבר לא ביצת הזהב המיוחלת של הערוצים המסחריים. הוא מניב מספרים נאים ברייטינג, אבל אין מי שישלם מספיק על פרסום כדי להצדיק אותו. לאלון עידן, מבקר טלוויזיה בדימוס ועורך מדור הדעות של “הארץ”, יש תחזית לא נעימה לגבי מה שעומד למלא את המסך שלנו במקומו. “אם המשבר ייפתר תוך חצי שנה, זה סביר”, הוא אומר, “אבל ברגע שזה יגלוש ליותר מזה, תהיה פגיעה ארוכת טווח בתוכן היותר יקר ו/או היותר איכותי. זוכר את כל תקופת דן שילון והמעגל, או 'פופוליטיקה'? ברגע שנראה תוכניות פאנלים כאלה או את הפתרון הקלאסי של ניפוח זמן השידור של החדשות – אז נדע שהמשבר כאן כדי להישאר”. בערוץ 24, שגם ככה מתמחה בתוכניות קשקשת, כבר הביאו את ארז טל בדיוק בשביל זה: לבנות פורמט לתוכניות אולפן יומיות. נראה שהתחזית העגמומית כבר מתחילה להתגשם, ועשויה לחלחל מהר מהצפוי גם לערוצים הגדולים.חזרה של תוכניות הפאנל מסמנת משבר. מתוך "המעגל של דן שילון": *דניאל פארן, מפיק לשעבר בחברת דורי מדיה דרסט שעומדת בין השאר מאחורי הפקת “עבודה ערבית”, משוכנע שזאת ממש לא הדרך, ומציע חלופה משלו לפאניקת ההקפאה. “הפתרון הוא לאו דווקא להוריד תקציבי הפקה או לדחות ולבטל”, הוא אומר, “חייבים לשלב עוד גורמים פיננסיים בהפקות. להביא משקיעים מבחוץ, להיות יותר יצירתיים בנושא השיווק וההפצה. למשל, אני יודע ש’חצויה’ רצה חזק ברוסיה. אז את העונה השישית של הסדרה אפשר מראש לעשות בתור קו־פרודוקציה, שתרוץ במקביל גם כאן וגם שם”. מפיקים נוספים מסכימים עם פארן שזה הכיוון העתידי שבו צריך ללכת, אבל מוסיפים שמדובר בתהליך ארוך של יצירת קשרים בינלאומיים ומציאת שותפים לדרך, שעלול לקחת שנים. מה יקרה בינתיים? הורוביץ מאמין שכשתעשיית הפרסום תתעשת, עניינים יהיו חייבים להסתדר. “לא משנה מי אתה, אם אתה לא מפרסם אתה לא קיים”, הוא טוען, “המפרסמים חייבים לחזור לפרסם, ורצוי שינסו לבנות יחסי אמון חדשים. להתייחס לציבור ברצינות. אם הם לא ישכילו להבין את זה, אנחנו כיוצרים נדרוש חקיקה שתוציא את המפרסמים מערוץ 2. זאת מחלה של כל השווקים בישראל וזאת גנגסטריות, אוליגרכיה, פטרוניות. אין מדינות ללא תרבות לוקאלית, ואם אתם רוצים לרכוב עליה בדרך לכיס של הצרכן, אתם צריכים לשלם בהתאם. כי לתרבות אין מחיר. המפעלים יתחלפו והתרבות תמיד תישאר. ואם זה לא יבוא בטוב, זה יבוא בחקיקה”.אחרים תולים תקוות במעבר המדובר משיטת הזיכיונות לשיטת הרישיונות, שתהיה כרוכה בהטלת דרישות רגולציה קשוחות יותר מהערוצים המשדרים. “עכשיו המצב רע ורק ילך ויהיה גרוע יותר, אך בעידן הרישיונות שייכנס לתוקף בקרוב מאוד כל גוף שיהיה מעוניין לשדר יקבל רישיון לכל החיים, בתנאי שהוא עומד בתנאים שלא עומדים בהם היום”, אומר דנון, “אנחנו מקווים שכך, גם במצב כלכלי רעוע תהיה עבודה ליוצרים ולחברות ההפקה. כרגע אנחנו עובדים על כיבוי שריפות, ומתוך היסטריה ופחד. אני מציע לכולם לעצור ולעשות חושבים, בשכל ובראייה ארוכת טווח. לכולנו יש אינטרס משותף שהתחנות המשדרות יהיו חזקות”.

רצה חזק ברוסיה. "חצויה" (צילום באדיבות יח"צ הוט)ביי ביי, רייטינג

המשבר של הטלוויזיה הישראלית קשור להרבה חוליים מקומיים ייחודיים, אבל לא מתקיים בחלל ריק, וקשור, כמובן, גם במשבר הטלוויזיה העולמי (כלומר, בעיקר המערבי). הטכנולוגיה המתקדמת מציעה מגוון דרכים לעקוף את לוח השידורים, והטלוויזיה הופכת לפלטפורמה מזדקנת. “מי שנפגע ראשון הוא כמובן הדרמה”, אומר איתי חרל”פ, חוקר טלוויזיה ומרצה באוניברסיטת תל אביב, “היום אין שום סיבה לראות דרמה בטלוויזיה, משום שאפשר להוריד. המון אנשים אומרים שאין להם טלוויזיה, אבל כשאתה ממשיך בשיחה אתה מגלה שהם כן עוקבים אחרי סדרות שהם מורידים. הם פשוט לא קוראים לזה טלוויזיה". בעולם האקדמי, הוא מוסיף, כבר התחילו לדבר על עולם פוסט טלוויזיה. "לדעתי זה עוד מוקדם", הוא אומר. "ממחקר בן שנה שקראתי מתברר שאחוז מספיק גבוה של צופים עדיין מעדיפים שיחליטו בשבילם מה לראות. זה גם עניין דורי וגם עניין מעמדי - הרי ממירים מקליטים יקרים יותר מן הרגילים”.בין שהטלוויזיה הישראלית תקרוס לבד ובין שאנחנו צועדים לעידן שבו המילה “טלוויזיה” תישמע רטרו לפחות כמו “גרמופון”, ברור שהטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים אותה תחדל להתקיים במהלך העשור הקרוב. עידן מנבא שהשינוי יגיע עוד קודם, בטווח של שלוש או ארבע שנים. “הטלוויזיות החכמות יעשו לטלוויזיה את מה שהאייפון עשה לטלפונים הסלולריים”, הוא אומר, “הכל יהיה אפליקציות. בעוד כמה שנים כל הסיפור של רייטינג לא יהיה קיים, המדד יהיה טראפיק והורדות ב־VOD”. עם ובלי קשר לאסון הספציפי של הטלוויזיה הישראלית, מסתמן שלוח השידורים הנוכחי פשוט הגיע לפרקו. הקולנוע מנסה להרוג את הטלוויזיה מיום היוולדה, והאינטרנט כבר מזמן נוגס ברווחים שלה. אבל זה יהיה שיא האירוניה אם דווקא הטלוויזיה תהיה זו שתחסל את עצמה. לפחות בזירה המקומית, נראה שזה יקרה מהר יותר ממה שאנחנו נוטים, או אולי רוצים, לחשוב. כן, אולי אפילו בחורף הקרוב. 

*#