רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באה בטוב: עינב גלילי לא מתבכיינת

לא דואגת לתעשיית הטלוויזיה, לא נלחצת מהמצב בחינוכית, לא מזועזעת מערוץ 2 ולא מבינה מה רוצים מ”מעושרות”. עינב גלילי סוגרת עונה של “חדר 101”, ומשאירה את החרדות בצד

תגובות

נגד נקודת הג’י בינתיים היא נהנית מהחדר משלה. חדר 101. חצי שעה, מרואיין אחד, שטיק קבוע: חמישה דברים שהוא ישמח להיפטר מהם, שיושלכו לאותו חדר אפל בתום שלב הנימוקים. כמה פשוט, ככה מענג. אם תרצו, סוג של תרגיל פסיכולוגי למתחילים. והיא, בוגרת לימודי פסיכולוגיה שעד לא מזמן עוד פלירטטה עם האופציה של קליניקה, מטופל ותנור סלילים, לא תפספס את ההזדמנות לתרגל קצת השלכה. לא מפספסת הזדמנות לתרגל השלכה. גלילי (צילום: אורן גולן)נראה לי שאין מנוס מלשאול מה את היית משליכה לחדר 101. “אוי, יש כל כך הרבה. סקרים, יוגה תינוקות, סגירים של מגישי חדשות שאומרים ‘מזעזע!‘ אחרי כתבה על רצח בתוך המשפחה, פמיניסטיות חסרות הומור, פיג’מות מיני מאוס לנשים בוגרות, לחות, מוכרות סנוביות בחנויות בגדים, רוורס ברכב, סלבריטאים אמריקאים עם עמדה לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, נקודת הג’י, אנשים שמספרים לך חלומות שלהם”.מה יש לך נגד אנשים שמספרים חלומות?“זה תמיד מתחיל בזה שמישהי אומרת לך – ‘חלמתי עליך’. ואז אתה מדמיין את עצמך מככב באיזו קומדיה רומנטית משגעת עם אורגיה סוערת, אבל במקום זה מגיע חלום ארוך, מפורט מאוד, שנמשך שעות וקשור בכל ענייניה הלא פתורים עם ההורים שלה ואחותה התאומה ותמיד זה נגמר בזה שהיא נכנסת בריצה לאיזה אצטדיון. זה גיהינום. גם מה כבר יש לי לחדש על החלומות האלה? כולם קראו הרי אותם ספרי פסיכולוגיה בכיתה ח’, אני גם חושבת שכולם כבר התחילו לחלום לפי מה שהם קראו שם. בסוף כולנו חולמים שאין לנו שיניים ושהגענו ערומים לעבודה”.נדמה שהיא קצת הפסיקה לחלום, לפחות בתחום המקצועי, לפחות לא חלומות גרנדיוזיים ועתירי רייטינג. גם לחוזה טאלנט היא מסרבת היום בנימוס. “היה לי כבר חוזה טאלנט. אני חושבת שזה דבר די נורא, והרבה פעמים זו הדרך הכי קצרה לגמור קריירה מצליחה. כשאתה מושך משכורת חודשית, אתה מחויב למי שמשלם לך ומוצא את עצמך מגיש תוכניות פאנל איומות ומשדרי התרמה מצמררים. יש שם סכנה מאוד גדולה של אובדן כיוון, ואני חושבת שגם לי זה קרה”.דווקא לא תוכנית פאנל איומה. גלילי ב"משחק מכור": היו לך תוכניות שהצליחו פחות, אבל לא התבזית.“כשאתה צריך להתפרנס, אתה עושה מה שצריך כדי להתפרנס. אם אתה יכול להתקיים בלי שהתחת שלך שייך לאף אחד, זה ממש עדיף. אנשים ששורדים הרבה שנים על המסך הם אנשים שהיו מדויקים, וזה לא משנה אם הם עשו את זה במקומות שהצופים לא מגיעים אליהם. יש משהו נורא בזה שאתה מתחיל לעבוד בסופרמרקט, פעם במחלקת קפואים ופעם במחלקת ירקות”. אבל עשית כמעט הכל. ראיונות, סאטירה, אקטואליה, ספורט, ואפילו שעשועון אינטראקטיבי. אי אפשר להגיד שאת לא ורסטילית.“היום אין לי כמעט יכולת לסטות לצדדים. ניסיתי לבחון אם אני יכולה להנחות שעשועון, הציעו לי דווקא שעשועון אינטליגנטי ולא מבזה, אבל סבלתי מזה כל כך שנסוגתי. אני לא מזלזלת בזה בכלל - זו הנחיה קשה - אבל יש שם סט מניירות שאני לא יכולה לאמץ. צריך לבנות שם דרמה, ולי יש נטייה להוציא את הדרמה מדברים. אני לא מצליחה לבנות את המתח הדרוש סביב נהג המונית החביב שיזכה או לא יזכה ב־50 אלף שקל. יש בי משהו שמשדר ‘שילך הביתה ונגמור עם זה’. הקול שלי לא מתאים לכל דבר, ואני יכולה לעשות מעט דברים, אבל יש יתרון בזה שאתה לא מאבד את זהותך. יש המון אנשים שמסתובבים בטלוויזיה שנים, אבל אני לא מצליחה להבין מי הם, מה הם באמת חושבים על מה שהם עושים, אם הם אוהבים את זה או שבא להם להקיא על זה. זה כמו קינוחים בחתונה – אתה לא יודע מה אכלת. לקרם ברולה יש אותו הטעם כמו לטארט שזיפים”. נטיה להוציא את הדרמה מדברים. גלילי ב"העולם הערב": לא לכולם יש את הפריבילגיה להתאים תוכנית למידותיהם. “לי יש יחסים משונים עם העבודה בטלוויזיה. לפעמים אני אומרת שזו עבודה זמנית ונראה לאן דברים יתגלגלו, אבל זה כנראה לא נכון כי אני כבר די הרבה שנים עושה את זה. אני לא חושבת שמה שאני עושה בטלוויזיה נורא חשוב. יש בו משהו נוח, ואפשר להתפרנס ממנו בצורה סבירה, אבל זה לא יהיה אסון נורא בשבילי אם לא אהיה בטלוויזיה. לא אאבד את הטעם לחיי ולא ימצאו אותי מתגוללת בכדורי שינה”. אז את לא איש הטלוויזיה לדבר איתו על החרדות הנלוות למשבר בתעשייה. “אני לא יכולה להתלונן על חוסר הזדמנויות או הצעות. אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לבחירות שאני עושה, באופן כמעט מגעיל אפילו. הרי מה אכפת לי להגיש שעשועון משפחות בקיץ? אתה עושה מלא כסף, הכל אחלה. ואני גם לא באמת עם כזאת אמת פנימית מוצקה יותר מאף אחד אחר. דווקא הייתי באיזו הפגנה עכשיו במחאה, אבל אני לא מבלה את השבתות שלי במחסום ווטש”.  טוב, אז לא קיבלנו את הראיון עם אשת הטלוויזיה שמבכה את מצב התעשייה.“זה לא שזה לא נוגע לי. חברים טובים שלי מצאו את  עצמם מחוסרי עבודה וצר לי על אנשים מוכשרים שמפוטרים או לא עובדים ואין להם שום ייצוג. גם דברים שהתחלתי לעבוד עליהם הוקפאו, וזה מדאיג. אבל אני לא באמת חושבת ששוק הטלוויזיה יכול למות. אני לא יכולה להאמין שלא יהיה ביקוש לתוכן מעולה. זה משהו אנושי שהוא גדול יותר מכל פריסת חובות או משבר פרסום. אבל יכול להיות שאני יותר מדי שנים בעבודה הזאת, אז אני לא מצליחה להיתקף היסטריה. יכול להיות שאני קצת כמו אנשים כאלה שהיו במלחמת השחרור, אז כמה קטיושות על חיפה נראות להם כמו התבכיינות”.

*#