"שיעור בכדורגל": הצוואה החברתית של ג'וליאנו מר

הסיפורים המעניינים, הכוונות הטובות, והמטרה החברתית החיובית מכפרים על החובבנות בפרוייקט "יוצרים עם קשת". סרטו של ג'וליאנו מר חמיס על קבוצת עבלין מראה שרצון, חושים טובים ומצלמה מייצרים סיפור חזק, בלי שמץ מניפולציה רגשית

ניב שטנדל, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניב שטנדל, עכבר העיר

"שיעור בכדורגל" הוא פרי מאמציו של פרויקט "יוצרים עם קשת" המבורך – חוגי קולנוע וטלוויזיה אותם מפעילה קשת ברחבי הארץ זה למעלה מעשור. החוגים מתקיימים במרכז (הרצליה, גבעתיים), בפריפריה (אשקלון, שפרעם, תמרה) ובפריפריה של המרכז (יפו, שכונת התקווה). תחת הדרכתם של קולנוענים בעלי ניסיון, יוצרים הנערים המשתתפים בחוג סרטים שונים. זה דומה למתרחש בכל מגמת טלוויזיה וקולנוע בבית ספר תיכון, בשני הבדלים משמעותיים. הראשון – מגמות שכאלה הן לרוב נחלתם הבלעדית של בתי ספר המשרתים אוכלוסיות חזקות וישובים מבוססים. השני – למגמות האלה אין את הגב של קשת.חובבנות עם כוונות טובות למרות חסותה של קשת העוצמתית, פרויקט "יוצרים עם קשת" לא זוכה לתהודה תקשורתית רבה. ברור שגם בעיני קשת הוא מתועדף נמוך יותר מבית ספר למוזיקה, נניח. לא צריך לוח שידורים בשביל להבין את זה. אבל בפרויקט יש לא מעט סיפורים מעניינים ובעיקר מטרה חברתית חיובית, שיכולה לשרת הן את צרכיה של קשת והן את אלה של החברה הישראלית."שיעור בכדורגל" היה עשוי להעניק לו את הדחיפה התקשורתית, בזכות עניין אנקדוטלי: הוא כולל את עבודתו האחרונה של ג'וליאנו מר-חמיס, שהדריך את חברי קבוצת עיבלין בסרטם. זה אמנם הצליח לסחוט אייטם פה ושם, אבל לא שדרג את "שיעור בכדורגל" למשהו שהוא מעבר לשידור ב-23:00 בלילה, מקומם הטבעי של יצירות דוקומנטריות כאלו.מבחינת סטנדרטים מקצועיים, ל"שיעור בכדורגל" אין מה לחפש בפריים טיים של ערוץ 2 (למרות ש"סטנדרטים מקצועיים" ו"הפריים טיים של ערוץ 2" הם לרוב מושגים זרים זה לזה). השיבוץ המאוחר משרת את מטרותיהם של כולם – לקשת יש פרויקט חברתי להתגאות בו; לבני הנוער יש סרט שמשודר בגוף השידור הנצפה במדינה; ולצופה שנשאר ער יש הזדמנות לצפות ביצירה מקומית מלאת כוונות טובות."שיעור בכדורגל" מאגד חמישה סרטים קצרים שנוצרו במסגרת הפרויקט, תחת הדרכתם של קולנוענים בכירים (תומר היימן, אייל חלפון, עידו הר ומר-חמיס), ועוסקים כולם בכדורגל. לא הכדורגל המסחרי, הנוצץ והעטוף בחוזי עתק, אלא הכדורגל המקומי, השכונתי, הדל. המרחק בינו לבין הכדורגל בגרסתו המוכרת לנו, רב כמו המרחק בין המצלמה הביתית הרועדת, למצלמת ה-HD החדה של ליגת האלופות. ועם זאת, המרחק גם קצר כמו בין שער אחד לשני. אחד מקסמיו של הכדורגל טמון בכוח המשיכה העממי שלו, בפשטות ובפתיחות. פערים חברתיים נסגרים מהר יותר על הדשא מאשר מחוצה לו. הקליטה של כדורגלנים ערבים בליגת העל, למשל, טובה לאין שיעור ממצבם בחברה הישראלית. נמשכו לכוח העממי של הכדורגל. (צילום: אורי גרשוני)"שיעור לכדורגל" ממחיש זאת היטב. החיבור שהוא יוצר בין כדורגל לפריפריה מביא את הסיפורים המעניינים שנוצרים במפגש הזה, הגיבורים הלא צפויים שיוצאים ממנו. כדורגל ברמתו השכונתית הוא לא ספורט של הכשירים והמוכשרים – הוא ספורט של כולם. גם של הילד השמנמן, הנער עם תסמונת הדאון, הילדים הערבים והעולה מאתיופיה. בסרט הראשון, שצולם במרכז קליטה בבאר שבע, יש רגע נהדר: בנות אתיופיות דתיות, לבושות חצאיות, משחקות כדורגל. הרגע הזה הוא כמו יריקה ממוקדת בפרצופן של חרפות דתיות שמתרגשות עלינו לאחרונה, מהדרת אתיופים ועד הדרת נשים. בניגוד למה שמנסה ללמד אחד האבות בסרט את בנו, לפעמים בכדורגל אין מפסידים. כולם מנצחים.מספרים על אנשים סרטה של קבוצת עיבלין שונה מהאחרים, כמעט כמתבקש לאור דמותו של החונך המנוח. יש בו גרסה מאוד מיוחדת של כדורגל – מעין כדורגל לעיוורים – וסיפור אישי וחברתי מרתק. במרכזו עומד עאמר, צעיר ערבי שעתידו המבטיח כמתאגרף קיבל נוק אאוט כשאלמונים שפכו חומצה על פניו וגרמו לו לאבד את ראייתו בעין אחת. לצדו ניצבת אחותו, שעתידה כמתאגרפת מעולם לא היה יותר מאשליה ברת חלוף – היא הרי אישה בחברה ערבית. הסאבטקסט הופך לטקסט בפיו של אביהם, שמאשים את "הרחוב" בניפוץ חלומות ילדיו.הרחוב ניפץ את החלום. מתוך "שיעור בכדורגל":

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ