בית ספר למשטר טוטאליטרי במסווה של "בית ספר למוזיקה"

"כוכב נולד" והנגזרת שלה הוא בית ספר להתנהלות, להצלחה, לשאיפות ולדרכים להגשים אותן. התוכנית הכי ישראלית באזור נראית כמו דמוקרטיה, ומריחה מפאשיזם - לכן היא מתאימה בדיוק לחנך את הדור הישראלי הבא

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

בית הספר למוזיקה, הספין אוף הראשון על כוכב נולד, עלה לאוויר רגע לפני שחללית האם חוגגת עשור ועל רקע עלייתו המצופה של החיקוי (או קאבר, אם להשתמש בטרמינולוגיה הז'אנרית), הגרסה המקומית של רשת ל"The Voice". אפשר להגיד הרבה דברים על העשור הזה של "כוכב נולד". הוא שינה פה את תעשיית המוזיקה, את תעשיית הטלוויזיה, את תעשיית הפפראצי (עבר כל כך הרבה זמן שקל לשכוח, אבל נינט יצרה כאן עליית מדרגה רכילותית קים קרדשיאן סטייל) – ועוד הרבה דברים שלא סתם נקראים כולם "תעשייה". עכשיו ענק הבידור הזה נוגח בתעשייה הבאה: תעשיית החינוך. » בית הספר למוזיקה - כל הכתבות » "בית ספר למוזיקה": כשהשופטים יותר ילתויים מהמתמודדיםב"בית הספר למוזיקה" האקט החינוכי מובע במפורש בשמה של התוכנית, אבל האמת היא ש"כוכב נולד" תמיד היתה בית ספר. היא והקולגות שלה ("נולד לרקוד") מחנכות ציבור אדיר באורח קונסיסטנטי כבר שנים – כמו שחינוך אמור להיות, אגב. לא שעתיים־שלוש בשבוע כמו שהרגולטור מרשה, אלא פמפום מתמשך, חסר גבולות, שמתערבב בכל תוכן שנקרה על דרכו. בהקשר הזה, "כוכב נולד" עשתה עבודה שכל מערכת חינוך יכולה ללמוד ממנה. הניסיון להפוך את המסרים החינוכיים שלך לחלק בלתי נפרד מהיומיום של מי שהם תלמידיך או הקהל השבוי שלך, מראה על הבנה פדגוגית עמוקה. חינוך אמיתי, מהותי, כזה שמשנה אותך – בשבילו לא מספיקות שעתיים בשבוע. בקשת יודעים את זה. צביקה הדר פדגוגי. מתוך "בית ספר למוזיקה":

עומר אדםתמר יהלומי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ