אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין המרגלת ג'ני מיי לקרן נויבך: הנשים שידעו יותר מדי

סיפורה המסתורי של ג'ני מיי, המרגלת שנרצחה כי ידעה יותר מדי, מוכיח שאנחנו בעצם לא יודעים כלום. קרן נויבך הודחה לא רק כי ידעה יותר מדי, אלא גם אמרה. אז מה אם קראו לזה "לא עוברת מסך"?

תגובות

1. ג'ני מיי נמצאה תלויה בחוף הים בתל אביב ב־1994. זה לא כזה עניין חריג שנרצחים או שמתאבדים פה, אבל ג'ני מיי היתה קשורה איכשהו לכל ארגון ביון גדול בחצי הכדור המערבי ולא רק בו. היא הצליחה להתערב בעסקי הנפט באנגולה, במכירות הנשק בקונגו ובשוק הזהב בפיליפינים תוך שמירה על קשרי ידידות קרובים עם אושיות כמו יצחק שמיר ורבין וכל מוסדניק בסביבה. אילולא חומרת הסבר של המחלקה הדוקומנטרית של ערוץ 1, אפשר היה לחשוב שהם חלמו את כל זה. בשלב שבו הדולפינים החבלניים נכנסים לתמונה, זה כבר נשמע כמו מור"ק מונפץ של קונספירטורים שאיבדו את זה.

2. בשונה ממה שטענו במשטרה (מישהו חייב מתישהו לבדוק מתי בפעם האחרונה הם צדקו לגבי משהו), ג'ני מיי כנראה לא התאבדה. היא נרצחה על ידי מישהו מבין מיליארד בעלי האינטרסים בעולם המסוכן שבו היא בחרה לחיות. לא היה צורך בשלושה פרקים של סדרה תיעודית כדי להעביר את הנקודה הזאת. פרק אחד היה עושה את העבודה יופי, אבל כך או כך מדובר בתחקיר קריטי. אחרי ים של אמירות מיותרות ("פה יש ערבים מעניינים", "היא לא דיברה שטויות. היא אשה שמבינה עניין", "היא היתה אשה מסוג שונה, תאמין לי"), הוא משכנע במה שחשוב באמת: ג'ני מיי נרצחה כי היא ידעה יותר מדי.

3. הסדרה "האשה שידעה יותר מדי" מאלפת בכמה מובנים (אחד מהם הוא מידת היושן של דימויים ויזואליים ואודיאליים שנחשבים לגיטימיים לשימוש בערוץ 1, מה שקוראים: עוברים מסך). בעיקר, היא חושפת את רשת הקורים הדקים והשקופים ששולטים בסביבה שלנו באופן בלתי ייאמן, מקיפים אותה, מצרים את צעדיה ורוצחים אותה כשצריך. הקרבה שלהם אלינו מזעזעת. ג'ני מיי לא נרצחה בערבות סהרה, או בעירק או בסעודיה או בכל מקום שבו היו לה עסקים מפוקפקים. אפילו לא בטוח שהעונש שלה לא הגיע לה. אבל אף אחד לא שפט אותה, אף אחד לא לקח אחריות על הרצח שלה, אף אחד לא הרגיש צורך לתת לנו – אלה שלא יודעים – תשובות, גם לא בדיעבד. הכוחות האפלים והעמומים שהניחו את ידם על ג'ני מיי פועלים יום יום, שעה שעה, בשם הרבה מאוד מטרות ואינטרסים שאנחנו לא יודעים עליהם שום דבר. כמו שהמקרה של מיי מוכיח, לפעמים עדיף לדעת כלום מאשר לדעת יותר ממה שמישהו החליט שמספיק לך.

4. איש לא יטען שירין קימור, מנחה הסדרה, הוא אדם פוטוגני. ניסיתי להתעלם מהעובדה הזאת כיוון שרדיפת המכוערים בטלוויזיה, שהתפרצה בעקבות פרשת פיטורי קרן נויבך, היא חמורה וגסת רוח כמעט כמו ההדחה עצמה. למה אני מציינת את זה בכל זאת: כי לא הצלחתי שלא לחשוב על זה. הספין של ערוץ 1 היה כל כך מוצלח, שעכשיו הם יצטרכו לשלם עליו. המילים "עובר/ת מסך" נאמרו יותר מדי פעמים בזמן האחרון, במקום, נגיד, המילים "שחיתות גדולה" או "השתקה מחרידה" שמתאימות בהרבה. » לא עוברת מסך: קרן נויבך הודחה מהגשת "מבט שניתהיי יפה ותקרייני: למה קרן נויבך יורדת מהמסך5. רשות השידור הצליחה לגרום לפיטורים של קרן נויבך להישמע כמו סתימת פיות שוביניסטית, ולהעיר התקוממות עממית של נשים שכיבו את הטלוויזיה במחאה (דווקא ביום שבו הוכרע דינו של משה קצב, אגב). הסיפור נראה לרגע כמו סיפור של פמיניסטיות, כלומר עניין מגזרי, ישן ומוכר לכאורה, ולא כמו סיפור על מחלה חברתית שהורגת בכולנו באותה מידה. קרן נויבך לא הודחה כי היא אשה, לפחות לא רק; היא הודחה כי היא ידעה יותר מדי, ואמרה יותר מדי. קצת כמו ענת קם, אבל גם כמו רביב דרוקר. גיבורות "האשה שידעה יותר מדי" ו"מבט שני", שתיהן שלא בכוונה, ותוך מחיר אישי (כבד יותר ופחות), חשפו את הקורים שמאחוריהן ומאחורינו. וכן, אלה קורים גבריים, אבל זה לא העניין – אלה קורים מאיימים באמת כי הם שקופים, אדירים וחובקי כל. חייבים לנצל כל הזדמנות, מכוערת ומיושנת ככל שתהיה, להתבונן בהם.

"האשה שידעה יותר מדי". ה' 17.11, 21:45. הערוץ הראשון

*#