אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אימפריית הפשע" מסרבת לשקוע

הצופים מתלוננים על ריבוי עלילות, המבקרים טוענים שאבד הברק של העונה הראשונה והרייטינג צונח. אז איך קרה ש"אימפריית הפשע" זוכה לעונה שלישית? אור בר שלום מנסה לעשות סדר

תגובות

אימפריית הפשע ניצחה. את כולן. חודשיים לתוך עונת הסתיו החדשה של הטלויזיה האמריקאית, כשסדרות מיוחצנות להדהים כמו the playboy club והמלאכיות של צ'רלי מבוטלות בלחיצת מקלדת, מקבלת האימפריה חידוש לעונה שלישית. המועד הנוח: הזמנה מוקדמת לעונה שלמה אחרי הפרק השלישי בלבד. בהחלט מהלך לא שגרתי במציאות ההוליוודית הנוכחית  בה מעדיפים לחכות עד סוף העונה ואז למשוך עוד קצת. האישור לעונה שלישית הוא יותר מהבעת אמון בסדרה עצמה, אלא איתות מרשת HBO על מקומה המרכזי בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית. "אנחנו", הם בעצם אומרים, "יכולים להרשות לעצמנו". » "אימפריית הפשע": לא "הסופרנוס" שחשבתםפלקט חסר תוכן הבשורה על חידוש לעונה שלישית מגיעה ליוצרים של "אימפריית הפשע" בתזמון הכי נכון שיש. למרות באזז אדיר, שמונה פרסי אמי ותקציב שמתחרה רק בטרה נובה של סטיבן שפילברג – הסדרה החלה לאבד גובה. הרייטינג לא משתווה לעונה הראשונה (2.9 מיליון צופים בפרק השלישי לעומת 10.7 מיליון בפרק המקביל אשתקד), הצופים האדוקים מתלוננים על ריבוי עלילות ודמויות משנה שמזכירות את הימים הרעים של "אבודים", וחלק מהמבקרים יוצאים נגד איבוד הברק והתעוזה שהפגינה התוכנית בעונה הראשונה. איפה התעוזה? הטריילר המבטיח של "אימפריית הפשע":"למה הדרמה הבולטת של HBO מזכירה לי חליפה מחויטת, תפורה על פי מידה וריקה מתוכן?", שאלה אמילי נוסבאום, מבקרת הטלוויזיה של הניו יורק טיימס. "הכל כל כך יפה ונוצץ, אבל אין שום עומק. נאקי תומפסון, רגיש, מבריק, טוב יותר מכולם. זה נהדר. אבל למה להפוך את כל הסביבה שלו לשטוחה וחסרת אישיות. הם פשוט פלקטים". נוסבאום מציינת גם את השימוש במוזיקה נוסטלגית כדי לתת לאירועים מימד אירוני ("ממצה את עצמו בפעם השלישית"), ומציינת ביובש כי רוב הסצנות נראות כמו וידאוקליפ אינטלקטואלי ויומרני. גם פיליפ מאסיק (Maciak) מ-Slant magazine קובל על התדרדרות הסדרה: "העונה הראשונה נראתה כמו טיוטה מצוינת לטלוויזיה מעולה. היו בה דמויות טובות, שחזור תקופתי מצוין ורצון להעיז. הייתי סקרן לראות אם הם ישתפרו ויגשימו את עצמם בעונה השנייה. החדשות הטובות – חלק מהדמויות זכו להרחבת תפקידם. החדשות הרעות – החלקים החלשים מהעונה הראשונה נשארו איתנו והם מושרשים עמוק יותר. סטיב בושמי עדיין מרגיש כמו ליהוק לא מדויק בתפקיד, והמאבק שלו עם הסוכן נלסון לא עובר מבחינת אמינות. זה אמור להיות מאבק אמביוולנטי מפואר ובנתיים הוא קצת מדשדש". מספיק כדי להזמין עוד עונה. "אימפריית הפשע":

למבינים בלבד מנגד קמו כמה מבקרים חשובים שהתייצבו לימינה של האימפריה, מוכנים להגן על כל פגם שמבקרים אכזריים ינסו למצוא. טים גודמן, הכתב המוביל של ההוליווד ריפורטר פירסם ביקורת משתפכת על העונה השנייה שבה טען: "כל מי שהתלונן על הקצב האיטי של האימפריה הוא בוודאי מי שהתלונן על הקצב האיטי בהסמויה ובמד מן. סדרה גאונית שכזו צריכה לנצל את הכלים הטלוויזיונים שעומדים לרשותה ולבנות את העלילה בקצב שמתאים לה. כל הזרעים שנטמנו בסבלנות בעונה הראשונה פורחים במלואם בעונה הזו והדמויות חדות מאי פעם. המאבק בין תומפסון לג'ימי (מייקל פיט) בן טיפוחיו  הוא עשיר ומורכב ויוביל אותנו לשיאי טלויזיה שטרם נראו פה". וורן גיי מניוזוויק העז להשוות בין מד מן ל"אימפרית הפשע" וקבע: "שתיהן סדרות בולטות עם שתיקות רהוטות והרחוקות מסיום. התחקיר התקופתי ראוי לתשבוחות, הדיוק בפרטים מרהיב ויותר מכל – מעל שתיהן שרויה תחושת רדיפה ההולכת ומתעצמת ככל שהעונות מתארכות והתחושה הזו היא מה שמנחה את גורלן של הדמויות".

אז איפה נמצאת האמת? אי שם באמצע. האימפריה התייצבה לעונה שנייה (שאושרה אגב אחרי שידור פרק הפיילוט באמריקה. אם כבר מדברים על החלטות מהירות) כשהיא מלווה ביחסי ציבור מאסיביים, קהל מעריצים יציב וציפיות בשמיים. אחרי 12 פרקים שגררו מספר דו ספרתי של מיליונים למסך ועדכון מחדש של תו התקן לשחזור תקופתי ואומנותי, היה ברור שיהיו אנשים שיתאכזבו. לא סתם משווים אותה בביקורות לשובר שורות, הסמויה ו"מד מן" (למרות שבניגוד לשלושתן, "אימפרית הפשע" מעולם לא הייתה סדרה של מבקרים בלבד). גם היא נאלצת ללמד את הצופים שלה ערכים חדשים שיהפכו לחלק מהנורמה רק בעוד כמה שנים: ריבוי עלילות, משקל רב לדמויות המשנה, סיפורים שאינם נעים תמיד בקו לינארי והתפתחות איטית ומהורהרת שנפרשת לאורך פרקים רבים ולא תמיד מסתיימת בקליפ האנגר טלנובלי. הרעננות, הסקסיות והמקוריות עדיין שם (תנו אמי לפאז דה לה חוארטה), פשוט התרגלנו ואנחנו מצפים ליותר. יותר אלימות, יותר עומק, יותר דיאלוגים מהודקים, יותר מופעים מרובבי משתתפים ויותר כתיבה משובחת וסצנות עוצרות נשימה. אחרי הכל, זאת אשמתם. הם הרגילו אותנו לקבל את הטוב ביותר.

*#