אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תהיי יפה ותקרייני: למה קרן נויבך יורדת מהמסך?

למה באמת פוטרה קרן נויבך מ"מבט שני"? איך הצליחה אילנה דיין להשתחל לפריים טיים שלנו? ואיך אמנון אברמוביץ' קשור לכל זה? דבר אחד ברור - בישראל 2011 חייבים להיראות כמו יונית לוי כדי להגיש חדשות

תגובות

הדבר מקומם במיוחד כי נויבך סוחבת כמעט לבדה את הרייטינג המדשדש-עד לא קיים של הערוץ הראשון  ובעלת רקורד מקצועי לא מובן מאליו בטלוויזיה של ימינו. מספיק להיזכר בתחקיר המצוין בנוגע לרצח תאיר זאדה ב"מבט שני" בינואר האחרון, תחקיר שקבע שיאי רייטינג שהערוץ ראה לאחרונה באייטיז. נויבך, בוגרת גלי צה"ל, כיהנה ככתבת מפלגות וככתבת מדינית במשך שנים רבות (עד שנחסמה על ידי יוסף בראל, מנכ"ל הרשות המיתולוגית וכוכב סרטו של דורון צברי על רשות השידור "המדריך למהפכה"). בערוץ הראשון הספיקה להגיש את מגזין חדשות הערב "היום בחדשות", לכתוב ספר על בחירות 96', להגיש תוכניות ברשת ב' ואפילו לזכות בפרס אומ"ץ. לא מישהי שאפשר להדיח על חוסר מקצועיות ובעיית אמינות. מבחינה קוליגיאלית נויבך משוטטת בליגת אילנה דיין. עוד אשת חדשות ותחקירים שעושה עבודה מצוינת. בהבדל הקטן – אף אחד לא יעז לטעון שדיין לא עוברת מסך. ולמה? כי דיין היא היחידה שהצליחה לפרוץ את המעגל הסגור של החונטה הגברית, ששולטת במערכת החדשות הישראלית ולבסס לעצמה מעמד-על מקצועי שאינו עוסק בזוטות כמו מראה חיצוני. בעברית קוראים לזה רייטינג.

חלק מהחונטה הגברית. אילנה דיין (צילום: גלעד טוקטלי)מצד שני, לנויבך אין מה להיעלב. היא מצטרפת בזאת למועדון הסטנדרט הכפול המכובד של התקשורת הישראלית, ממנו סבלו דורות של עיתונאיות ונשות תקשורת מוכשרות. הרי איך ייתכן שאין מערערים על מקומו של אמנון אברמוביץ' מול שולחן החדשות במהדורת השבת? הרי אברמוביץ',  עיתונאי מוכשר ומקצועי ככל שיהיה, הוא לא בדיוק המועמד הראשון להחליף את נועם טור בקמפיין החורף של פוקס, וספק אם היה עומד בסטנדרט החדש שהציבו המנהלים של נויבך. לצידו סובבים במסדרונות מערכות החדשות בארץ עיתונאים רציניים כמו יעקב אחימאיר, דוד ויצטום, רוני דניאל, אהוד יערי ומשה נוסבאום, שספק אם היו עוברים אפילו תחרות לייקים בפייסבוק. מהצד השני נדרשות עיתונאיות להוכיח מלבד מצוינות מקצועית גם מראה אטרקטיבי ונכונות לעבור החלקה יפנית (ואישיותית) שתתאים לפריים טיים. שלי יחימוביץ', אורלי וילנאי ושרי רז ספגו ריקושטים על ה"תלתלים הסוררים" שמתפרצים על המסך ומפריעים להתרכז בחדשות. כרמית גיא, אחת העיתונאיות הטובות בישראל, נדחקה ממסכי הערוץ כשהתקרבה לגיל 40, מאחר שכבר נחשבה לא רלוונטית, בעוד חיים יבין  שהופיע על המסך מיומו הראשון של הערוץ ב-1968), המבוגר ממנה בעשור וחצי, פרש מהנחייה בערוץ רק ב-2008 ועדיין ממשיך לעבוד בעשייה דוקומנטרית בפריים טיים.

בערוץ הראשון לא מענישים את המגישות רק בגלל כשל באנטי אייג'ינג,  הם פשוט לא יודעים מה לעשות איתן. השמועות בקיץ 97'  על מינויה של גאולה אבן, צעירה יפיפייה וחדה לתפקיד היוקרתי של הגשת מהדורת "מבט" במקומו של חיים יבין הפורש הכתה גלים בכל אמצעי התקשורת שלא הפסיקו להחמיא לקולגות. המהלך הזה החזיק מעמד שנה בדיוק עד ש"מר טלוויזיה" החליט כי הוא רוצה את מקומו בחזרה ואבן הודחה מהתפקיד להגשת יומן, בתירוץ כי היא מעוררת אנטגוניזם בקרב הצופים. עשור אחר כך חזר הסיפור על עצמו, ואבן שוב מונתה למגישה הראשית, רק כדי לוותר כעבור כמה חודשים בשל מחלוקת כספית. מי מעורר אנטיגוניזם? גאולה אבן וחיים יבין (צילום מסך)בערוץ הראשון עבדו שנים על פי  הדגם האמריקאי הישן, אולי מתוך מנקודת הנחה שהצופים שלהם, כל השלושה, נעצרו כמותם בסבנטיז. בארצות הברית שלטו דינוזאורים כמו וולטר קורנקייט, פיטר ג'נינגס ודן ראת'ר, שהגישו את  החדשות במשך עשורים עד לפרישה לגימלאות או למוות. באותה תקופה זוהרת איש חדשות שידר רצינות, המשכיות, אחריות ו"העם" צרך את האקטואליה שלו ממקור אחד בלבד ובשעה קבועה, היישר לווריד. נשים נועדו לקשט את המסך ולהתעסק בדברים הקלילים יותר של המהדורה. אתם יודעים – חינוך, רווחה, צרכנות ותחזית מזג האויר. 

לרוע מזלם, העולם השתנה. מגישי החדשות המיתולוגים שמשכו צופים קבועים למסך החלו להתפגר כמו זבובים, ולא העמידו יורשים מרשימים. ערוצי חדשות כמו CNN ופוקס ניוז משכו צופים והרגילו אותם לקבל עידכונים מסביב לשעון.  ערך הקביעות במקצוע והנאמנות למותג הבית הלך והתפוגג. לראייה, אפילו סר דויד פרוסט , המגיש המיתולוגי של רשת BBC הבריטית עבר לאל ג'זירה. כשגיל הצופים במהדורת החדשות המרכזית עולה ומזדקן, החליטו ערוצי האקטואליה וחברות החדשות ברחבי העולם לנקוט בצעדי מנע, ולפנות לדור שלא ידע את חיים יבין. ומה מושך צעירים אל המרקע? בטח לא גברים מזדקנים עטופים בנוסטלגיה אלא נשים. צעירות, חטובות ועדיף בלונדיניות. מ-2006 מגישה קייטי קוריק את מהדורת החדשות המרכזית של רשת CBS והיא האישה הראשונה שמגישה לבד מהדורת חדשות באחת משלושת רשתות השידור הגדולות בארצות הברית. המעבר של מיקי חיימוביץ' מערוץ 2 לערוץ 10 ב-2002, תואר כיום אבל לאומי ועשרות בקבוקי חמצן נפתחו לאות הזדהות. במקומה מונתה יונית לוי בגיל 22 בלבד, לשבת לצד גדי סוקניק במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2, וביצעה השתלטות מושלמת על המהדורה עם עזיבתו ב-2007, אז החלה לטוס סולו. ההצלחה של "פיילוט יונית" הייתה כל כך נרחבת, שארבע שנים אחר כך המתחרים הגדולים מערוץ 10 החליטו לשבט אותה ולהציב במהדורה את תמר איש שלום. אפילו בערוץ הראשון הבינו את הרמז והציבו את מירב מילר, בלונדינית איכותית במהדורה המרכזית היומית. הרייטינג אגב, עדיין מדשדש. נבחרת האסתטיקה הלאומית. לוי, מילר, איש שלום ומיקי חיימוביץ (צילומי מסך)

אנחנו לא תמימים. בעולם מושלם עיתונאי ומגיש היה נמדד על פי הרקורד המקצועי שלו ולא במידת התאמתו לעולם הזוהר. בעולם מושלם, כולנו אילנה דיין. אבל בעולם שלנו מראה חיצוני הוא רלוונטי להגשת חדשות ולמעשה לכל הופעה מול מצלמה. לא סתם פוליטיקאים מחזיקים מאפרת בספיד דייל. אנחנו סופגים אלפי גירויים ביום, צורכים את מנת הניוז היומית ממכשירים שלא היו קיימים לפני חמש שנים, והמהדורות המרכזיות ותוכניות התחקירים צריכות להתאבד על הסיפוריםרק כדי שנעצור אצלם בשלט. מנחה יפה היא רק תגובה להפרעת הקשב הקולקטיבית שלנו. אבל, וזה אבל גדול, הדרישה הזו לא יכולה להיות מופנת רק לצד הנשי במשוואה. לא באקלים הפוליטי העכשווי.  תנו לנו אנשי ונשות חדשות מקצועיים, נחושים, סקרנים, אחראים, רהוטים ואינטליגנטים שמסוגלים לספק מוצר חדשותי מעולה. הם לא צריכים להיראות כאילו הם נפלו ממבחני ליהוק של סוכנות דוגמנות, אבל הם כן צריכים לעבור מסך ולהיראות נפלא במעיל עור משופשף. אלון בן דוד כבר יסביר לכם איך עושים את זה.

*#