אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינת ישראל על פי החמישייה הקאמרית

צבא, מלחמה, שואה ושחיתות תמיד היו במרכז סדר היום הציבורי בישראל. החמישייה הקאמרית ניסחו זאת מצוין לפני 15 שנה ולצערנו הכל רלוונטי גם היום. לכבוד האיחוד המצופה בשבת הקרובה הנה כמה מערכונים בלתי נשכחים

תגובות

איחוד של "החמישייה הקאמרית", על בימת המחאה החברתית ביום שבת, הוא אירוע נדיר ומשמח. האנסמבל נפגש לטובת מערכון חדש שכתב אתגר קרת, וכנראה יעסוק בדרך סאטירית כזו או אחרת בחוסר הצדק החברתי הכלכלי, עליו התקוממו בחודשים האחרונים מאות אלפים של אזרחים. תמיד נעים להיזכר בימי החמישייה, ובו זמנית קשה להאמין שהיו ימים (לפני 14 שנים) בהם הייתה סאטירה מושחזת ואמיתית על מסך הטלוויזיה. » החמישייה הקאמרית מתאחדתבעשור האחרון תוכניות כמו "ארץ נהדרת" ושכפוליה ("שבוע סוף", "מצב האומה", "נבחרת ישראל"), מתהדרות במילה סאטירה אך במבחן המציאות כאשר הן ניצבות מול פרה קדושה הן גג מורידות לה צ'אפחה. בחמישייה כל הפרות נשחטו בלי רחמים. נאמר שכל קומדיה סופה להתיישן ולהפוך ללא מצחיקה, אבל קומדיה מצוינת מתיישנת הרבה יותר לאט. ההחלטה של היוצרים (אסף ציפור וצוות הכותבים המרשים: עוזי ווייל, אתגר קרת ומודי בר-און) לדבוק בסאטירה גבוהה ונונסנס טהור השתלמה ונתנה לחמישייה חיי מדף ארוכים.

עצוב לגלות שגם היום המערכונים הסאטיריים על הישראליות, הצבא והפוליטיקה, עדיין מצחיקים ונוגעים בדיוק בעצב. אולי זה בגלל איכות החומר והאופן המתמסר והרציני שמבצעים אותו מנשה נוי, קרן מור, שי אביבי, דב נבון ורמי הויברגר. ובעצם, אולי זה בגלל שהמציאות של שחיתות פוליטית, התלהמות, היבריס צבאי, תחושת הקורבן היהודי ומיתוסים ציוניים שיקרים, לא ממש השתנתה מאז אמצע שנות ה- 90 ואולי רק החריפה והתעצמה. הנה שישה מערכונים בלתי נשכחים.

 אפליה עדתית המציאות הישראלית לפעמים כל כך מתסכלת, שבלהט הרגע כבר לא יודעים לשים את האצבע על  מה בעצם תסכל אותנו כל כך. "יש עם מי לדבר", "זהבי עצבני", "פופוליטיקה"... השיח הפוליטי בארץ כל כך חמום מוח עד שכל הנושאים הלוהטים על הפרק (כלכלה, הסכמי שלום, דת ומדינה, אפליה, שחיתות וכו') מותכים לכדי פונדו אחד מסריח ומשכר. לבסוף, המסקנה היחידה שעולה מהקלחת תמיד מרגישה קצת לא רלוונטית: "למה לא משדרים יותר מוזיקה מזרחית ברדיו?!!!".

"מה שאני הכי שונא בצבא" סדרת מונולוגים סאטיריים שעבדו על אותו עיקרון בסיסי: חייליים עומדים בטרמפיאדות, מתוסכלים מהשירות, מאווררים את השנאה שלהם על הצבא. הסאטירה של החמישייה לפעמים נמצאת בדברים שכלל לא נאמרים בה במפורש. החיילים כל כך מעוצבנים מהיום יום הצבאי, אבל לרגע לא מערערים על עצם מציאות "האין ברירה" הדי הזויה של שירות חובה בצבא ההגנה לישראל, בה הם כבולים.

חרא של מלחמה "מלחמות זה תמיד חרא, אבל מלחמת יום כיפור זה הקרם דה לה חרא...". בחמישייה רצחו המון פרות קדושות, אבל במקרה הזה, לדעת הערוץ הראשון, הם הלכו רחוק מדי והמערכון נגנז במקור. מיתוס חללי מלחמות ישראל שמתו מות גיבורים מתנפץ אל מול המראה הלא נעים; ראשו של החלל מנשה נוי מבצבץ מתוך החול עם סיגריה וצלקת של ירייה ברקה. לחלל כבר אין מה להפסיד, אז מותר לו להגיד הכול: "עם כל הכבוד, בשביל לעלות על מוקש לא צריך רובאי 12...".

רצח פוליטי אם רצח עבד ברמה הלאומית, אין שום סיבה שהוא לא יעבוד גם ברמה המוניציפאלית... בישיבת ועד בית, הדיירים מבינים שהדרך היחידה לעצור את הרכבת (הכה נחוצה) שעומדת לחלוף בסמוך לבניין שלהם היא להתנקש בראש העיר. איך קורה שאזרחים לוקחים את החוק בידיים? בדיוק ככה.

תפתח את המנהרה תגובתה של קרן מור על החלטתו של נתניהו, מראשית הקדנציה הראשונה כראש ממשלה, לפתיחת מנהרת הכותל. החלטה שהובילה לשלושה ימי מלחמה שגבו את חייהם של 17 חיילי צה"ל. זו כנראה הפעם הראשונה שמערכון גרם לראש הממשלה להזדקף במבוכה.

"במקום הנורא הזה..." העץ הוא אותו עץ, הפאתוס הוא אותו פאתוס, הביבי הוא אותו ביבי והשרה היא אותה שרה. רק הליברמן יותר גדול.

*#