אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בועות מתנפצות: אופרות הסבון האמריקאיות בסכנת הכחדה

הרייטינג צונח, המעריצים נוטשים והרשתות סוגרות את הברז - אופרות הסבון בארצות הברית במשבר. האם הז'אנר הותיק ישרוד?

תגובות

ב-26 בספטמבר נרשמה באולפני NBC בלוס אנג'לס התרגשות רבה. דידרה הול ודרייק הוגסטין, שניים מכוכבי אופרת הסבון המובילה של הרשת "ימי חיינו" נכנסו אל הסט המוכר. השניים חזרו לתוכנית שנתיים וחצי אחרי שפוטרו ממנה בצעד שהפתיע מאוד את המעריצים. הם לא היו לבד. איתם חזרו לסדרה כוכבים נוספים ש"התפוטרו" ממנה כמה שנים קודם לכן. כעת, יחד עם מפיק ראשי חדש וצוות כותבים רענן, "ימי חיינו" ניסתה להוכיח לקהל הנאמן שלה שיש לו עדיין סיבה להדליק את הטלוויזיה. הול, כיום בשנות ה-60 לחייה, הייתה אחת מהכוכבות האהובות של הסדרה, ועם הפסקה קטנה באמצע שיחקה בשורותיה מ-1976. הוגסטין, אחד הגברים הנחשקים של "Day-time" (כינוי לרצועת השידורים של הבוקר) היה בן זוגה על המסך, ורשם את הופעתו הראשונה 23 שנה לפני שהתבקש לעזוב. יחד הם היו הפאוור קאפל של אחת מאופרות הסבון היציבות בטלוויזיה האמריקאית. אז, כשפוטרו, הוסבר המהלך בעזרת נימוקים כלכליים. הדיווחים סיפרו על משכורת חודשית של כ-60 אלף דולר לחודש לכל אחד משני הכוכבים, סכום גבוה ביחס לתגמול המקובל בסדרות יומיות.

אבל עזיבתם של הול והוגסטין את "ימי חיינו" סימלה הרבה יותר מקצת קשיים תקציביים. בשנתיים האחרונות סופגות אופרות הסבון הותיקות בארצות הברית מכות וחבטות – ירידה ברייטינג, קיצוץ בתקציבים ואובדן אמון מצדן של הרשתות הגדולות. כך הלכו להן לעולם שכולו טוב כמה ממפעלי הסבון הגדולים – "Guiding Light" (באוויר מ-1952), "As the world turns" (באוויר מ-1955), "כל ילדיי" (באוויר מ-1970) ו-"One life to live" (באוויר מ-1968). וכשאופרת סבון בארצות הברית נופלת, יש אלפי אנשים ששומעים את קול הנפילה. לא רק הצופים והמעריצים אלא גם עשרות השחקנים, מאות העובדים וכל המערך שנדרש כדי להקליט בכל יום תוכנית בת שעה. במשך עשרות שנים היו אופרות הסבון, לצד החדשות, התוכניות הכי יציבות על המסך הקטן. בשונה מישראל, ל-"סופס" האמריקאיות אין עונות, אין הפסקות ואין פגרות. הן משדרות 52 שבועות בשנה, חמישה ימים בשבוע – חצי שעה או שעה בכל פעם. אינספור דמויות, עלילות מפותלות, שדים, רוחות, אחים אבודים, בדיקות די אן איי שגויות והרבה הרבה רומנטיקה. מה קרה לאופרות הסבון? והאם יש להן עוד סיכוי לשרוד?מפעל סבון יציב שעומד בסכנת הכחדה. קאסט "ימי חיינו" (צילום רשמי)ושוב, הפמיניסטיות אשמות

הירידה החדה ברייטינג בשנים האחרונות היא לא מקרית. כשאופרות הסבון נולדו אי שם בשנות ה-50, הן שודרו במטרה להוות שעשוע ובילוי לעקרת הבית. בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה "הוחזרו" הנשים מהמפעלים וממקומות העבודה אל המטבח, הניקיונות וגידול הילדים. החברה פעלה ככל יכולתה להשבת הסדר על כנו, לשגרה שבה הגבר הוא המפרנס היחיד והאישה היא רעיה ואמא - לא פחות ולא יותר. בתוך המאמץ הזה אופרות הסבון לא רק שודרו בשעות בהן היו הנשים היחידות בבית, אלא לימדו אותן שוב ושוב באמצעות שלל סיפורים רומנטיים על חלוקת התפקידים הנכונה בין המינים. הגבר היה מנהל חשוב בתאגיד ענק, והאישה הייתה צעירה, יפה (ואם אפשר ענייה), שרק חלמה שיציע לה נישואים עם טבעת ענקית. בקיצור - מד מן לפני שג'נוארי ג'ונס חטפה ג'ננה. כמו פטריות אחרי הגשם צצו להן אופרות הסבון, שקיבלו את שמן מנותני החסות שלהן – חברות לקוסמטיקה ומוצרי הגיינה. היו זמנים. הפרק הראשון של "ימי חיינו":

למהפכה הפמיניסטית אמנם לקח כמה שנים טובות להגיע למסך הקטן, אבל גם היא נתנה את אותותיה. אין פירושו שהאמריקאים הפסיקו לייצר תכנים שוביניסטיים, אלא שיותר ויותר נשים חדלו לצפות בטלוויזיה בשעה 11 בבוקר, פשוט מפני שהן בעבודה. גם באמריקה השמרנית מתברר, נשים צריכות קצת יותר אתגר מלהיות עלמה במצוקה שניצלת על ידי ויקטור ניומן על סוס לבן. וכך קרה שהז'אנר שהציג דמות נשית חלושה וחסרת אונים, או לחילופין ביצ'ית חסרת רחמים, לא מצא לעצמו מספיק לקוחות מרוצות בבית. הנשים, במילים אחרות, רצו הרבה יותר מזה.

אופרת המציאות

אחרי הפמיניזם הגיע הריאליטי. כי אם כבר יש למישהו כמה דקות לראות טלוויזיה בבוקר, הוא כנראה ירצה לראות שני אנשים אוכלים מקקים על איזה הר בפרו, מנסים להוריד 150 קילו ממשקלם או סגורים יחד באיזה בית גדול עם הרבה מצלמות. ניצחונן של "תוכניות המציאות" על הפריים טיים זלג גם אל רצועות הבוקר. לא במקרה החליטה אופרה ווינפרי להיפרד מהתוכנית הוותיקה שלה אחרי 25 שנה באוויר. עולם הפנטזיה והרומנטיקה עבר טרנספורמציה, והוכנס בתוך תאי וידויים, תככים ומזימות בין אהובים לשעבר עם קורטוב של משימות אתגריות לא הגיוניות בעליל.

אבל הריאליטי לא סתם שדד את אופרות הסבון, הוא שדד את גם הצופים שלהן. כי לראות אנשים עשירים בטלוויזיה זה כבר לא מספיק, כשאפשר בעזרת קצת נחישות והרבה סמסים להיות האנשים האלה. כבר לא הספיק לראות בני משפחה שלא ידענו על קיומם, בעידן הפייסבוק אפשר גם למצוא אותם ולארגן איתם מפגש מרגש בשידור חי. גם לראות חתונות מפוארות של אנשים דמיוניים כבר לא הספיק, צריך את החתונה של קים קרדישיאן או לכל הפחות של קייט מידלטון. ואופרות הסבון, מי שנשאו לכל אורך השנים את דגל המופרכות והמוגזמות, נראות בטלוויזיה של 2011 כגרסה צנועה, בורגנית, משעממת וממוחזרת של עצמן. השכילו לשמור על הכוכבים. "צעירים חסרי מנוח" (מתוך האתר הרשמי)

כמו בתוך שעון חול

רגע לפני שחזרה לביתה בסאלם, העיר הבדיונית במה מתרחשת "ימי חיינו" הגיעה דידרה הול לראיון בתוכנית "בוקר טוב אל.איי". אחרי סיימו המנחים להתפעל מהגזרה החדשה שרכשה לכבוד השיבה לסדרה היא נשאלה: "לאופרות הסבון הייתה אחיזה כל כך חזקה במשבצת ה-Day time, אבל אז הגיעו תוכניות המשפט (שידורים של משפטים אמיתיים) והריאליטי – והרבה מהן בוטלו – את לא חוששת שזה יקרה גם ל'ימי חיינו'?". הול לא היססה לרגע: "אני לא חוזרת לאותה תוכנית", הסבירה. "אני חוזרת ל'ימי חיינו' גרסת 2.0, עם מפיקים ראשיים חדשים, כותבים חדשים שמבינים מה הפך את הסדרה לכל כך פופולארית. תמיד הרגשתי שהסוד שלנו היה סיפורים אנושיים מרגשים ולא מופרכים, וכמובן – רומנים מופלאים". הול לא לגמרי מדייקת, ב-1995 היא זכתה בפרס השחקנית ב-"Soap opera digest" – הפרס הנחשב ביותר לאופרות סבון. זאת לאחר שדמותה המיתולוגית מרלנה אוונס הייתה רדופה על ידי השטן.

אבל בהמשך דבריה טמון אולי סוד הקסם של "ימי חיינו" שעלתה למסך ב-1965. זהו גם סוד הקסם שלא אופרות סבון מצליחות כמו "בית חולים ג'נרל" ו"צעירים חסרי מנוח". הול דיברה על הכוכבים הותיקים של הסדרות, אלה שמזוהים איתן יותר מכל, שהתבגרו ביחד עם מעריציהן על המסך. לפני כמה שנים ניסו רבות מהסדרות היומיות לרענן את השורות ולהיפרד מהשכבה המבוגרת. אבל בז'אנר שכל כולו עוסק בשמרנות ויציבות, חדשנות היא דווקא מילה גסה.

*#