יאיר לפיד לפוליטיקה ועירום גברי על המסך: בקשות לשנה החדשה

ערב השנה החדשה מותר לנו לקוות שהטלוויזיה שלנו תשתנה. שלא נטבע בין תוכניות ריאליטי, שהערוץ הממלכתי יעמוד בייעוד שלו, שלא רק נשים יתפשטו על המסך ושאולי, סוף סוף, יאיר לפיד ילך בעקבות אביו. הבקשות של מדור טלוויזיה בעכבר העיר

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עכבר העיר

ברכות ראש השנה המקובלות מאחלות תמיד "שנה טובה", "שנשמע בשורות טובות" ונותנות תקווה להתחדשות ושאר ירקות. אם מותר לקוות שהשנה נמצא זוגיות, נקבל קידום בעבודה ואולי סוף סוף נצליח לטייל בעולם ובדרך לראות כמה הופעות רוק משובחות, מותר גם לקוות שהשנה, תהיה לנו טלוויזיה אחרת. שנת תשע"א אופיינה בעיקר בכמות בלתי נדלת של תוכניות ריאליטי מצליחות וכאלה שפחות, משדרי חדשות מלאים באירועים חריגים ושליליים, מיחזור של תכנים בערוצים השונים, הרבה זמן מסך לאלירז שדה ושפע של תוכניות דיבורים משמימות. ערב השנה החדשה הוא הרגע שבו אנחנו לא מתביישים לקוות ולייחל, אז הנה, כמה בקשות לקברניטי הטלוויזיה שלנו לשנה הבאה. » פרוייקט מיוחד: פתאום כל הזוגות בטלוויזיה » פרוייקט מיוחד: פתאום כולם מתעדים את עצמםלך לפוליטיקה יאיר רוץ, יאיר, רוץ. זה כל שאנחנו מבקשים בפרוש השנה החדשה. לא שמורגש כאן איזה מחסור מיוחד בפוליטיקאים המשתייכים למרכז-השפוי, הליברל-דמוקרטי, שונא-החרדים, ערבים, מתנחלים (ועכשיו יש להוסיף, גם טייקונים) בדיוק במידה הנכונה. אבל אם זה מה שנדרש כדי לגאול אותנו ממסע התעמולה המביך שמנהל האיש-והג'ל בפריים-טיים של ערוץ 2, אז שיהיה.. למי שעוד זוכר לו חסד-נעורים, קשה שלא להצטער על עלייתו ונפילתו הטרגית של יאיר לפיד. מה נשאר מהימים של עופר השרמנטי ב"שירת הסירנה"? איך קרה שהאיש שכתב יצירת מופת דקדנטית כמו "גרה בשנקין", תרגם בכישרון רב את דילן, ואף העז להשמיע מדי פעם דעה שנויה במחלוקת, הפך לטיפוס הדביק מ"אולפן שישי", שמבלה את מיטב זמנו בריקוד על שולחנות ב-"גנקי"?טוב, טרגדיה היא מילה קצת חזקה בהקשר הזה. יאיר אף פעם לא היה ג'ון לנון. ליהיא איננה יוקו. וכנראה שכשהזוג המלכותי יזכה לשחק את תפקיד רונלד וננסי רייגן בהיסטוריה של מדינת ישראל, לא יקום הפסיכי שיקפוץ עליהם בצווחות "אני הולדן קולפיד!". אבל הגיע הזמן לשים סוף לפארסה הזו, שבמסגרתה מגיש מהדורת החדשות המרכזית של ערב שבת עסוק בליטוף אינטנסיבי של הזקפה הלאומית. בשביל מה יש לנו פוליטיקאים? (אורי ערן)משרמנטי לדביק. יאיר לפיד (צילום מסך)עירום גברי יתקבל בברכה בשנים האחרונות החלו רשתות הכבלים, HBO בראשן, לנתק את עצמן בכוח מאמריקה התאגידית, המתחסדת, השמרנית והמיושנת (מי אמר '"סיבת התה"?) והחלו לנצנץ עם סצנות סקס בוטות, עירום פרונטלי ואפילו גמד שובב עם פה מלוכלך. מאימפריית הפשע, הפמליה, מילדרד פירס, דם אמיתי, העשב של השכן, משחקי הכס, קליפורניקיישן, רומא, שושלת טיודור – כולן מציגות אברי גוף חשופים, מתנדנדים וחטובים, עלילה איכותית והפקה ברמה גבוהה כאילו לסמן לצופים "בואו בגלל הרזומה של אלן בול, תשארו בגלל הציצים של סוקי סטקאוס". וכאן בדיוק הבעיה. למרות שאני שמחה עם כל האיברים הערומים הללו שמתרוצצים על המסך, זמן האויר מוקדש כולו כרובו דווקא לחלק הנשי במשוואה. מה עם קצת שיוויון מגדרי? מה עם לראות חלקים יותר אינטימיים מלבד הריבועים של אשטון קוצ'ר, התחת של אדריאן גרנייה או צל חולף של גבריותו של דויד דוכובני? הרי אפילו אלכסנדר סקארגרד, גבר נורדי הבנוי לתלפיות ונוהג להסתובב עירום גם באמצע סופת שלגים, סיפר בראיון כי מאלצים אותו לשים גרב בצילומים. ואני אומרת – די לגרב. די להתחסדות. אם אתם מראים ואגינות כחלק מהתפתחות העלילה, אפשר לזרוק לשם גם כמה בולבולים לאמינות. קחו דוגמא מאורי פפר שמסתובב בחמידות אין קץ בסצנות של2.3 בשבוע ומראה לגויים מיהו באמת הפטיש היהודי.  (אור בר שלום) הטוסיק של אורי פפר זה לא מספיק. מתוך "2.3 בשבוע":

הישרדותהאח הגדולהערוץ הראשון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ