רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט מיוחד: פתאום כולם תקשורת מטעם

סוד ההצלחה של שלדון אדלסון, הרכישה החדשה של נוחי דנקנר, ההדחה של יצחק טוניק, המסדרונות של רשות השידור וההתפטרות הסקסית של גיא זהר. השנה שהיתה בתקשורת הישראלית

תגובות

ריכלנו על מרגול, עלינו לירושלים, אכלנו גורמה בפיתה, הצצנו לרן ודנה, החרמנו כמעט הכל וכמובן - יצאנו לרחוב במחאה. עשר התופעות התרבותיות של השנה ו־50 האנשים שעומדים מאחוריהן. אתם מוזמנים לדפדף ביניהן בעזרת האובייקט שנמצא בתחילת ובסוף הכתבה, ולכתוב לנו – מה היו התופעות התרבותיות שהכי השפיעו עליכם השנה?

התקשורת לא אוהבת קלישאות, עניין של אינסטינקט עיתונאי בסיסי. הקלישאה היא המוכר, הידוע, השחוק מעודף שימוש. יש צדק באינסטינקט העיתונאי הזה, בעיקר מפני שהקלישאה, למרות אמיתותה, כנראה לא תמכור עיתונים. כדי למכור עיתונים צריך לחדש, להפתיע, לייצר סקרנות. היום גם זה לא תמיד מספיק. שלדון אדלסון יודע איך העסק הזה עובד. לפני חמש שנים הוא הוציא את "ישראל היום", עיתון יומי שלא צריך שתקנו אותו כי הוא מחולק חינם. עיתון יומי שתומך באופן קבוע בראש הממשלה בנימין נתניהו, ושזכה לכינוי השגור "ביביתון". השנה נהפך "ישראל היום" לעיתון הנפוץ בישראל. לכנות את העיתון הזה "ביביתון" נהפך לקלישאה. לא בטוח איזה משני ההישגים שלדון צריך לחגוג יותר בחג הזה.

לא מספיק רק לחדש. שלדון אדלסון

התקשורת לא אוהבת את נוחי דנקנר. כי יש לו מלא כסף, כי מהכסף הזה הוא עושה עוד יותר כסף, כי העוד יותר כסף הזה נותן לו המון כוח ושליטה. התקשורת לא אוהבת אנשים עם כוח ושליטה. אנשים עם כוח ושליטה לא אוהבים שלא אוהבים אותם. אז הם מנסים להשיג שליטה גם על זה. באורח לא מפתיע, מתברר שגם אהבה אפשר להשיג היום עם מספיק כסף. בתפקיד הכלה מאוקראינה: "מעריב". כדי שהכלה הזאת תחזיר אהבה אמיתית, צריך להשקיע בה. אז נוחי מגייס עיתונאים, פותח מוספים ומייצר זיעה אצל המתחרים. זיעה ואנטגוניזם. האנטגוניזם הזה מייצר כמובן עוד שנאה, חריפה אפילו יותר מזאת שהיתה קודם. אלא שהשנאה הזאת כבר לא רוחשת מתחת לפני השטח, עכשיו היא גלויה לכל. זה אומר שבקרוב היא תהפוך לקלישאה. ממש כמו במקרה של שלדון.

זיעה ואנטגוניזם. נוחי דנקנר

התקשורת מגלה יחס אמביוולנטי כלפי גלי צה"ל. היא נהנית לפרסם את הטור השנתי שקורא לסגור את התחנה הצבאית, חובטת באופן קבוע בגלגלצ, אבל אז מסתערת על בוגרי התחנה והופכת אותם לטאלנטים במסלול מקוצר. לכן בחודש מאי האחרון, כשאהוד ברק הדיח את מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, התקשורת לא ממש ידעה איך לאכול את זה. מצד אחד, בתחנה הצבאית טענו שמדובר במחטף ובניסיון למנות מפקד שיישר קו עם לשכת שר הביטחון. מצד שני, מדובר בתחנה צבאית שגם ככה כפופה לאותה לשכה בדיוק. פתאום טוניק, שבקדנציה שלו בכלל קידם תרבות על חשבון אקטואליה, נהפך לאביר התורן של חופש העיתונות. לעומת זאת, הטורים הצפויים שקוראים לסגור את גלי צה"ל שוב שוחררו מהמגירה. ככה שגם במקרה הזה ברק יכול להיות רגוע: מדובר בקלישאה.

עיתונאי בעירו. יצחק טוניק

התקשורת לא באמת יודעת מה קורה בקול ישראל. תמיד בוקעים משם סיפורים מוזרים על אנשים עם שמות מוזרים. בלב הסערה התורנית עומד מיקי מירו, שמונה ביולי השנה לתפקיד מנהל קול ישראל, ושגרם לעוד סערה במסדרונות רשות השידור הממלכתית. מנהל רשת ב', מוטי אמיר, טען שהוא מנהל שם ציד מכשפות ומהלך אימים על העובדים. מירו יצא למתקפת נגד. כשמועצת העיתונות נדרשה לעניין, טען שהיא מוציאה את דיבתו ודרש התנצלות. כן, גם סיפורים ממסדרונות רשות השידור נהפכו לקלישאה. בלשכת ראש הממשלה יכולים להיות מרוצים. כמעט כמו שלדון.

ציד מכשפות? מיקי מירו

התקשורת אוהבת סיפורים סקסיים. גיא זהר זה סקסי. גיא זהר מתפטר בשידור חי זה עוד יותר סקסי, ומצטלם ממש טוב על רקע הכתוביות הריקות. אז מה אם הוא נשאר בערוץ 10. אז מה אם ההתפטרות הזאת לא מנעה את שידור ההתנצלות המביכה לשלדון אדלסון. אז מה אם כל המעורבים בפרשה חתמו על הסכם סודיות שלא מאפשר לציבור לדעת מה באמת קרה שם מאחורי הקלעים. אז מה אם עכשיו עיתונאים מסוימים, לא רק בערוץ 10, יחשבו אפילו יותר מפעמיים לפני שהם מתעסקים עם חבר של הבעלים. אז מה אם בסופו של יום, רון לאודר, אחד הבעלים של ערוץ 10, יכול להיות די מרוצה. הוא הרי יודע שמצבו של שלדון היה יכול להיות הרבה יותר גרוע אם הערוץ היה שייך למישהו אחר.

המחאה האמיצה של גיא זהר

  התפטרות סקסית. גיא זהר

חברי הפאנל: נועה אפשטיין, אבנר ברנהיימר, סער גמזו, אדם הורוביץ, ערן לאור, טל לוין, איתי מאוטנר, איילה פנייבסקי, שרון קוטקובסקי, עומר שוברטצילומים לפרויקט: עופר וקנין, יוסי צבקר, איי פי, אוליבייה פיטוסי, אמיל סלמן, ארז טום חי, אורן זיו,מגלי איתן, קייסי קלבי, תומר אפלבאום, עדי כהן אלירז, דור נבו, טס שפלן, דודו בכר, גיא רייביץ, מיכל פתאל, אביעד הרמן, אסף עברון, אלי אטיאס, גוני ריסקין, אנצ'ו ג'וש/ג'יני, נמרוד גליקמן, מוטי מילרוד, שרית אורבך, נמיר קידר, רמי זרנגר, אייל טואג, איליה מלינקוב, גבי בהרליה, אביבי חופי, אורית פניני, דניאל צ'צ'יק, אילן אסייג, יוסי זליגר, זאב שטרן, פיני סילוק , דניאלח בר און, גיא רז, עמוס צוקרמן, אלדד רפאלי, ארל'ה, אוהד רומנו, א.ס.א.פ קראייטיב/INGIMAGE

*#