רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארטיסט של אוכל: איך הפך יונתן רושפלד לכוכב של "מאסטר שף"?

השף שבכל הזדמנות מחמיא לעצמו, הגיע לתוכנית כדי להוכיח את מה שהוא יודע מזמן: שהוא המסאטר שף האמיתי בישראל. הישירות המהולה בהתנשאות שלו, והביקורות המדוייקות, הן שהפכו אותו לכוכב האמיתי של הריאליטי

תגובות

הרומן שלי עם יונתן רושפלד התחיל אחרי הביקורת המפורסמת שכתב שגיא כהן בגלריה, בה סיפר את קורותיו המפותלים והמסובכים במסעדת יבנה מונטיפיורי. קרב התרנגולים בין השף למבקר התרחש מחוץ למסעדה ובתוכה, כתוצאה מביקורת "לא מחמיאה" שכתב כהן על הרברט סמואל, מסעדת הדגל של רושפלד. האחרון סירב להגיש לראשון אוכל, ונתן לו להמתין כמה וכמה דקות עד שהסכים בסופו של דבר לספק לו את רצונו. כהן תיאר את רושפלד כמשהו בין מאפיונר לבריון של ארגז החול. אבל מה ששבה את ליבי היה הפסקנות שבה דיבר השף המהולל -  "אני מבין באוכל ואני אומר לך ש'הרברט סמואל' היא המסעדה הטובה ביותר בארץ" – קבע רושפלד בפניו של המבקר. ככה, בלי להתבלבל. מאסטר שף - כל הביקורות והכתבות

רושפלד הביא למאסטר שף מה שהיה חסר לה כל הזמן הזה – אדג', אותו קסם חמקמק שמעביר את התוכנית מהתחום העממי לסקציה המגניבה. או בשפת הבישול, הוא לקח חריימה והפך אותו לדג בורי צלוי בקולי של עגבניות עם נגיעות של פלפל חריף וקצח. כשהוא מדבר על הפֶטִיש שלו לאוכל הודי (ותודו שיש משהו קצת מטריד בחיבור בין רושפלד למושג "פטיש"), הכי בא לי ללכת להשתכשך בקארי. כשהוא אומר שהמנה נוראית אפשר לדעת שמדובר בגיהינום קולינרי שגם לחתולים מוזנחים אסור לטעום. כשהוא מסביר למתמודדים איך מכינים קלצונה שהיא בעצם וריאציה על בורקס, יש תחושה שהאיש הזה יכול לפתור את כל בעיות העולם – ככה, עם סכין קצבים, חציל, ביצה וחולצת פלנל.

ובאמת הפלנל הוא המסווה הכי מוצלח של רושפלד. הוא נראה במבט ראשון כמו איזה פקיד ממס הכנסה, כזה ששואל אותך למה לא שלמת מע"מ החודש. אין בו דבר מההשתפכות של אייל שני, הוא לא מתעלף מעגבניות ולא מדמה תאנים לגלובוסים עם שחלות. הוא גם לא חיים-אני-אוהב-קציצות-כהן, שמחבק כל אסיר משוקם שעושה לו "אוכל של אמא, מהבית". הוא גם כמובן לא מיכל אנסקי, שאם נודה על האמת נמצאת בתוכנית הזו בעיקר בגלל פניה היפות, והייחוס המשפחתי שלה. לא לא, רושפלד לא משחק עם אף אחד, ולא מפחד משום דבר – מאסטר שף היא עוד דרך בשבילו להוכיח שהוא נאמבר וואן. ושלא תעיזו להגיד לו אחרת. אה, והוא מקפיד לשמור על ארשת מחוייכת, בעיקר כשהוא נותן ביקורת רעה. תשאלו את גילי הפלטק, המודחת הטרייה מרבע הגמר. "טוב, זה נורא", פסק רושפלד על הסנדוויץ' שלה. "מה לך ולדבר הזה?". הלפטק המושפלת כמעט רצה לבקש אזרחות מאחת ממדינות העולם.מעליב תוך כדי חיוך מדושן. מתוך משימת הכריכים: 

התוכניות של "מאסטר שף" כללו אינספור התבטאויות רושפלדיות מובהקות. "אני אומר לך עכשיו בתור ארטיסט של אוכל... אני, לא אתה", הוא אמר למתמודד מרוגש. כשהוא מתהלך ליד המתמודדים פניו מבהירות להם מסר אחד – אתם לא מבינים כלום. העונג שהוא שואב מהטעויות שלהם עושה לסאדיזם שם טוב. כי מי אם לא רושפלד יהנה לראות את שי, אחד המתמודדים הרכים והמקסימים של העונה, מפשל ובוחר כתף של טלה במקום שוק. ברבע הגמר אותו שי גרם לאותו רושפלד להגיד – "זה שאתה חדור אמונה, רק הביא אותך להרבה משימות הדחה". וכמה נחמד ומשמח לראות אותו מתרגז על אבי, הסינדרלה האהובה – "אתה עושה לי אפונה? מה זה ארוחת ערב?". מעולם לא ראיתי איש מבוגר זועם ככה בגלל קטניות.  

באחת התוכניות הראשונות סיפר רושפלד שבין הדברים שהובילו אותו לבישול, היה מרק דגים שהכין אייל שני, במסעדה שהיתה בבעלותו. שני התרגש, יבב בשמחה ופנה לחבק את עמיתו השמנמן. כך, באותו חיבוק ממש, העביר שני את השרביט ממנו לרושפלד. כי אם העונה הראשונה של מאסטר שף שייכת לאייל שני, הפילוסוף שסוף סוף קיבל את אישור המיינסטרים, העונה השנייה שייכת לרושפלד. הוא לוחם הצדק של האוכל, הדפני ליף של המטבח. המחאה שלו חדה, ברורה והיא דורשת פיתרון – עכשיו. דווקא הישירות המהולה בהתנשאות הזו, היא שהפכה אותו לכוכב הנוכחי של מאסטר שף. פעמים מעטות הוא ינקד את האוכל בשם התואר הבנאלי "טעים". אדרבא, הוא יסביר למה האוכל טוב – באופן אובייקטיבי ובלי שום הסתייגויות. כי ככה זה כשאתה המאסטר שף של המסעדה הכי טובה בארץ.

*#