רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הומור, תחכום וסופיה ורגרה: סוד הקסם של "משפחה מודרנית"

גבר בגיל העמידה, אישתו המהגרת הלוהטת, בן הומו וילדה מאומצת – קבלו את הקאסט המושלם לסדרה על משפחה אמריקאית מתפקדת. כתיבה נהדרת, קצת סלפסטיק ופאנצ'ים גבוהים ומדובר בסדרת זוכת אמי

תגובות

"אני זוכרת שהייתי רואה 'נשואים פלוס' בטלוויזיה כשהייתי צעירה, וחשבתי איך זה יהיה להיות נשואה לאל בנדי. מי היה מאמין שיבוא יום ואני אהיה נשואה לאל בנדי!!". את המשפט הזה, במבטא קולמביאני כבד וצחקוקים חלקה השחקנית סופיה ורגרה, עם כמה מאות חברים ומעריצים שהתאספו בשדרות הוליווד בסוף אוגוסט האחרון. ההמון שהגיב בצחקוקים משלו לדבריה של ורגרה, הגיע לחלוק כבוד לאחד הכוכבים המוצדקים ביותר בשדרה הנוצצת, שהוענק בקול תרועה לאד אוניל. אוניל נקבר בטייפקאסט של אל בנדי, רק כדי לפרוח 12 שנה אחר כך מחדש (פלוס כמה עשרות תפקידי אורח זניחים), כאנטיתזה לדמות שבנתה אותו: ג'יי פריטצ'ט. בסדרה משפחה מודרנית שזכתה השבוע בחמישה פרסי אמי נחשבים (סדרת קומית, שחקן ושחקנית משנה, תסריט ובימוי), הוא אינו הגבר המדולדל והמיואש שלמדנו להכיר, אלא הבחור שאל בנדי היה מת להיות: עשיר, מטופח, מצליח, נשוי לאישה שצעירה ממנו בכמה עשורים ושמתווה הגוף שלה היווה השראה לכמה מתקנים בלונה פארק. "מישהו צריך לעשות את העבודה הקשה", אמר אוניל בראיון מאולתר לאחר הענקת הכוכב "אני פשוט שמח שזה אני". מה שאל באנדי היה רוצה להיות - מצליחן עם כוכב בשדירת הוליווד:

"משפחה מודרנית" לא רק שיחררה את אוניל מדמותו המיתולוגית, אלא סייעה להעביר את המשפחה הטלוויזיונית האמריקאית לשלב הבא. במשך שנים ועד לסיומו של העשור השמרני ביותר שחוותה ארצות הברית, תחת כהונתו של רונלד רייגן הרפובליקני (1980-1989), כיכבו על מסך הטלוויזיה עשרות סדרות, המקדשות את מבנה המשפחה המסורתי של אבא-אמא-ילדים ("משפחת קוסבי", "קשרי משפחה"). סדרות שהביעו שאיפה להגיע למבנה המסורתי ("מי הבוס", "אלף") או שהציגו התמודדות קומית עם טרגדיה שקטעה את המבנה המשפחתי ("צער גידול בנות"). משפחות לא מתפקדות צצו מידי פעם ("רוזאן", "נשואים פלוס") אבל התייחסו למעמד סוציו-אקונומי נמוך או תלוש (משפחת סימפסון). בשנות ה-90 (כולם אוהבים את ריימונד), עם התפתחות תרבות הנעורים המאוחרים והפיכתה של ניו יורק למטרופולין היאפי הגדול בעולם, החלו לרוץ על המסך אופציות למשפחות אלטרנטיביות-חדשות שנוצרו בערים. מרווקים שחיים רחוק מהמשפחה הגרעינית (חברים, וויל וגרייס, מלרוז פלייס) נישואים שניים (אבא חורג, אמא חורגת), ואפילו אופציות נוספות מול המשפחה הלבנה פרוטסטנטית מהמעמד הבינוני (הסופרנוס, הנסיך המדליק מבל אייר).

ואז הגיעה משפחה בהפרעה (2003). מיטשל הורוביץ' קיבל צ'ק פתוח מרשת פוקס ויצר סדרה הזויה, בסגנון מוקומנטרי, על משפחה הזויה, חולנית, פסיכית ולא מתפקדת בעליל. משפחת בלות' היתה מעורבת במאבקים כספיים, תרמיות ממשלתיות, סבלה מהפרעות נוירוטיות ובורכה בשפע שחקני משנה, שראויים למקום של כבוד בפנתיאון ההומור הבינלאומי. הסדרה זכתה בשישה פרסי אמי באותה שנה ובהוראת ביטול לאחר שלוש עונות בלבד. למרות שהמבקרים התעלפו, מילולית, על החדשנות וההומור שהוצגו על המסך, הקהל סירב להתלהב. הרייטינג הראה ירידה תלולה, בפוקס ביקשו לצמצם נזקים והסדרה הפכה לקאלט ליודעי דבר שלנצח תחייה באתרי מעריצים.  בזמן שהמבקרים התחרו בינם לבין עצמם מי יצליח להמציא משפט מתוחכם יותר לביטוי "הקדימה את זמנה", התסריטאים כריסטופר לויד (פרייז'ר) וסטיבן לויתן (תהרוג אותי וזהו!) ישבו מול הדי.וי.די של הורוביץ', רשמו הערות וחיכו לזמן המתאים כדי לשחרר לאויר העולם את "משפחה מודרנית".

ההשראה ל"משפחה מודרנית". מתוך "משפחה בהפרעה":בלי לשנות הרגלים ב-2009 העולם היה מוכן. הצילום המוקומנטרי שנוסה בהצלחה בסדרות כמו המשרד ומחלקת גנים ונוף, נרתם לצד הויזואלי, פס הצחוק המוקלט נקבר לצד הסיטקום הקלאסי ובפוקס החליטו להמר שוב על התבנית המשפחתית, אבל הפעם עם טוויסט. הפעם דובר על  שלוש משפחות הכרוכות יחד בקשר דם מחייב, ומציגות שלושה סוגים של מערכות יחסים פופולאריות במדינה. בראש הפירמידה הוצב ג'יי פריצ'ט – גבר אלפא מבוגר, הנשוי פעם שנייה לאישה צעירה מקולומביה שהביאה איתה אחלה נדוניה: ילד בן 10 עם נפש של בן 80. גם פה, כמו במשפחות הטובות, תפרו לג'י שני ילדים: בת ובן. היא מגשימה את החלום הבורגני האמריקאי, נשואה פלוס שלושה ומבלה את ימיה בניקיון, בישול ויוגה למתקדמים. הוא הומו ג'ינג'י עדין נפש, שיודע שאביו טרם קיבל את יציאתו מהארון ומגדל עם בן זוגו תינוקת ויאטנמית מתוקה.

למרות ההחלטות האמיצות שרקחו התסריטאים לפריים טיים של רשת שידור (זוגיות גברית מוצלחת, נישואים למהגרת צעירה, הורות בגיל מאוחר), הפופלאריות של משפחה מודרנית (וחמישה פרסי האמי שהצטרפו למדף השבוע), לא נובעת מהחידוש העלילתי והתבניתי של הסדרה, אלא בדיוק ההיפך. ב"משפחה מודרנית" מציגים לקהל האמריקאי בדיוק את מה שהם רגילים אליו ואוהבים אותו, רק בעטיפה הרבה יותר רלוונטית מבחינה ויזואלית. אה, וגם הכתיבה נהדרת. נסו אתם להישאר אדישים מול פאנצ'ים בקצב של דקה, אירועי סלפטיק מביכים וכמה אנקדוטות אנינות לקהל בשורות האחרונות.

הדרך להבין את סוד הקסם של הסדרה הוא להתמקד דווקא במשפחה המסורתית ביותר מבין השלוש: משפחת דנפי, בה חברים מתווך הדירות פיל ועקרת הבית קלייר (טיי בורל וג'ולי בוואן, מהשבוע שחקנים עם פרסי אמי ברזומה) ושלושת ילדיהם, יכולה לדגמן אמריקאיות מתפקדת על פוסטרים (למעשה, באחד הפרקים בעונה השנייה זה בדיוק מה שפיל עושה-הוא מדביק על הוואן שלו תמונה משפחתית שלהם ושל שלושת ילדיהם ומוכר את חלום המשפחה המושלמת).  אבל כשמביטים מקרוב, רואים בדיוק את השבר שעשרות אלפי תאים משפחתיים נאבקים איתם על בסיס יומי: איבוד הסמכות ההורית, הרצון להיות חברים של הילדים שלכם בכל מחיר, התמודדות עם הפרעות קשב וריכוז, ומריבות בין הילדים שגורמת לך לפעמים לרצות להטביע אותם באמבטיה הקרובה. הכל כמובן מאד מצחיק וקיצוני, אבל גם מעורר הזדהות. את מה שחווים פיל וקלייר, גם ביחסיהם הזוגיים שנשחקים תחת הניסיונות לנהל משפחה מתפקדת שבה כולם בריאים בסוף היום, חווה כל זוג שנשוי מעל חמש שנים ומתחזק לפחות ילד מתבגר אחד.

"משפחה מודרנית" מצליחה כל כך כי היא לא מאיימת. היא מציבה מראה מול המשפחה האמריקאית העכשווית, אבל עושה זאת ברכות, באירוניה, עם הרבה הומור עצמי ולגלוג חינני על ההתנהלות של הדמויות. אף אחד מחברי המשפחה לא מוקצן  עד כדי אי הזדהות, והיא מקפידה מאוד על הלוק של "השכן ממול", מוקד ההזדהות האהוב על הצופה הממוצע. השחקנים כולם יפים בצורה לגיטמית, סופיה ורגרה משקיעה במחשופים וכור ההיתוך האמריקאי (נישואים בין אמריקאי מבוגר לקולומביאנית צעירה, זוג גייז מאמצים תינוקת וייטנאמית) נראה פוטוגני מתמיד. "משפחה מודרנית" גורמת לצופיה להרגיש טוב עם עצמם. יותר מזה, היא גורמת להם להרגיש טוב עם המשפחה שלהם ורק על כך מגיעה לה חמישה פרסי אמי.

*#