אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רוצים לצחוק: הטלוויזיה של אחרי אסון התאומים

הפיגוע במגדלי התאומים סימן את תחילת הסוף של עידן הזהב של הסיטקום האמריקאי. הדרמה הפכה למלכה החדשה של הטלוויזיה והגיבורים שלה מתוסבכים ובלתי מוסריים, המטשטשים את הגבול הדק בין טוב ורע. תראו את דקסטר וד"ר האוס

תגובות

ב-6 בנובמבר 2001, כחודשיים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, הפרק הראשון בעונה הראשונה של סדרת המתח 24  שודר ברשת FOX האמריקאית. העונה הראשונה, שעסקה בניסיונותיו הנואשים של הסוכן ג'ק באואר (קיפר סאת'רלנד) להגן על חייו של הסנטור האפרו-אמריקאי דיוויד פאלמר, אומנם נכתבה וצולמה לפני האסון, אבל קשה להפריד בין הצלחתה חסרת התקדים לבין הצורך של הצופים האמריקאים להחזיר לעצמם את האמונה בכוחם של גופים פטריוטיים כמו הסוכנות למלחמה בטרור (CTU) שעומדת במרכז "24". עשור ל-11 בספטמבר - פרוייקט מיוחד» המלצות צפייה» הפסקול המנחם של דור הותיקים» צובעים את הזיכרון: תערוכות לכבוד 9/11 בניו יורק» אירועי חודש ספטמבר בניו יורק

עשר שנים לאחר מכן, שידרה רשת FOX את הפינאלה של העונה השמינית והאחרונה של "24", רגע לפני שארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן והנשיא האפרו-אמריקאי הראשון סיפק למיליוני אמריקאים נאום סוחף על הצורך של האומה להגן על עצמה,  חשוב מכך – לנקום במי שפגע בה. בשנים שחלפו מאז אסון התאומים לא מעט דברים השתנו בתודעה האמריקאית, ושינוי העומק הזה לא פסח על התרבות הפופולארית. כמובן שיהיה קשה להוכיח שאסון התאומים שינה באופן ישיר את הטלוויזיה האמריקאית, אבל השוואה בין הסדרות המצליחות של שנות ה-90, להצלחות של העשור האחרון מעלה כמה השערות בנוגע ליחסי הגומלין המורכבים בין המציאות לנרטיבים הטלוויזיוניים.

כפי שתמיד נחמד להיזכר, הסדרות המובילות של שנות ה-90 הציגו תדמית אחידה ומחמיאה מאוד של ערים אמריקאיות גדולות, ובראשן ניו יורק. כל ישראלי שגדל מול המסך הקטן יודע שהתפוח הגדול הוא המקום האידיאלי לקריירה פוליטית ("ספין סיטי"), להתבגר, להתאהב וליהנות מהחיים (חברים), להתלונן על כל מה שזז (סיינפלד), לחפש את עצמך ("פליסיטי") וכמובן – לעשות סקס (סקס והעיר הגדולה, שעלתה לשידור ב-1998). באופן כללי, שנות ה-90 היו שעתן היפה של הקומדיות, כשהסדרות הפופולאריות ביותר היו "סיינפלד", "חברים", "נשואים פלוס", "רוזאן" ומשפחת סימפסון. גם סדרות דרמה כמו "אלי מקביל" ניסו להצחיק את הצופים בכל הזדמנות, ונראה היה שהסיבה העיקרית לפתוח טלוויזיה היתה הצורך בבידור קליל ומיידי שלא דורש יותר מדי מאמץ. צחקו על כלום ועל הכל, לפני אסון התאומים. מתוך "סיינפלד":

כמובן שלצד אינפלציית ההומור הטלוויזיוני זכינו גם ללא מעט דרמות משובחות, אבל למעט "תיקים באפלה" או אי.אר, סדרות אפלות יותר כמו אוז או אפילו טווין פיקס נותרו בקטגוריה של סדרות נישה וזכו למעמד של קאלט רק אחרי שירדו משידור. במבט לאחור, גם הסדרות האפלות ביותר (למעט אולי "אוז" ו"טווין פיקס" שהקדימו את זמנן) השיבו לצופים את האמון בכוחה של האנושות להתמודד מול הכוחות המאיימים עליה: מאלדר וסקאלי (וגם באפי קוטלת הערפדים) היו עסוקים בלנסות לא לפנטז אחד על השני ולרכז את כוחותיהם האינטלקטואליים במלחמה בכוחות על-טבעיים, בזמן שד"ר רוס וחבריו למיון ב"אי.אר" הוכיחו מדי שבוע שאין דבר (כמעט) שהרפואה המערבית לא יכולה לפתור.מתגעגעים לסיטקומים של פעם? מדברים על זה בפייסבוק

אבל אחרי עשור של צחוקים, הפיגוע במגדלי התאומים סימן את תחילת הסוף של עידן הזהב של הסיטקום האמריקאי. אומנם יש אינספור סדרות קומיות חדשות שזוכות להצלחה (רוק 30, משפחה מודרנית והמשרד הן רק חלק מהדוגמאות), אבל המלכה החדשה של הטלוויזיה האמריקאית היא הדרמה. המכנה המשותף של הסופרנוס, הסמויה, עמוק באדמה, עקרות בית נואשות, מד מן, אימפריית הפשע ועוד סדרות מופת שצברו מיליוני מעריצים הוא שכולן מציגות מראה עגומה במיוחד מול הצופה. גם אם הן מתרחשות בערים שונות ואפילו בתקופות היסטוריות שונות, כל הסדרות של שנות האלפיים העמידו במרכזן גיבורים מתוסבכים שמתנהגים באופן בלתי מוסרי ומטשטשים עוד יותר את הגבול הדק בין טוב ורע. קשה לחשוב על דוגמה טובה יותר לשינוי העומק הזה מההבדל בין ד"ר דאג רוס (ג'ורג' קלוני) לד"ר גרגורי האוס (יו לורי). בעוד שרוס הוא הפנטזיה של כל אם יהודייה, האוס הוא רופא ממורמר הידוע בסדיזם שלו ובאמונה המוחלטת בשרירותיות של הגורל האנושי. אם רוס מאמין בשבועת הרופא, האוס הוא אתאיסט מושבע שמנסה להפוך את הסבל הקיומי שלו לנסבל בעזרת משככי כאבים (בדומה לגיבורה של האחות ג'קי, עוד סדרה שספק אם היתה זוכה להצלחה לפני שני עשורים). ההצלחה האדירה של דקסטר, סדרה שבמרכזה עומד רוצח סדרתי פסיכופת שלא מסוגל לפתח רגשות אמיתיים כלפי בני אדם, מעידה גם היא על הכיוון הכללי של הטלוויזיה האמריקאית בעשור האחרון – סדרות אפלות ומתוחכמות עם מינונים הולכים וגוברים של אלימות גרפית. זוהי טלוויזיה שעושה הכל כדי לחקור את שורשי הרוע האנושי, ומספקת לצופיה אינספור תשובות מבלבלות וסותרות.אפל ומתוחכם, ממחיש את הרוע האנושי. "דקסטר":

כאמור, אין קשר ישיר בין הסדרות הללו למגדלי התאומים. "הסופרנוס" עלתה לשידור בארה"ב כשנה לפני האסון, וגם העונה הראשונה של "עמוק באדמה" נכתבה ושודרה לפני הפיגוע. אבל קשה לנתק בין ההצלחה האדירה של סדרות דרמה מדכאות לטלטלה האידיאולוגית ורגשית שעברה על אזרחי ארה"ב בעקבות פיגוע הטרור הגדול בתולדותיהם. סדרות כמו "24", "היחידה" או "ג'אג'" נתנו מענה ישיר לפחד מהאיום האיסלאמי באמצעות עלילות שבהן הגיבור האמריקאי מסכל מזימות של תאי טרור מוסלמים לפגוע בחפים מפשע (כפי שקרה בעונה הרביעית של "24"). "תא רדום" (שעלתה לשידור ב-2005) והצילו הגיבו באופן ישיר לאסון: הראשונה גוללה את סיפוריהם של חברי תא טרור מוסלמי (והעניקה לשחקן הישראלי עודד פהר אפשרות לתרגל את המבטא שלו), והשנייה הזניקה את הקריירה של דניס לירי בתפקיד של כבאי גרוש המתקשר עם מתים. במקביל, סדרות כמו "הסופרנוס", "מד-מן" או "דקסטר" אפשרו לצופיהן לחשוב מחדש על מקורות הרוע האנושי ועל הדרכים להתמודד איתו. בנוסף, הן סיפקו הסתכלות ביקורתית על הקפיטליזם האמריקאי, אותה שיטה שחרטה על דגלה את אידיאולוגיית "אדם לאדם זאב" והפכה את תאבת הבצע לחזות הכל.

אם גיבורי "תיקים באפלה" האמינו ש"האמת נמצאת אי-שם", בעולם הטלוויזיוני שאחרי 9.11 שולטת התפיסה הפוסט-מודרנית לפיה האמת אינה מושג יציב וברור שיש אפשרות "למצוא" אותו. לטוני סופרנו יש את האמת שלו, והיא תקפה לא פחות מהאמת של אשתו, ילדיו או כל אחד מהמאפיונרים שרוצים לחסל אותו. האמת של דקסטר מזכירה את האמת של הטרוריסט המודרני – מי שמאמין בכל ליבו בצדקת דרכו ומוכן להקריב את הכל, בעוד שצופי "מד-מן" עדיין שוברים את הראש בניסיון להבין האם האמת היחסית של דון דרייפר היא גם האמת של דיק ויטמן.רצח זו האמת של טוני סופרנו. "מהסופרנוס":

האם היינו זוכים לראות את כל אותן סדרות מופת גם בלי אסון התאומים? בהחלט יכול להיות. אחרי הכל, העיסוק במוות, ברוע ובמאבק בין ערכים סותרים הוא אחד התחביבים האנושיים העתיקים ביותר, וקשה לנתק את השגשוג של תכנים אלימים ומיניים מהתחרות ההולכת וגוברת בשוק הטלוויזיה הצפוף שמחזר אחרי מנויים בעידן הדיגיטלי. אבל למרות ההסתייגויות, בהחלט ניתן למצוא קשר בין הכמיהה של הצופים לעקוב אחרי דמויות שחיות בסכנה מתמדת וחשות כי הכוח היחיד המניע את חייהן הוא שרירותיות אכזרית והאסון הטרגי שהרחיב תוך שעות את אחד מהסמלים האמריקאיים החשובים בהיסטוריה. מפיקי "סקס והעיר הגדולה" היטיבו להבין את השינוי התודעתי הזה כשהם מיהרו למחוק את מגדלי התאומים מהפתיח המפורסם של הסדרה. גם היום אפשר כמובן לעשות סדרות קומיות על ניו יורק – אבל מאז ה-11.9.2001, קו הרקיע הוא לא הדבר היחיד שהשתנה בה.       

כתבות שאולי פספסתם

*#