אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לעולם אדלסון: המחאה האמיצה של גיא זוהר

ההתפטרות של זוהר מעידה בו זמנית על סכנה חמורה לחופש העיתונות, ומנגד על קומץ אנשים שעוד מעיזים לעמוד על משמרו. ניב שטנדל עושה סדר

תגובות

מי אמר שהמחאה נגמרה? מי אמר שכבר אין איש יוצא למחות בשבתות? במו עיני ראיתי: גיא זוהר, מגיש "השבוע" – מהדורת יום שישי של חדשות 10 – הודיע בשידור חי על סיום תפקידו כמגיש התוכנית, במחאה על התנהלות הערוץ בפרשת שלדון אדלסון. בעקבותיו התגלגל רולר ריק מקרדיטים, מחאתם של עוד כמה אנשי מערכת, שהיו שם גם בסוף כדי לחגוג את הכרזתו של זוהר. המחאה עוד חיה ובועטת, השאלה היא אם מישהו בכלל שם לב.» גיא זהר מתפטר בשידור חי» ראודור בנזימן: "אני מבוגר מכדי לארגן מחדש את עקרונותי העיתונאיים"» עופר שלח עוזב את "המקור"

האומץ העיתונאי וקריאות הניצחון באולפן לא יכולים היו להסוות את הימים הקשים שעוברים על ערוץ 10. התפטרותו של זוהר היא שיאו של גל עזיבות של בכירים בערוץ בתוך ימים אחדים, בעקבות פרשת אדלסון. קדמה לה התפטרותו של אבן הדומינו הראשונה, מנכ"ל חברת החדשות ראודור בנזימן, ומיד אחריו עזבו עורכת "השבוע" רותי יובל וחבר הדירקטוריון אלי אלאלוף, שגם מתח ביקורת קשה על התנהלות הדירקטוריון בפרשה ("יש קנוניה שנועדה להתערב בתכני הערוץ", אמר בראיון לגל"צ). השלושה (זוהר ימשיך לעבוד במערכת "היום שהיה") מצטרפים לגל מפתיע של עזיבות שהצטבר בתקופה קצרה, עליו עלו כבר סמנכ"ל הטכנולוגיות אפי דלמוני, עורך המהדורה המרכזית אסף זוהר, עורך המשנה שניר ביברמן, הכתב המדיני צ'יקו מנשה ומגיש "המקור" עופר שלח. בקנה מידה ברנז'אי מדובר ברעידת אדמה.משהו רקוב בממלכת בית הורד

הפעם האחרונה בה עברה חדשות 10 זעזועון דומה – עם עזיבתן הצורמת של טלי מורנו וטלי בן עובדיה לפני כשנתיים – נדמית כהוריקן איירין ניו יורקית חלושה לעומת סופת קתרינה המשתוללת כעת בגבעתיים. על כך יש להוסיף גם טענות רבות שהועלו לאחרונה כנגד הערוץ (בצד שבחים שנשמעו בעיקר מהביקורת). כך, למשל, בעת שיונית לוי ודני קושמרו הובילו את שידורי המהפכה בערוץ 2, בלטו בהיעדרםיעקב אילון ותמר איש שלום; שרון גל הפך לשק חבטות בעקבות ראיון תוקפני עם דפני ליף; אושרת קוטלר הסתבכה עם השר יובל שטייניץ; ומעליבים מכל היו נתוני הרייטינג, שהשתרכו אפילו אחרי הערוץ הראשון. חדשות 10, שהצליחו לייצב לעצמם קהל צופים קבוע, נאמן ומפולח, לא הצליחו לתרגם זאת לניצחון ברגע האמת.

ועם זאת, מסתמן כי הסיפור של ראודור בנזימן שונה לחלוטין, ומי שמנסה לצייר את עניין ההתנצלות כסולם נוח שהגיע לבנזימן בדיוק בזמן כדי לחתוך על רקע מקצועי לכאורה, כנראה טועה. שרשרת ההתפטרויות שבאה בעקבותיו מלמדת על כך. גם אם התפטרותו של בנזימן באה על רקע מחלוקות אישיות וענייניות עם הערוץ ועובדיו (ובראשם אילון) ועל רקע כישלונות מקצועיים (הרייטינג, האולפן הדינמי), הרי שהעילה הרשמית למהלך מטרידה מאוד.מתפטר בשידור חי. גיא זהר הערב: מי נתן את ההוראה?

בתחילת השנה פורסמה ב"השבוע" כתבת פרופיל לא מחמיאה על שלדון אדלסון, מו"ל "ישראל היום" ומי שנחשב לאחד מפטרוניו של בנימין נתניהו. בין השאר הופיע בה אדם שסיפר כי אדלסון חייב לו כספים, ואדם אחר שסיפר כי מועצת ההימורים האמריקאית הקפדנית סירבה לתת לאדלסון רישיון לפתיחת קזינו, החלטה שבוטלה באופן חריג לאחר ערעור. ברקע עמדו חשדות לכאורה ללחצים פוליטיים ואפילו למתן שוחד. אדלסון, אגב, נחשב למי שפועל גם בישראל למען חוק הקזינו. כל זה קרה בינואר. אתם כבר לא זוכרים, אבל שלדון לא שוכח. הפרקליטים הוקפצו, המקלדות נחרכו, מכתבי האיום נשלחו – ולבסוף, הגיעה גם ההתנצלות. דקה וחצי של התנצלות. לשם קבלת פרופורציות – לאייטם הפותח את מבזק החדשות, אודות הסתערות מצרים על השגרירות בקהיר, ניתנו קצת יותר מעשרים שניות.

להאשים את שלדון אדלסון בעבירות כאלה, ולו ברמיזה, אינו דבר של מה בכך. אף מערכת חדשות רצינית לא הייתה מעלה אפשרות כזו ללא בדיקה מדוקדקת וגיבוי ראייתי מוצק שיגן עליה מפני תביעה משפטית (או התנצלות מביכה ובעלת נזק מקצועי הרסני). לכן, העובדה שבסופו של הסיפור מוצאת את עצמה חדשות 10 מתנצלת בפני אדלסון, ועוד באופן גורף ומביש כל כך (החברה "לא בדקה עובדות לפני פרסומן"), מותירה רק שתי אפשרויות. הראשונה – כישלון מקצועי מחפיר, שעליו נדרש מנכ"ל החברה לשלם בראשו. השנייה – מעשה התנצלות כפוי מטעמים לא ענייניים, עניין חמור לא פחות, שבעטיו עוזבת שורת בכירים את החברה. אם זה אמנם המצב, מדובר בנורת אזהרה ענקית המהבהבת מעל ראשה של העיתונות בישראל. אם תחקיר רציני, יסודי ומגובה בעובדות מסתיים בהתנצלות לא מוצדקת כתוצאה מהפעלת לחצים והחלטות דירקטוריון פסולות, הרי שהעיתונות כולה – ולא רק חדשות 10 – ניצבת היום בפני סכנה של אובדן אמינותה בעיני הציבור נוכח אימת הטייקונים.

הון, שלטון ואדלסון

לא מפתיע שזהו דווקא אדלסון – הבעלים של "ישראל היום", עיתון הזוכה להשמצות יומיות כבטאון מטעם, "ביביתון" – שמלמד אותנו שוב פרק בהלכות הון, שלטון ועיתון. כך נראית הפעם מפת הקשרים המסועפת אך מובנת היטב: אדלסון מקורב לרון לאודר, מבעלי המניות של ערוץ 10 והיחיד שמזרים כרגע כסף לערוץ; שניהם מקורבים לנתניהו – שמקורב גם לארנון מילצ'ן, אף הוא מבעלי המניות של ערוץ 10; יו"ר מועצת המנהלים ובעל מניות הרוב הוא יוסי מימן, שמצוי בקשיים כלכליים, בין השאר בעקבות הפגיעות בצינור הגז במצרים (חזרנו לתחילת המהדורה). הוא הפסיק להזרים כספים, והשפעתו פחתה בהתאם. הסתבכתם? מצוין. זה בדיוק מה שהטייקונים מקווים שיקרה כשתנסו לעקוב אחרי החוטים המקשרים, הכובלים את כולנו לאמת שלהם. והכל, כמובן, רק לכאורה.היא פרשה, הוא נשאר בבית. חיימוביץ' ואיילון באולפן הדינמי (צילום מסך)

תוסיפו לזה ערוץ שמדשדש בטבלת הרייטינג, ותקבלו חברת חדשות עם גב לקיר וחבורה של עיתונאים שאקדחים טעונים הוצבו על שולחנם. תתנצלו, או שתירו לערוץ בראש. לא בטוח שזה לא מה שבכל זאת קרה, כשמערכת חדשות פולטת התנצלות כפויה, מודה לכאורה בחוסר מקצועיות משווע, ולקינוח מאבדת את השדרה המרכזית שלה.

יש תמורה

ובצל כל זה, אחרי ההתנצלות ולפני ההתפטרות של זוהר, שודר ב"השבוע" אייטם מעניין וארוך – כמחצית השעה - על הטייקון המשוקץ והגלב המפורסם אילן בן דב. את הכתבה הכין אבנר הופשטיין, מכוכבי פרשת אדלסון (שדווקא לא התפטר עד כה, חרף הזובור המקצועי שעבר). העובדה שדווקא בערב כזה מצאה חדשות 10 לנכון להקדיש את מרבית המגזין לתקיפת טייקון מעודדת. מצד שני, יכול להיות שאילן בן דב פשוט לא מצא עדיין את חבר הדירקטוריון הנכון ללחוץ עליו. גיא רולניק, סגן מו"ל "הארץ", הזכיר שבן דב שקל לאחרונה להשקיע בערוץ. ומה היה אז? האם פרשת אדלסון אינה האות עבור בן דב וחבריו (מי מהם שטרם עשה זאת) להיכנס לשוק התקשורת כפי שעשו בשווקים אחרים? ומי יבטיח לכם אז שהידיעות שתקבלו אינן אלא דברי יחצ"נות ערוכים היטב ומווסתים בקפידה?

מכיוון שקשה לסמוך על הדירקטוריונים שיצליחו לחצוץ בין בעלי המניות למערכות החדשות ולאפשר עיתונות חופשית, מוטלת המשימה לפתחה של הרשות השניה, שהיא גוף ציבורי רגולטורי. ביום חמישי מסרה זו כי היא עדיין בוחנת את המצב. יש לקוות כי בתום הבחינה, ואם אמנם יתגלה כי נעשתה כאן פגיעה בוטה בחופש העיתונות, תדע הרשות להעניק לערוץ 10 את הגב שלא הצליח להצמיח לעצמו.

*#