רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצחיקה, מופרעת ומחופפת: אתי לוי היא הטוב והרע ב"חי בלה לה לנד"

כמו כל ריאליטי עם זמרים מזרחיים, "חי בלה לה לנד" לא התנזרה משימוש בעילגות ושיבושי לשון, שהפכו את אתי לוי לכוכבת. הסדרה אמנם קורעת מצחוק, אבל אין לה הפי אנד. בטח לא בשביל אתי לוי

תגובות

טיעון 1: אתי לוי הגיעה לחי בלה לה לנד בתור אנדרדוג. היא קוראת לזה הפתעה, ואין ספק שהיה שם אלמנט מפתיע – הפתעה מהסוג שדודי מליץ אירגן בשעתו למאיה בוסקילה בהאח הגדול VIP, כזו שמבוססת על אהבה גדולה והרבה מאוד דם רע. כמו yes, שנכנסו לפרויקט שתפור עלערוץ 24 וממש לא מאפיין את הפרויקטים המקומיים שלהם, גם אתי, מנקודת הפתיחה הבעייתית הזו, יכולה היתה רק להפתיע. וכמו yes, היא לגמרי עשתה את זה.» חי בלה לה לנד - כל הכתבות» איזה מהתארים האלה הכי מתאים לאתי לוי? מדברים על זה בפייסבוקטיעון 2: אי אפשר להתעלם מהעובדה שכמו כל סדרה על מזרחיים, שלא לומר זמרים מזרחיים, שלא לומר ריאליטי זמרים מזרחיים – גם "חי בלה לה לנד" לא התנזרה משימוש בעילגות, שנעה בין שיבושי לשון קלים לחוסר מודעות חינני. בשדה הזה אתי לוי הלכה על הטופ, והפיוז'ן של ארומה הוא רק דוגמא: אתי הביאה למסך את אחת הדמויות הכי מצחיקות, מופרעות ומחופפות שנראו כאן, ואנשים רעים עם תחביר תקין יכולים ללעוג לה לנצח אם רק ירצו, אבל אחרי שלושה פרקים, כבר לא יבוא להם. קשה להסביר מה בדיוק נותן לך את התחושה שלסדרה יש לב גדול, ושהיוצרים שלה אוהבים את הזמרים שלהם לפחות כמו שהם מקווים שאתה תאהב אותם. קל להצביע נקודתית ולומר שב"כוכב נולד" זה לא קורה (ואף מילה על מרגול, קצת איפוק שיהיה), ושב"חי בלה לה לנד" כן. אולי זה החוסר בהיררכיה (פסטר, המנטור מטעם ההפקה, הוא דמות מגוחכת לפחות כמו דודו אהרון וכנראה הרבה יותר ממנו), אולי היעדר הדחות (דבר נדיר בז'אנר), אולי אפס מעורבות הקהל. אולי זו העובדה שלכל אחד מהמשתתפים יש כישרון גדול מעבר ליכולתו המוכחת לעורר גיחוך, או שהתנאים הבסך הכל נעימים בבית, אם להתעלם מהחפירות של דה לוקו, איפשרו להם להוציא מעצמם את המיטב. חוסר ידיעת האנגלית זה חלק מהעניין. אתי לוי בשיעור אנגלית:בכל מקרה, הרגעים של דחקות ורבליות מהסוג המקובל בריאליטי לא הקשו על ההזדהות עם אף אחד מדמויות המופת שהכירה לנו "לה לה לנד". המילים השבורות הן רק מפתח ללבו של הצופה בפרקים הראשונים. אבל זה רחוק מלהיות העניין. כי "לה לה לנד" מצחיקה כמו שחברים שלך מצחיקים אותך – הם לפעמים צוחקים על עצמם, לפעמים עליך, ולפעמים באופן כללי. אתה כל כך אוהב אותם, שאתה צוחק בכל מקרה.

טיעון 3: בסופו של דבר, "חי בלה לה לנד" היתה סדרה עצובה נורא. לא רק בגלל שהיה ברור שהיא עומדת להיגמר. גם, אבל לא רק: הפרקים האחרונים של "חי בלה לה לנד" (סניף סניף) לימדו אותנו שאין אנשים טובים, יש רק אנשים שלא צריכים את אליקו. ברגע האמת, מי שצריך את אליקו (דודו) מפנה גב לכל השאר, מי שצריך אותו אבל לא בטירוף מזגזג (דה לוקו), ורק מי שלא צריך אותו בכלל מגלה התנהגות אבירית, ובמקרה שלו – לראשונה העונה (אביהו). גם אם מסתכלים בפריזמה רחבה יותר - כלומר, על התמונה הגדולה - ניכר שהחיים מסריחים. לראיה: אתי וזהבה שוב לא מדברות, אביהו וג'ולייטה לא סיפור אהבה, וכן, למרות ה־Eyal Golan Jacket, אף אחד מהם לא יעשה את זה באל.איי. "חי בלה לה לנד" היא אלטרנטיבית בפתרון שהיא (לא) מציעה למצוקות שמטרידות את כולנו - אלה שבשביל לשכוח אותן אנחנו רואים סדרות בהשתתפות אורי פסטר. היא לא מוכרת אשליות (גם לא למשתתפים שלה, אגב. טוב, נראה אתכם מוכרים אשליה לאתי לוי). "חי בלה לה לנד" היא סדרה קורעת מצחוק, שאין לה הפי אנד, ואני חוששת שהמשפט האחרון מתאר היטב את החיים של אתי לוי. רון פייר יכול לחשוב אחרת, אבל בשבילי, לראשונה בחייה אולי, היא כבר ניצחה.

תוכנית הסיום של "חי בלה לה לנד".ג' 6.9, 20:30, yes Comedy.

*#