רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלימה, בהמית ומופרעת: כך נראית מהפכה מוצלחת בטלוויזיה

שאגות מלאות להט ופחיות משקה מושלכות על מתנגדי המחאה, הפכו את מאבק האוהלים מדבר סקסי וחשוב ללא הגיוני ברמה התקשורתית. אבל בדיוק בכך טמון הכוח של המהפכה: כדי לחולל אותה, אסור להתנהג באופן ראציונלי

תגובות

כמו הרבה שידורים אחרים מהמאהל – כאלו שניסו לנהל מתן חודורוב ואורן אהרוני, כתבי הכלכלה של ערוצים 10 ו־2 בהתאמה, הם רק דוגמאות – גם התוכנית "הינשופים", שבה לקחתי חלק פעיל כלשהו, התפוצצה בשידור חי, כולל שאגות לוהטות של גברים גרושים ופחית משקה שהושלכה לעבר יאיר גרבוז. יש הרבה מסקנות שכל הצדדים יכולים להסיק מהאירוע הזה - לגבי אלימות, גברים, מחאות ועוד - אבל מה שברור היה לשלושת הצופים שוודאי צפו ברגעים המסעירים האלה הוא שהם חוזים בהתרחשות מאוד מאוד לא הגיונית. » אמש במהפכה - כל הכתבות» קוויאר ואוהלים: המחאה הרהוטה של מתן חודורוב» הינשופים עוזבים את שדרות רוטשילד» הינשופים: הצביעות חוגגת בשדירות רוטשילד

מחאה בהמית כמו שצריכה להיות מאבק האוהלים (לקרוא לו "מאבק הדיור" יהיה רדוקטיבי מדי בשלב זה) הוא הדבר הכי גורף וסקסי שקרה כאן, אבל לפחות מבחינה תקשורתית הוא מתנהל בצורה "בלתי רציונלית". אין שום דבר הגיוני בפחית שתייה על הראש של גרבוז, שבא להביע תמיכה טלוויזיונית במאבק. אין שום דבר הגיוני בפחית שתייה על הראש של גרבוז בכל מקרה. לא בגלל שזו אלימות, כמו בגלל שהיא מופנית לכיוון הלא נכון, ובעוצמה לא סבירה. זו לא כוס מים על מירי רגב. להרבה אנשים, ודווקא אלה שתומכים במאבק (כאילו שעוד יש מי שלא), נראה לפעמים כאילו חוסר ההיגיון הזה פוגע לא רק באנשים הלא נכונים, אלא גם במחאה עצמה: היא נראית אלימה, בהמית, לא רציונלית, מופרעת. אבל היא חייבת להיות.הגבולות של מה שהגיוני ולא הגיוני בעינינו לא היו מאפשרים את הקמתו של מתחם אדיר בלב העיר שמותר לשתות בו אחרי 23:00, ובכל זאת מה שרוב האנשים עושים בו רוב הזמן זה להתווכח על מדיניות הכלכלה של ישראל ועל הדרך הכי נכונה להפוך אותה למדינת רווחה. כמו שסלבוי ז'יז'ק אמר בביקורו האחרון בתל אביב – ראשי המנגנון הקפיטליסטי אוהבים לגרום לנו להאמין שלהוריד את המס באחוז וחצי זה לגמרי לא סביר, בזמן שלעשות ניתוח להשתלת שני איברי מין זה הדבר הכי אפשרי בעולם. כדי לחולל מהפכה מהסוג שמנסים לחולל ברוטשילד ובעשרות מאהלים אחרים, אסור להתנהל באופן הגיוני. הגבול הזה, רווי האינטרסים, בין ה"הגיוני" וה"לא הגיוני" חייב להתערער. הרציונליות שלנו עומדת בבסיס השיטה: לא רק השיטה הכלכלית, גם שיטת המחשבה. כשאתה חושב שכל מה שלא נענה לכללים של רווח והפסד ("אנחנו עלולים להפסיד קולות"), לשקלולים ("עדיף לחבור אליהם כי ככה וככה") ולאסטרטגיות ("אסור להיות מזוהים עם המסר הזה") הוא "שיגעון" – שם אתה מפסיד. זה לא שיגעון. זאת אלטרנטיבה.מחאת האוהלים משוגעת המחאה לפעמים עושה שטויות, בעיקר בטלוויזיה; השטויות האלה הן לא תוצר לוואי שלה. הן הדבר עצמו. הצעקה האזרחית הזו היתה יכולה להתנהל על מי מנוחות מוכרים, עם בעלי תפקידים מסודרים ומסר אחד ברור. היא בטח היתה מרוויחה לצד שלה עוד כמה אחוזים של בני גיל העמידה, ובוודאי היתה שומעת הרבה פחות ביקורת מתחת לשפמים מאפירים. במקום זה, היא מתנהלת כמו סצנה ב"ילדי האנרכיה": חבית נפיצה ועצבנית, שיש לה כיוון כללי אבל המון המון שוליים לא צפויים, או כמו שדודו טופז היה קורא לזה – "אני משוגעעע".מחאת האוהלים משוגעת. אולי יותר קשה לסקר אותה ככה, ובטוח קשה יותר להגן עליה. באותה מידה שהיא סוחפת יש בה גם משהו מאיים ומרתיע, ושם בדיוק טמון הכוח שלה. לא סתם השוק הכלכלי שלנו פועל על בסיס תחזיות: התחזיות האלה מניחות שהאדם הוא יצור רציונלי, כלומר, מחשב מה משתלם לו, עושה אחד ועוד אחד או פחות שתיים, ופועל כמו שכל אדם אחר היה פועל. קל לנהל אנשים כאלה, וקל לנחש את הצעד הבא שלהם, כלומר לנצח אותם. ברחבי הארץ מפוזרים אנשים באוהלים שזורקים את הכללים האלה לסל הקומפוסט שלצדם. עם הזמן הם יקבעו, באופן טבעי, גבולות חדשים של מה ש"הגיוני" ו"לא הגיוני". בינתיים, לא יהיה פשוט לנצח אותם. חבית הנפץ עולה על גדותיה, והיא לא מחבלת במאבק אלא חיונית לו. גם כשהיא מתפוצצת על האנשים הלא נכונים.

*#