אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את מטורפת, אתה אדיש: מה מערכות היחסים ברמזור אומרות עלינו

דמויות סטריאוטיפיות בתוך מערכות יחסים לא מאוזנות, סיטואציות קומיות הלקוחות מהמציאות ולא מעט פאנצ'ים על זוגיות, הופכים את רמזור למראה לקשרים של כולנו

תגובות

כמעט כל צפייה משותפת ברמזור מסתיימת במריבה איכותית עם בן הזוג. זה מתחיל בדרך כלל בהזדהות נשית עמוקה עם טלי (ליאת הר לב) וקריזותיה אל מול אותו רפיון אישיותי שתוקף את אמיר (אדיר מילר) חדשות לבקרים, ממשיך בתגובות אמוציונאליות בכל פעם שמופיעים קווי דימיון כואבים לחיים הזוגיים ומסתיים בשתי תגובות אפשריות מטעם הצד הגברי: "תני כבר לראות בשקט" או "לפעמים זה מרגיש כאילו את שילוב של שתי הנשים בסדרה". אחרי המריבה, מתעורר שיח זוגי על ההבדלים המהותיים בגישה, בתפיסה ובראיית העולם בין שני המינים, הבדלים שמובאים בשיא תפארתם ועוצמתם באותן סצינות קצרצרות וגאוניות שמזכירות לכולם את כולן ולהיפך, ויוצרות תחושת הזדהות וקרבה בין מערכת היחסים המתקיימת בדלת אמותינו, לזו שנשקפת מהמסך.

רגע לפני שאוזנייה המהלכת עורפת את ראשו של בעלה הקמצן על סעיף "כל הדברים השליליים שיכולים להיות בבן אדם", הם מחליטים לקחת פסק זמן ולנסות לתפקד כל אחד בנפרד. סיטואציה קלאסית זו נפוצה עד כאב ועוברת, בואו נודה על האמת, במוחו של כל אחד מהצדדים בשלב כלשהו של מערכת היחסים (מישהו אומר הדחקה?). ברמזור קוראים לזה "פסק זמן". הבעיה היא שברמזור, בשונה מהמציאות המרירה מתוקה בה אנו מתפקדים, סיטואציה קשה זו חפה מכל הבעת רגש, מלבד פרצופי הביאוס והרטינה של איצקו (ליאור כלפון) כמובן.

אם כבר הוכנס מיני משבר לעלילת הסדרה, אז למה לא להסתכל לו בלבן של העין לתת לו קצת עומק, נפח ובשר? בסיטואציה כזו למשל מתפספסת בגדול היכולת להזדהות עם הדמויות וכאן אולי באה לידי ביטוי נקודת החולשה של הסדרה.

חבל. כי קצת יותר עומק דיאלוגי בין המינים, דיוק במשחק וזהירות מנפילות לתוך סצינות הנראות כלקוחות מקומדיות אמריקאיות לעוסות (כמו תקרית ארוחת הפסטה ברוטב גראס של איצקו ולילך, בעת ביקורו של הבוס של לילך או ההירדמות של טלי תוך כדי ההכנות לסקס), היו עושות לרמזור רק טוב.  אלו הדברים שהיו הופכוכים אותה מעוד "אוקיי קומדיה חמודה", ליצירת קאלט גאונית שתצוטט-  בדיוק כמו האבטיפוס הסיינפלדי הנפלא, לאורך שנים. ובכל זאת, רמזור הוא סיטקום נהדר. הוא מהנה מאוד לצפייה, נותן ייצוג למגוון המצבים בהם אנו נמצאים החל משלב ההיכרות ועד לשלב הילודה ונגזרותיה על מערכת היחסים, מתבגר ביחד עם הצופים ומתמודד גם עם סוגיות מתסכלות בדרך יצירתית חביבה. סופרלטיבים נוספים מגיעים לרמזור בזכות סצינות גאוניות השופעות תחכום וחוצפה ישראלית, הצגת "הישראלי המכוער" במיטבו באמצעות עיצוב מוצלח של חפר שלפעמים אפילו נורא קל לחבב, ובמיוחד לנוכח העובדה שבשונה מקומדיות "משתיקות מוח" על טהרת הלראות ולצחוק, רמזור מייצרת רגעי סמי-מציאות שהתרחשו, מתרחשים ויתרחשו בחיי הזוגיות של כולם. כאלו שיגרמו גם לצופה האדיש והמוכחש ביותר להזדהות, להתקומם, לייצר מודעות עצמית קצת יותר חזקה ובעיקר להתנחם בעובדה ש"זה קורה לכולם".

*#