למה הדוקו־ריאליטי נראה כמו מחנה אימונים?

"חי בלה לה לנד" ו"גוללל סטאר" הן לא באמת סדרות על מוזיקה או כדורגל, הן סדרות על מחנה אימונים שתורמות לשטיפת המוח הגדולה יותר

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

חי בלה לה לנד וגוללל סטאר הן סדרות מאוד שונות אחת מהשנייה. כל אחת מהן מגיעה למסך עם ציפיות לגמרי שונות (העונה הראשונה של "חי בלה לה לנד" היתה אחד הדברים הטובים שקרו בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות, הפרומו של "גוללל סטאר" היה אחד הדברים המביכים שנראו פה), המטרות שלהן אחרות (ב"לה לה לנד" זמרים ברמות שונות של הצלחה מנסים להשיג יותר הצלחה, ב"גולללסטאר" סלבס ברמות שונות של הצלחה מנסים לשחק כדורגל אחד עם השני), וגם הגלאם שלהן אחר (ב"לה לה לנד" מנסים להיות אמריקה, ב"גולללסטאר" מנסים להיות ערסים). משתתפי "גולללסטאר" מנסים לנצח עם הקבוצה, משתתפי "חי בלה לה לנד" מנסים לנצח את הקבוצה. ב"גולללסטאר" אף אחד לא באמת יודע לשחק כדורגל, ב"לה לה לנד" כולם פחות או יותר יודעים לשיר.» גולל סטאר - כל הכתבות והביקורות» חי בלה בלה לנד 2 - על הכתבות והביקורותאבל בלב שלהן, אלה סדרות מאוד דומות. כמו הרבה סדרות דוקו־ריאליטי וסתם ריאליטי שמשודרות כאן כרגע, גם "לה לה לנד" ו"גולללסטאר" הן פחות סדרות על מוזיקה/כדורגל. הן סדרות על מחנה אימונים. הטלוויזיה שלנו התמלאה בשנים האחרונות במחנות אימונים: לאנשים שרוצים לדעת לשיר, לרקוד, לרזות, לנהל את העו"ש שלהם או לגדל את הילדים שלהם. כל דבר כזה, מתברר, מצריך הסגר די הרמטי במקום מרוחק, ובעיקר – הנחיה צמודה וקשוחה. כדי לחיות את החיים האלה, אומרים לנו, צריך להישמע להוראות. הקונספט של מחנה אימונים לא סתם מתיישב כאן כל כך טבעי. הוא צרוב ב־DNA הישראלי דרך מחנות גדנ"ע וצבא, האופי שלו מוכר לנו. התכונות שהוא מעודד, ההשכמות, הלו"ז, הפיקוד – הכל מצלצל כמו משהו שכבר קרה לנו. באחד הפרקים הראשונים של "גולללסטאר" אבי מלר מתקומם נגד המילים "כן, המפקד", שנאמרות למאסטר, במקרה הזה שייע פייגנבוים. המתמודדים שסביבו בטוחים שהוא ירד מהפסים – למי אכפת אם אומרים "כן, המאמן" או "כן, המפקד" – אבל האמת היא שנראה כאילו הוא היחיד שקולט באמת את הקונטקסט. רגע לפני "כן, המפקד", חברי נבחרת גולללסטאר (נזכיר, אסופה של חובבנים שרוצים לשחק יחד כדורגל) נשבעים בקול גדול בשם הקבוצה וסמליה. וסמליה! למה שמישהו יישבע בשם סמלים של קבוצת כדורגל פיקטיבית גרועה בכיכובו של נירו לוי? למה שמישהו יישבע במשהו בכלל? מאיפה האינסטינקט החולה הזה מגיע?מחנה האימונים שם כדי ללמד אותנו, ככה דרך הצחוקים והמאחורה של המוח, שהחיים הם סוג של משטר צבאי, שהמצב ההגיוני להיות בו הוא מצב של סטרס ועייפות ונתינה בלתי מתפשרת, אבל בעיקר – שכולנו צריכים מנטור, מפקד, הנחיה, ועדיף קשוחה כמה שאפשר. שום דבר כבר אי אפשר לעשות לבד, או כמו שבא לנו: לשחק, לרקוד, להתלבש, לגדל ילדים, לשיר. להכל יש חוקים, וכל כך חשוב לעמוד בהם, שכולם מצויים על סף דמעות כל הזמן, סחוטים, מתגברים על עצמם, מקבלים שיחות עידוד מהמאסטר, ולא משנה אם זה אורי פסטר או שייע פייגנבאום או אלון גל.אורן זריף נותן את ברכתו לבננה: שיהיה ברור – בניגוד למשברים התכופים שעוברים על המשתתפים בסדרות האלה, הצפייה בהן מהנה לאללה. הסצנה שבה אורן זריף, אחרי שכל היום ליטף בננות כדי להפוך אותן לקדושות, נשפך מצחוק כשמורה ליוגה אומרת לו להתחבר לעצמו ("לאן היא רוצה שאני אתחבר?", צחוק מתגלגל פלוס השתרעות פיזית על הרצפה ורקיעה ברגליים), היא רגע קורע ברמות טרנסצנדנטליות. רון שובל הוא טיפוס שקשה שלא לעוף עליו, וגם לזולטא ולשיר לוי נראה שיש עוד רגעים יפים במזוודה. אבל המארז שעוטף את כולם הוא מוסד חינוכי לא מקרי, ולאנשים שמחשבה מקורית או חופש פעולה חשובים להם הוא גם מסוכן. הוא חלק משטיפת מוח גדולה שמרחפת באוויר ומשכנעת אנשים לשחוק את עצמם בשביל הבוס או הצ'יף או המאסטר – כל מי שיודע יותר טוב מאיתנו. ככה מגדלים אנשים חסרי ביטחון, נוירוטיים ("כל המקצוע הזה זה התקפי חרדה", א. פסטר), ובעיקר צייתנים. זה טוב למי שמעדיף שלא נחשוב. "גולללסטאר". ימי א'-ה', 22:00. HOT3"חי בלה לה לנד 2". ימי א'-ד', 20:30. yes Comedy.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ