הטלוויזיה של אבי ניר לא ערכית ולא בהכרח מקצועית

בראיון שנתן מנכ"ל קשת למוסף "גלריה שישי" הוא הבהיר שלא מעניין אותו לעשות טלוויזיה ערכית, מעניין אותו לעשות טלוויזיה טובה. טיעון מתקבל על הדעת אם קשת לא היתה מבססת תוכניות שלמות על פליטי ריאליטי שהיא יצרה

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

בצעד נדיר התראיין השבוע אבי ניר, מנכ"ל קשת, למוסף "גלריה". כמו הרבה ווינרים בתרבות הישראלית, גם הוא מעדיף שלא להתראיין כדי לא להרוס לעצמו שום דבר. לא ברור איזה סוג של פסיכוזה גורמת לאנשים שמקבלים כל כך הרבה פידבק מהחברה הישראלית להאמין שאם הם יגידו את מה שהם חושבים מדי פעם, יבולע להם. אבל זאת ההתנהלות של קשת (וביבי) כבר שנים.ניר כנראה לא הסכים להצטלם, מה שהכריח את המוסף למקם איור שלו על השער, ולשזור המון תמונות של תוכניות קשת לאורך הראיון (קשה להאמין שאדם שמגיע לראיון עם דף מסרים מתוקתק לא חשב גם על זה). אבל עזבו תמונות: העיקר בראיון, כלומר החלקים שלא התעסקו בכמה אבי ניר חושב שחטופים סדרה טובה וכמה אנשים אחרים חושבים שהוא עצמו מנהל טוב, היה הדיבור על "ערכים". הטענה המרכזית שקשת צריכה להתמודד איתה היא לא טענה על מקצוענות טלוויזיונית, אלא טענה על כוונות ומוסר.ניר הסביר שם שלא מעניין אותו לעשות טלוויזיה ערכית, מעניין אותו לעשות טלוויזיה טובה. גם אם הוא עושה טראש כמו שצריך, זה הישג מבחינתו. הטיעון הזה כמעט משכנע. יש בו הרבה אמת. קל להאמין שאם כל אחד יעשה את הדבר הקטן שלו בצורה הכי מקצועית שאפשר, הכל יסתדר מעצמו. הבעיה היא שניר לא תמיד עושה טלוויזיה מקצועית. רוצה לומר: לעשות טראש יפה, כמו לה לה לנד או גוללל סטאר, זה בסדר. אפשר להתווכח על המינון של טראש בתוך התפריט התרבותי שלנו, אבל זה לא מה שגורם לאנשים להרגיש שמחרבנים להם על הראש. ובכל זאת, אנשים מרגישים שמחרבנים להם על הראש.כמו שניר יודע טוב, הצופים לא סתומים. הם מרגישים שאונסים אותם, כשהם צופים במשדרי זבל שמבוססים על כך שמישהו שמופיע בפריים חתם פעם על חוזה משולח רסן מול הזכיינית, השתתף בריאליטי פולשני כזה או אחר, ועכשיו הוא טאלנט. הם מרגישים שמזיינים להם את השכל כשסדרות "דוקו" מתבססות על ראיונות עם כל מי שקשת היא מקום העבודה שלו. זאת לא טלוויזיה ערכית, אבל גם לא טלוויזיה מקצועית. אלה הרגעים שבהם קשת באמת איבדה את האמון של הצופים שלה – לא ריאליטי כזה או אחר, לא דרמה פחות מוצלחת, לא חידוש מיותר לקונספט מיושן. הטענה המרכזית השנייה של אבי ניר, שנשמעת מלא מעט אנשי תוכן טלוויזיוני מובילים בשנים האחרונות, היא שמצב התעשייה בלתי נסבל וחייב להשתנות. הם צודקים – זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שהמודל הכלכלי הקיים מחייב את ערוצי הברודקאסט לשאול את ביבי אחת לשנה אם יש לו שקל בשבילם. כשקשת משדרת תכנים בלתי נסבלים והופכת את הטאלנטים שלה לשומר מסך, זאת בעיה של אבי ניר, והטענות שמופנות אליו בהקשר הזה מוצדקות, גם אם אף אחד ברמת החייל לא רוצה להגיד לו את זה. כשממשלת ישראל טורחת לשמר את התלות של הערוצים המובילים בה, זאת בעיה של שר התקשורת, מי שזה לא יהיה עכשיו. היה נחמד אם שניהם היו מנהלים מולנו את הדיון הזה ולפחות מנסים להסביר את עצמם, גם אם לא באורח משכנע, לעיתים קצת יותר קרובות. את הגישה לאמצעי התקשורת יש להם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ