אחת שידעה: גוסיפ גירל כבר לא אייקון אופנה

העונה השישית והאחרונה של "גוסיפ גירל" מוכיחה סופית כי היא כבר לא יכולה לשמש לצופים השראה בענייני אופנה, במקום היא נותנת עוד תצוגה של אופנה עילית מנותקת

דנה שוופי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה שוופי, עכבר העיר

בשנים 2010-2007 פחות או יותר, שלושת איקונות האופנה החשובות ביותר בעולם לא היו ליידי גאגא, מישל אובמה והתאומות אולסן, אלא בלייר וולדורף, ג'ני האמפרי וסרינה ואן דר ווודסון. העובדה שדווקא דמויות טלוויזיה ולא נשים אמיתיות הן מכתיבות הטעם החשובות של תקופתן היא לא מפתיעה (החל ב"I Love Lucy" ועד "מד מן" - בתכלס כבר די התרגלנו), אבל במקרה של גוסיפ גירל היה מדובר ביותר מסתם השפעה – זו היתה השראה של ממש, כמעט התגלות (ויש לתת קרדיט גם לדמויות הגבריות צ'אק באס ונייט ארצ'בולד, שלקחו חלק פעיל בבשורה).» אחת שיודעת - על הכתבות והביקורות האופנה ב"גוסיפ גירל" היתה אולי האלמנט החשוב והמרכזי בסדרה: הסגנון השמרני אך העדכני של בלייר, מלא בהשפעות אודרי הפבורן והוליווד הקלאסית, הבוהו־שיק של סרינה, נגיעות הפאנק של ג'ני. אלמנטים רבים, כמו סרטי השיער של בלייר, נכנסו לקולקציות של רוב רשתות האופנה, ובכך הפכו זמינים להמונים. בלוגים לקחו לוקים של בנות הסדרה, פירקו אותם לגורמים, והראו כיצד אפשר להרכיב מלתחה השווה לכל כיס מפריטים שמחקים את המקור. ועם תחילתה של כל עונה מאות אלפי בנות ברחבי העולם עצרו את נשימתן בציפייה לראות מה יהיו הטרנדים המרכזיים שהן צריכות להתכונן לקראתם.  הזמינות הזו שיצרו הבלוגים והרשתות היא בדיוק מה שאיפשר לסדרה להפוך למשפיעה גם בעולם האמיתי. זאת והעלילה שעסקה בקרוס סוציו־אקונומי, שכרוך, מן הסתם, גם בשדרוג המלתחה. "גוסיפ גירל" התחילה כטייק שחוק של "סיפור הפרברים": ילד עני מהצד הלא נכון של העיר מנסה להתאים את עצמו לעולם של העשירים כדי לזכות בלבה של הבלונדינית עם הרגליים הארוכות. ג'ני - אחותו של הנער העני ובחורה אמביציוזית, שמבחינתה היעד הוא בגדים יפים כמייצגים של מעמד – איפשרה לנו (המייצגים את הצד הנחות, מן הסתם) לחלום שגם אנחנו נגדל פתאום לכדי ברבורים יפים עם הבגדים הכי הורסים ביקום. העובדה שהיא השתמשה בטכניקות של D.I.Y כדי ליצור את המלתחה שלה, גרמה לנו להאמין שיצירות מופת של מארק ג'ייקובס וכריסטיאן לובוטן הן לגמרי בהישג יד. כבר לא בהישג יד. פרומו לעונה השישית של הסדרה: ההידרדרות של "גוסיפ גירל", ביותר ממובן אחד, החלה כאשר המעבר בין המעמדות הושלם. כאשר אותו נער עני, דן האמפרי (a.k.a “הנער הבודד", כפי שדמותה של הנערה הרכלנית תייגה אותו), הצליח לעשות את המעבר מהעולם של ברוקלין לעולם של האפר איסט סייד במנהטן, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית. בנקודה הזו הפך העולם של "גוסיפ גירל" לבלתי נגיש לחלוטין עבור הצופה. כבר לא היה לו, לצופה, מי שייצג אותו נאמנה במעגלים של ההיי סוסייטי, והוא נותר לחלוטין כצופה מהצד. כבר לא היו לו דמויות שמצבן הכלכלי מקביל לשלו, שיראו לו כיצד אפשר להיראות נהדר גם בתקציב. כבר לא היתה שם מראה שהמעמד הגבוה יכול להעמיד מול עצמו. לצורך העניין, זה כאילו שהמשרתים, מ"אדונים ומשרתים", יהפכו לאדונים בעצמם. מי רוצה לראות סדרה שנקראת "אדונים ואדונים", או "בן המלך ובן המלך"?העונה השישית והאחרונה של "גוסיפ גירל" נפתחה החודש מבלי שיהיה לה קרקע לעמוד עליה. הדמויות מרחפות כולן בתוך עולם ללא חוקים, ללא מסגרת וללא תודעה מעמדית. וזאת דווקא בתקופה שבה תודעה כזו סוף סוף עלתה לכותרות. האופנה שם עדיין משגעת, אבל היא מורכבת ממאה אחוז אופנת עילית, כזו שבאמת אין לה סיכוי להוות השפעה ישירה על הצופים. למעשה, הדמות של ג'ני האמפרי, אותה נערה דלת אמצעים שמצאה את הדרך המתוקצבת שלה להשתלב, כבר אינה נכללת בקאסט הנוכחי. במובן הזה, צפייה באופנה של "גוסיפ גירל" כבר לא מעוררת השראה משום סוג שהוא – זה כמו לצפות בכל תצוגת אופנה בטלוויזיה, או לעלעל בגיליון של "ווג". זה מנותק, זה בלתי מושג וזה לחלוטין אנכרוניסטי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ