יס מיסטר פרזידנט: הרגעים הטלוויזיונים הגדולים של הבחירות בארצות הברית

מסע הבחירות בארצות הברית התעורר סוף סוף ומספק לקומיקאים חומרים נהדרים  לצליית פרות קדושות. גם ביג ברד על הגריל

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

"אני אוהב את ביג בירד" אמר מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית. "אך אין בכוונתי להמשיך את בזבוז כספי הציבור", אמר והשיק את הקריירה של מאות כותבים סאטירים בעונת הבחירות הנוכחית. בואו נודה, עד ההתבטאות המשעשעת של של רומני, הכל היה די סטנדרטי. יש שיגידו משעמם למדי. ברק אובמה הוביל בפער ניכר כשהתקשורת הליברלית מתגייסת לצידו יותר מכוח האינרציה מאשר כבחירה מודעת ("הנשיא אובמה מנסה סיסמת קמפיין חדשה שתחליף את "תקווה ושינוי" הותיקה. הוא חושב ללכת על 'אני לא מיט רומני" - קרייג פרגוסון, מנחה הלייט נייט של CBS) ורומני הפך לשק חבטות קל שדורש מינימום מאמץ ("מיט רומני האשים את המועמדים הרפובליקאים האחרים בחנופה למצביעים כדי לקבל תמיכה. רומני הודיע שהוא לעולם לא יתחנף לבוחרים, כלומר, אלא אם כן אתם רוצים שאתחנף אליהם?" - ג'ימי פאלון). » מצדיע לדגל: החתיך החדש של הרפובליקנים» אובמה שר את הבלוזכולנו היינו יכולים להדס בדרך הבטוחה והמשעשעת הזו עד ל-6 בנובמבר, אלמלא העימות הטלויזיוני שהתקיים בשבוע שעבר, הראשון מבין שלושה. אובמה התגלה שם כנואם קפוא, יבשושי ודי המום בעוד רומני נתן פרשנות אישית ל"עף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה". כששקע האבק הוכרז רומני הכריזמטי לפתע כמנצח הגדול של המסך הקטן ואובמה נשלח לבית הלבן לעשות שיעורי בית. אובמה לא היה היחיד שהתכוונן מחדש. העימות המוצלח דרש מכותבי הבדיחות של תוכניות האירוח והפוליטיקה האמריקאית לשדרג את המשחק שלהם. לא עוד בדיחות גיחי-גיחי בנוהל מנומנם ("מסע הבחירות של רומני גייס 10 מיליון דולר בקליפורניה בימים האחרונים. תשעה מיליון מהם היו פשוט דמי כיס שרומני מצא בכמה מכנסי חאקי ישנים" – ג'ימי פאלון, שוב)  אלא מערכונים חדים, מצחיקים וכואבים שמטילים אור ביקורתי על שני המועמדים המובילים. ביג בירד, אותה ציפור צהבהבה האהובה על ילדי אמריקה, הייתה הראשונה שנזרקה אל הזירה. קונאן אובריין הציג בתוכניתו קטע וידאו שהפך תוך שעות ספורות לויראלי. במחווה משעשעת לסרט הקלאסי "מזימות בינלאומיות" החליפה ביג בירד את קארי גרנט בשדה החיטה הצהוב כשהיא נמלטת מטייס מטוס ריסוס אלמוני המבקש לחסל אותה. רק שבמקום אלמוני הוצב מיט רומני כשהוא צוחק ברשעות.בתפקיד ת'ורנהיל - ביג ברד:בשכונה של מר רומני ימי בחירות הן הלחם והחמאה של תוכניות הטוק-שואוז האמריקאיות. הפוליטיקאים עולים לרגל כדי להתראיין גם בתוכניות הזוטרות ביותר (דיוויד לטרמן קרא לצופיו לא להצביע רומני עד שהנ"ל לא יגיע להתארח בתוכניתו). כותבי הבדיחות מקבלים שפע של חומרים מעולים על בסיס יומיומי כדי ללוש אותם לכדי משפטי מחץ, מאפיינים חיצוניים מוגזמים, חיקויים משעשעים או פשוט הרמת גבה מתואמת היטב (במקרה של ג'ון סטיוארט). תוכניות הסאטירה, הפוליטיקה והאירוח נוהגות לשאול בנוחות רפרנטים תרבותיים פופלאריים בהיסטוריה האמריקאית כדי להעביר את המסר. ג'ימי פאלון הזדרז בשבוע האחרון להשתחל לנעליו של המועמד הרפובליקני ולהציג לפני צופיו רומני זחוח, אליטיסטי וגזעני. בתחילת השבוע עלה מערכון בשם "השכונה של מיסטר רומני" על בסיס סדרת ילדים שעלתה ב-1966 בשם "השכונה של מיסטר רוג'רס". הטון הדידקטי של פעם הסביר בדמותו של פאלון / רומני מהיכן מגיע הכסף "ממקום קסום – ההורים שלנו" ואובמה בסדרה הוא גבר שחור בעל מבטא דרומי בולט שמשפיל את מבטו מול האדון הלבן. "זוכרים ילדים, בשבוע שעבר מיסטר אובמה לימד אותנו מילה חדשה – לגמגם" קובע פאלון / רומני ומעביר מערכון נוסף בהדגשת הניתוק של רומני מ-47% אחוזים מהאזרחים, רובם עניים. יש מצב שאתם כבר שכנים שלו: למרות ניסיונות כנים להישאר אובייקטיבים ולרדת על שני הצדדים באופן שווה ("במהלך קונצרט בבית הלבן אתמול, הנשיא אובמה עלה לבמה והופיע עם מיק ג'אגר. ככל הנראה אובמה רצה להוכיח לרפובליקנים שהוא יכול לעבוד עם בחור לבן, זקן ועשיר" – קונאן אובריין), נדמה שהמפלגה הרפובליקנית סופגת הרבה יותר. ג'ון סטיוארט, האביר בשריון הכסוף של המפלגה הדמוקרטית, עובד קשה במיוחד כדי להוכיח שרומני לא ראוי אפילו להגיש לכם ארוחת ילדים במקדונלד'ס. לזכותו יאמר שהוא עושה את זה בצורה מצחיקה במיוחד והמנדט היצירתי שניתן לו ממנהלי ערוץ קומדי סנטרל רק דוחף אותו לגבהים חדשים. העובדה שרוב הצעירים בארצות הברית שואבים את הידע הפוליטי שלהם מתוכניתו מעניקה למערכונים שלו דוק של אחריות עיתונאית לצד פראות מחשבתית שספק אם הייתה עוברת בערוצים ממוסדים יותר. העמימות והחורים הלוגים בהבטחות הבחירות המוגזמות של מיט רומני קיבלו אצלו טיפול מיוחד: The Daily Show with Jon Stewart Mon - Thurs 11p / 10c Democalypse 2012 - Vague Against the Machine www.thedailyshow.com Daily Show Full Episodes Political Humor & Satire Blog The Daily Show on Facebook

סטיבן קולבר, עמיתו של סטיוארט ברשת קומדי סנטרל, מגיש את דו"ח קולבר - תוכנית יומית על פוליטיקה. כמעט כל ערב הוא מגיע לשיאים אחרים של שנינות בנוגע למירוץ לנשיאות וכמעט תמיד עם נטייה חזקה שמאלה. במערכון הזה, אחד הפופלארים בתוכנית, הוא לועג לניסיונות של הרפובליקאים להכפיש את אובמה".   The Colbert Report Mon - Thurs 11:30pm / 10:30c This Changes Everything - Obama's Martian Gayness www.colbertnation.com Colbert Report Full Episodes Political Humor & Satire Blog Video Archive

ג'ימי פאלון, קונאן אובריין, ג'יי לנו, ג'ון סטיוארט ואחרים נהנים לשחרר נאום חוצב לבבות בפתח התוכנית שלהם או לשחרר קליפ ויראלי מוצלח ששם ללעג את המועמדים, אבל מי שבאמת נותנים עבודה הם החבר'ה של Saturday night live. חבורת הקומיקאים המוכשרת לא הצליחה עדיין למצוא תחליף לקונצנזוס טינה פיי / שרה פיילין שחרך את המסך בבחירות 2008, אבל הם ממשיכים לעשות עבודה לא רעה בכלל. ה"פתיחה הקרה" של ברק אובמה בעימות המפורסם קיבלה פה טיפול של כפפות אגרוף, אן רומני, אשתו של, הופכת לקריקטורה נלעגת ואפילו המצביעים המתנדנדים חוטפים. הייתם מצפים ממדינה שבה בחירות מתקיימות בממוצע אחת לשנתיים וחצי - שלוש, שתהיה פעילות סאטירית קומית ענפה יותר, או לפחות עקבית. בעוד באמריקה תוכניות כאלו זוכות לאורך נשימה משמעותי שמתפרש על פני כמה עשורים (SNL נוסדה בשנות ה-70, הטונייט שואו עלתה לאוויר בשנות ה-50) אצלנו בעיקר יורים ובוכים. רשות השידור, במיוחד בעשור האחרון, משמשת כשופר ישיר של רצון הממשל, וסאטירה פוליטית מבחינתם היא קרן נויבך ומנחם בן. אפילו אפיזודת השידור הקצרה של החמישייה הקאמרית (שעברה אליהם מטלעד ז"ל) לא יכולה לשמש כעלה תאנה גדול מספיק. טלעד הייתה זו גם שאירחה את ה"חרצופים" המוצלחת, אולי תוכנית הסאטירה הכי מרושעת בטלוויזיה הישראלית, שכמעט קיפדה את חייו הפוליטיים של דן מרידור. בערוצים המסחריים היום הכל נראה קטן יותר ועלוב יותר. ארץ נהדרת שבתחילת דרכה ניסתה לעקוץ ולייצר אמירה פוליטית מסודרת התדרדרה לחיקוי פוליטיקאים ופליטי ריאליטי נטולי השפעה, אולי מתוך חשש להרחיק צופים ומפרסמים. מצב האומה היא אולי התוכנית היחידה שמתייחסת היום לפוליטיקה באופן ישיר והומוריסטי, אבל הנטייה השמאלית הברורה שלה (יחד עם ארומה אליטיסטית חזקה מצד ליאור שליין ושות') לא מצליחה לייצר את הרייטינג המתבקש ולהפוך לשיחת הברזייה ביום שאחריו. בישראל מעדיפים להשאיר את הפוליטיקאים לפובליציסטים ומעדיפים להתמקד בבידור זול להפקה. הביקורות נגד המצב הנוכחי מכוונת לרוב נגד "העם" ("רק בישראל", "הישראלים", "עם סגולה") ופחות נגד היושבים בכנסת. שלא במפתיע את הפער הסאטירי ממלאות בשנים האחרונות הרשתות החברתיות. מסתבר של"עם" יש הרבה מה להגיד על נבחריו ולעיתים קרובות בצורה מצחיקה. תופעת המ"מים על ביבי נתניהו היא תגובה מהירה ומוצלחת על מעשיו של היושב בראש הפרמידה ומפלצוני הכנסת הם קאלט בהתהוות. לפחות עד הבחירות הבאות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ