רגע לפני הסוף: כל הסיבות להתמכר לרוק 30

הופעות האורח, הבדיחות על כל התעשייה, השידורים החיים ובעיקר העובדה שאין לה גבולות - למה נתגעגע לרוק 30, שעונתה האחרונה עולה הערב בארצות הברית?

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

את שער המגזין של אינטרטיימנט וויקלי שיצא בסוף השבוע האחרון מעטרת טינה פיי. פיי (42) היוצרת, התסריטאית הראשית והשחקנית הראשית של הקומדיה רוק 30 מופיעה על השער כשהיא לבושה שמלת מיני שחורה, פנינים וכתר כמחווה לאייקון האופנה אודרי הפבורן בסרט המפורסם "ארוחת בוקר בטיפני". היא נראית מגוחכת, משועשעת ואלגנטית בעת ובעונה אחת. האשה שעליה נאמר כי "הגדירה מחדש את גבולות הקומדיה הטלוויזיונית" מצליחה ללעוג לתחנות תרבות הפופ של ההיסטוריה האמריקאית בשנינות מושחזת ובמקביל לבטא כמיהה להפוך לתחנה כזו בעצמה. אחרי הצלחה מקרטעת, אהדת המבקרים ואהבת הקהל רוק 30 תחל הערב בארצות הברית את עונתה השביעית והאחרונה. רשת NBC הודיעה בקיץ האחרון כי היא מבקשת לרענן את שורות הקומדיה שלה ופיי הודיעה גם היא על רצונה בפרויקט חדש. "אני לא מתכוונת לפרוש מהטלוויזיה", אמרה בראיון לאינטרטיימנט וויקלי "אבל הגיע הזמן לרענן".

» רוק 30 - כל הכתבות והביקורות

"30 רוק" שפרק הבכורה שלה שודר ב-11 באוקטובר 2006 הוא פרויקט הדגל בקריירה של פיי ומה שהפך מתסריטאית מוערכת של תוכנית מערכונים פופולארית לאייקון קומי נשי שמוזכר בנשימה אחת עם לוסיל בול ומרי טיילר מור. רוק 30 החלה בכלל כסדרה על מאחורי הקלעים של תוכנית חדשות בכבלים, אבל הפכה מהר מאד לפרודיה על העולם שפיי הגיחה ממנו: תוכניות בידור, טאלנטים, רשתות שידור וטיפוסים שנעים בין ההזוי למאושפז בכפייה. בניגוד ל"סטודיו 60" של ארון סורקין שעלתה באותו זמן ועסקה בענייני ברנז'ה ותעשייה, פיי העדיפה להתמקד בגיחוך האנושי. ההומור האינטילגנטי שלה, הרפרנטים התרבותיים שנזרקו בקצב של מכונת ירייה ומניפת הדמויות ההזויות (אך הכתובות נפלא) הרחיקו מרוק 30 את הצופים ומיתגו אותה כתוכנית לאליטות. למרות שהרשת שיבצה את התוכנית בראש לוח השידורים לסתיו 2006 ושפכה מיליונים על פרסום, הסדרה התקשתה להתרומם ונותרה תוכנית למבקרים בלבד. העונה השנייה, שנקטעה בשל שביתת התסריטאים בהוליווד, היוותה נקודת מפנה עבור הצופים. רוק 30 מעולם לא פנתה לקהל הרחב אבל היא הפכה למבשרת העידן החדש בטלוויזיה האמריקאית: צילום במצלמה אחת, בלי צחוקים מוקלטים והומור שדורש מהצופה לא להוריד את העיניים לרגע. נו טוב, גם השיבוץ אחרי המשרד לא הזיק במיוחד. בפתח העונה השביעית, הנה כל הסיבות להתמכר למה שנשאר וכבר להתחיל להתגעגע: 

1. ליז למון – לפעמים קשה להבין איפה טינה פיי נגמרת ואיפה ליז למון מתחילה. שתיהן קרייריסטיות, אינטיליגנטיות, פמיניסטיות אבל גם מטפחות הרגלי אכילה מוזרים, בעיות אינטימיות (פיי התוודתה בראיון כי היתה בתולה עד גיל 25) וכישרון מוכח שפרץ רק בשלבים מאוחרים של הקריירה שלהן. בעוד פיי מוכתרת כאחת הנשים המצחיקות בעולם בכל רשימה שמכבדת את עצמה, למון היא כישלון רגשי מהדהד עם בעיית רגליים קשה. הפלאשבקים ששזורים בין כל פרקי העונה מציגים את למון כלוזרית מכוערת, בודדה אך חדה להחריד שהצליחה להגשים את החלום האמריקאי (היא מנהלת וכותבת תוכנית פרי עטה) אחרי שהתפשרה על חייה האישיים. עיקר ההנאה מהצפייה בלמון – מלבד הניסיונות המשעשעים לקטלג את מה שהיא אוכלת – נובעת בעיקר ממערכת היחסים שלה עם ג'ק דונגי. מה שמביא אותנו לסעיף הבא.חדה להחריד. ליז למון יצירתית:

2. אלק בולדווין – בכל ראיון שהעניק בולדווין מאז שעלתה התוכנית לאוויר הוא מזכיר עד כמה הוא אסיר תודה לפיי ולצוות. בולדווין לא סתם מתנחמד בתקשורת (הוא לא מתנחמד לתקשורת באופן כללי, כפי שיעידו כמה צלמי פפארצי), אלא מתאר מצב מציאותי עד כאב. אחרי קריירה מזהירה בשנות השמונים שקע בולדווין לסרטים בינוניים וחסרי תעוזה אומנותית שמיסמסו את הישגיו הקודמים וקיבעו אותו בתפקידי אורח מנומנמים למדי. המעבר לטלוויזיה וליהוקו כג'ק דונגי נראו הימור מסוכן לפני שש שנים, אבל לבולדווין לא היה מה להפסיד. פיי כתבה לו את אחד התפקידים הטובים בטלוויזיה האמריקאית: מנהל רשת טלוויזיה רפובליקני, סמכותי ומצחיק עם תסביך אב ואמונה יוקדת בקפיטליזם. ההתנצחויות המילוליות בין למון לדונגי לצד חוש קומי טבעי ונטול מאמץ יצרו כמה מהסצנות הטובות ביותר על המסך הקטן.

3. הופעות אורח – הוליווד היא בסופו של דבר כפר קטן ואינטימי. הופעות אורח בסדרות טלוויזיה הם עניין שבשגרה בעולם הבידור האמריקאי (עיין ערך משפחת סימפסון), אבל לפעמים נדמה שרוק 30 מנסה לשבור שיא פרטי. אופרה וינפרי, ג'ון האם (בתפקיד שובר סטריאוטיפים כחתיך וטיפש במיוחד), סטיב מרטין, סר פול מקרטני, מאט דיימון, ג'ון בו ג'ובי, ג'ניפר אניסטון, ג'ימי פאלון, קונאן אובריין, וופי גולדברג, אל גור, קונדוליסיה רייז (כאקסית של דונגי), רוברט דה נירו, טום הנקס, וויל פארל, ג'יימס פרנקו, סלמה הייק, איזבלה רוסליני, אלביס קוסטלו, ג'וליאן מור, מייקל שין, ג'רי סיינפלד, סינדי לאופר, רוב ריינר, ג'וליה לואיס דרייפוס, מייקל קיטון- היו רק חלק מהאורחים. תוסיפו הרבה הומור עצמי, תערבבו ותראו את פול מקרטני מביך את עצמו בשידור חי. ג'ון האם שובר את הסטריאוטיפים ברוק 30:4. השידורים החיים - צריך ביצים מברזל כדי לבצע שידור חי של סיטקום מבוסס מצלמה אחת (ועוד פעמיים באותו ערב, עבור השידור בחוף המזרחי והחוף המערבי), אבל ברוק 30 אוהבים אתגרים. באוקטובר 2010, לכבוד חגיגות ה-40 של ליז למון התייצבו ג'ון האם ומאט דיימון מול המצלמה וקיוו לא לפשל במה שהפך לחגיגת טלוויזיה מקורית וייחודית. במרץ השנה, לכבוד חגיגות פרק ה-100 התייצבו שוב השחקנים מול המצלמות ותקתקו עבודה שהסתיימה במסיבה פרועה על הסט. אפילו קים קרדשיאן היתה שם. 5. קנת פרסל וד"ר ספייסמן. פרסל (בגילומו של ג'ק מקבראייר בן ה-39) הוא בור כפרי נטול גיל (באחד הפרקים מישהו מזהה אותו כחייל שלחם איתו בנורמנדי ובסצנה אחרת אנו רואים את המצבה שלו ומגלים שנולד ב-1781) אשר מעריץ בעיני ילד את עולם הטלוויזיה המנוכר שבו מתקיימת הסדרה. ד"ר ליאו ספייסמן הוא רופא המשפחה האולטימטיבי. כזה שממליץ לעשן סיגריות בהריון, מוכן תמיד לערוך ניתוחים לא רצויים וציטוטיו הפכו לכר פורה עבור חנויות טישרטים של היפסטרים: "יש ארבעה דברים שאני רוצה לעשות בקיץ הזה, אבל הם שותפים לדירה ולכן זה מסובך" "אתה נראה עצבני, אני יכול לתת לך משהו בשביל זה. אה, אבל אתה יודע מה? אני לא אמור לקיים יחסי מין עם המטופלים שלי", "אם חבר של מטופל רץ לתוך חדר הניתוח וצועק עליך, אתה חייב לעצור. זהו קוד הרופאים". חפשו את הפרסומות שלו למוצרי בריאות ביוטיוב. 6. תוכנית בתוך תוכנית – רוק 30 עוסקת במאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים כושלת בשם the girl show ומקפידה להגניב חלקי מערכונים ודמויות בין שתי התוכניות בסינרגיה. בעונה החמישית החליטה פיי להוסיף עוד תוכנית לאוסף והמציאה תוכנית מציאות שמתעדת את מאחורי הקלעים של TGS (עקבתם עד לפה?) ונקראת Quenn of Jordan. גם התוכנית הזו, לא מפתיע, זכתה להצלחה ברשת ומעריצים שלגמרי פספסו את הפואנטה וביקשו לפתח אותה כתוכנית נפרדת. קטע מתוך Quenn of Jordan:

7. האיזכורים של תרבות הפופ האמריקאית שנזרקים בקצב של 100 קמ"ש לפרק ומצליחים להישאר סופר רלוונטיים. כשליז למון רוצה להתחמק משירות מושבעים היא מתחפשת לליאה ממלחמת הכוכבים. אחד משומרי הראש של טרייסי נקרא דוט.קום. דונגי ואשתו נאלצים לצפות בדאונטון אבי ולהשתעמם. ליז למון מעריצה את סמאש, מכונית האוכל של כריס נקראת ואן דר ביק ווויליאם בולדווין (אח-של) מגיע לשחק את ג'ק דונגי בסרט הטלוויזיה על חייו.

8. בגלל שאין לה גבולות – רוק 30 משודרת ברשת ארצית ומחוייבת לצנזורה פנימית ושיקולי רייטינג. זה לא מנע ממנה לרדת על רשת NBC, ללגלג על המתחרים, לפגוע במיעוטים, לצאת גזענית, הומופובית, חרדתית או מתנשאת. בתוכנית רוק לא פחדו לבקר את מדיניות החוץ של בוש, לרדת על הטעם הגרוע של צופי הטלוויזיה היום או פשוט להראות שהם חכמים יותר. הכל נעטף בשנינות על, צבעים מרצדים ודמויות שאתה רוצה לצטט אותן בשיחות סלון. למרות הבוטות של "30", היא ממשיכה להיות תוכנית שמזדהים איתה. אולי כי היא עוסקת בסופו של דבר בבעיות יומיומיות (חפשו את פרק איקאה ותבינו על מה אנחנו מדברים) ואולי כי טינה פיי היא גאון. יהיה קשה למצוא לה תחליף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ