חוויית הצפייה ב"לואי" דומה לחיים באורח מטריד

לואי סי קיי חוזר עם עונה שמשנה את מה שהמילה "טלוויזיה" אומרת, וגם את האנושות

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

"מי אסר על הגורילה להיכנס לשיעור הבלט? – האנשים שאחראים על דברים מהסוג הזה".

(בדיחה של הבת של לואי, מתוך העונה החדשה)

אני לא מכירה אנשים שלא נפלו לרגליו של לואי. אני לא מכירה אנשים שלואי לא מצחיק אותם, ולא מכירה אנשים שלואי לא מדכא אותם. על סמך שני המשפטים האחרונים היה אפשר לומר שלואי סי. קיי הוא קומיקאי מבריק ויוצר טלוויזיה מוכשר, אבל טיפשי להסתפק באנדרסטייטמנט כזה לגבי מי שבעצם, בשתי ידיים שמנמנות, מנומשות ושעירות, יוצר בימים אלה ממש את השלב הבא בהתפתחות האבולוציה האנושית.

» לואי - כל הכתבות והביקורותהשאלה המתבקשת כרגע היא למה אני מגזימה. אז חשוב לומר: אני לא מגזימה. אחד הדברים המרכזיים שמבדילים את האדם והאשה משאר היצורים והדוממים בעולם – לא שזאת הבחנה כזאת קריטית, אבל היא בכל זאת מזקקת משהו מתוך מה שקוראים לו "אנושי" – הוא העובדה שאנחנו עסוקים בחפירות. אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על עצמנו רוב שעות היום והלילה, וכשאנחנו לא מספרים לעצמנו סיפורים על עצמנו אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על אחרים. בקיצור, האדם נבדל מהבהמה בעיקר בזה שהוא מספר סיפורים (למשל, הסיפור הזה על איך האדם נבדל מהבהמה).

לואי סי קיי הוא מספר סיפורים מהחלל. הוא מספר סיפורים כמו שאף אחד לא סיפר אותם עד היום: הוא לא מחויב לז'אנרים, או לטייפקאסטים, או לקלישאות אחרות – למרות שהוא מכיר את כולם מספיק טוב כדי ללעוג להם עם אצבע משולשת בשתי הידיים. אף דמות בעונה השלישית של "לואי", שהסתיימה בארצות הברית ותעלה כאן ביס בעוד שבוע, לא נראית כמו טייק־אוף על סטריאוטיפ מוכר. מהחברה שנפרדת מעצמה מרוב שהיא מודעת לעצמה ולא מודעת לעצמה, דרך הסטנדאפיסטית האינפנטילית אך זורמת עם הקול המחריד ומחלות המין, ועד מוכרת הספרים העליזה והדיכאונית – לואי כותב דמויות שלא ראיתם על המסך, וכנראה גם לא פגשתם בחיים. רק מוח חולה ורגיש יכול להמציא דמויות מורכבות כל כך, שלא באות לשרת את העלילה ולהניע אותה מנקודה א' לנקודה ב', אלא העלילה שם בשבילן, נזרקת מצד לצד כמו בחורה פסיכדלית שבחור שמן ומבוגר מנסה לנהל איתה מערכת יחסים.הפרומו לעונה השלישית של "לואי":הסיבה שהעלילה של "לואי" משרתת את הדמויות שלה ולא להפך היא שאין לה שום מסגרת שמגבילה אותה. ז'אנר, מבחינתו, הוא בדיחה. זה לא שהוא עושה קומדיה מבאסת – כלומר כן, הוא עושה קומדיה מבאסת, אבל את זה הרבה אנשים עושים (היוצרים של "ווילפרד", נניח). אבל לואי פשוט לא עושה קומדיה ולא עושה לא קומדיה, וכאן הוא חדשני כמו שסרוונטס היה כשהוא כתב את הרומן המודרני הראשון בהיסטוריה. הוא מספר סיפור. הסיפור הזה יכול להתחיל בסטנד־אפ מפיל ולהסתיים בדיכאון קליני, להיראות לרגע כמו קומדיה ולרגע כמו טרגדיה, אבל בעיקר לא להיות אף אחד מהם. לואי שם כדי להגיד כמה דברים, והוא פשוט אומר אותם – הסיפור הזה הוא הכל, והוא לא כפוף למוסכמות של הז'אנר או לקצב המקובל או לאיך שאנחנו רגילים שמספרים לנו דברים. איפה שאין מוסכמות, יש מחשבה. יש לסגנון החדשני הזה של לואי אפקט משחרר כמעט מדי, חופש שהופך את הסדרה שלו לקצת קשה לצפייה, וקצת מבלבלת, אבל בעיקר מהפכנית ומרגשת, ודומה לחיים באורח מטריד. דה רבולושן, במקרה הזה, כבר טלווייזד. מאוד ממליצה לכם להיות שם כשזה קורה.

"לואי", עונה שלישית . ימי א' (מ־14.10), 23:15. yes Oh.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ