טרנד סדרות הרשת: חיקוי חיוור של הדבר האמיתי

סדרות רשת אמורות להיות השלב הבא באבולוציה של הטלוויזיה, אבל בינתיים הן לוקחות את הכישרונות הטלוויזיוניים הגדולים של העת הזאת אחורה

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

בפרק הבכורה של סדרת הרשת בעלת השם המתחכם “Comedians in Cars Getting Coffee”, לארי דיוויד מברך את חברו ג’רי סיינפלד על הסדרה החדשה בקרירות אופיינית: “לא הייתי אומר שאני מתרגש”, הוא מודה, “אבל אני בהחלט מצפה לזה”. התגובה המחושבת של דיוויד היא לשון המעטה ביחס לגובה הציפיות של מיליוני מעריצי סיינפלד, שחיכו בכיליון עיניים ליום שבו הקומיקאי שעשה קריירה מכלום ישוב לחיינו. ובכן, הוא שב, וגם הפעם הוא שולף את קלף ההתבוננות המדויקת והאובססיבית ברגעים הקטנים של החיים שהפכה את “סיינפלד” לצפיית חובה.» סיינפלד ברשת: באמת תכנית על שום דבר» סיינפלד לרשת: תחילתה של מהפכה?» ריקי ג'רווייס הלך עם הדאחקה רחוק מדיאבל אם בסדרה המקורית כל פרק כלל עלילה מרכזית וכמה עלילות משנה – ב”קומיקאים במכוניות שותים קפה” הניסיון לספק סיפור קוהרנטי או דמויות פיקטיביות ננטש לחלוטין, והקהל נותר עם פרקים של עשר דקות שבכל אחד מהם סיינפלד פוגש קומיקאי שהוא מחבב ולוקח אותו לקפה. כאן היה אמור להיכנס משפט בסגנון “וזה הרבה יותר מצחיק ממה שנדמה לכם”, אבל האמת העגומה היא ש”קומיקאים” היא סדרה הרבה פחות מצחיקה ממה שניתן היה לקוות. למעשה, אם לא היה מדובר בסיינפלד ובסוללת אורחים מרשימה כמו דיוויד, ריקי ג’רווייס (שהעלה באחרונה גם סדרת רשת חדשה משלו בשם “ללמוד אנגלית עם ריקי ג’רווייס”) או אלק בולדווין, ספק אם מישהו היה טורח להקדיש עשר דקות מחייו לצפייה בשני גברים לבנים ועשירים עד בחילה מצחיקים אחד את השני בעזרת ניים דרופינג של חבריהם המצליחים לא פחות. הרבה פחות מצחיק ממה שנדמה לכם. פרומו לסדרת הרשת של סיינפלד:

מעבדה ענקית אבל החשיבות של סדרת הרשת החדשה של סיינפלד היא לאו דווקא באיכות שלה, אלא בעצם קיומה. המעבר של אחד מהקומיקאים המוערכים והמצליחים ביותר בעולם לאינטרנט הוא עדות נוספת למהפכה שמתחוללת בשוק הטלוויזיה בעידן הדיגיטלי. סיינפלד מצטרף לגל סלבס שנטשו את רשתות הכבלים המסורתיות לטובת הרפתקה וירטואלית: לארי קינג העביר את פורמט הראיונות הוותיק שלו לאתר האמריקאי הולו עם סדרה חדשה שנקראת “Larry King Now” וכוללת ראיונות עם מפורסמים כמו מת’יו מקונוהיי, סת’ מקפרלן (יוצר “איש משפחה”) ובטי ווייט (“בנות הזהב”), ואילו טום הנקס השיק לאחרונה פרויקט אנימציה מושקע ומדובר בשם “Electric City”, סדרת רשת עתידנית המורכבת מפרקים יומיים של חמש דקות ומבוססת על רעיון שהנקס עצמו כתב ופיתח.סיינפלד, הנקס וקינג הם השמות הגדולים האחרונים שמרשים לעצמם להשתעשע עם רעיונות ופורמטים מחוץ למסגרת המגבילה של הטלוויזיה המסחרית. מרשל הרשקוביץ ואדוארד זוויק, המפיקים של הסדרה עטורת השבחים “אלו הם חיי”, יצרו כבר ב־2007 את “Quarterlife”, אחת מסדרות הרשת המושקעות הראשונות, שעלתה במקביל ב־Myspace ובאתר מיוחד שכלל גם רשת חברתית. הפרויקט היומרני והמושקע היה האנטיתזה המוחלטת לסדרת הרשת של סיינפלד: הוא כלל 36 פרקים מתוסרטים בני שמונה דקות עם שחקנים מקצועיים ורמת הפקה בסטנדרטים טלוויזיוניים. הסדרה זכתה לתשעה מיליון צופים והתגובות החיוביות שכנעו את רשת NBC להפוך אותה לסדרת טלוויזיה שכללה שישה פרקים באורך שעה כל אחד. למרות ההצלחה היחסית בעולם הווירטואלי, פרק הבכורה ששודר ב־NBC זכה לנתוני רייטינג נמוכים כל כך עד שהוחלט לבטל את הסדרה יום לאחר שידורו.המקרה של “Quarterlife” הוכיח כי הטלוויזיה האמריקאית מתייחסת לאינטרנט בעיקר כמעבדה ענקית לניסוי וטעייה. כך סדרת הרשת “Web Therapy”, בכיכובה של ליסה קודרו (פיבי מ”חברים”), נרכשה לשידור ברשת שואוטיים, שהודיעה לאחרונה שהיא מזמינה ממנה עונה נוספת. במקביל, הרשתות הגדולות החלו להפיק פרקים קצרצרים המשודרים רק ברשת כמקדמי מכירות לסדרות שלהן. הפרקים, שזכו לכינוי Webisodes, מספקים הצצה משעשעת לחייהן של הדמויות, כמו סדרת הפרקים שליוו את הקומדיה המצליחה “קומיוניטי” ושודרו באופן בלעדי באתר הולו.

אותו דבר, רק בלי הכסף האינפלציה של סדרות רשת באתרים כמו יוטיוב, הולו ונטפליקס, והשמות הגדולים שהחליטו להצטרף באחרונה למשחק הדיגיטלי, עלולים להטעות. בעולם מושלם האפשרות להפיק פרקים קצרים וזולים יחסית היתה מייצרת תוכן חתרני, בועט ומקורי – משהו שאף רשת מעונבת הנתונה לחסדי הרייטינג לא תרשה לעצמה לשדר. בפועל, בעוד שרשתות הכבלים מספקות יצירות מופת עכשוויות כמו “מד מן” או “שובר שורות”, רוב סדרות האינטרנט הן חיקוי חיוור לתוכן טלוויזיוני. העלילה ב”Electric City”, אשר מתמקדת בגיבור מסתורי בשם קליבלנד קאר (בדיבובו של טום הנקס) שמנסה לחשוף קונספירציות בעיר פוסט־אפוקליפטית, לא מצליחה לעורר עניין, ואחרי צפייה בשניים־שלושה פרקים שבהם הסיפור לא הולך לשום מקום קשה להתגבר על הדחף לראות שוב את “פורסט גאמפ” או “פילדלפיה”.לא מצליחה לעורר עניין. טריילר הסדרה של טום הנקס: המבקרים בארצות הברית מסכימים שגם סדרת הרשת של סיינפלד היא לכל היותר חביבה, ושהסיבה העיקרית לראות אותה היא הכימיה המשכנעת בין סיינפלד לאורחיו, שרבים מהם הם חבריו הקרובים. מצד שני, היעדרם של רגעים מצחיקים או מבריקים באמת מעיד שלפעמים שני אנשים מוכשרים שיושבים ברכב אספנות יוקרתי ועוצרים לשתות אספרסו הם לא הדבר הכי מרתק ביקום. במילים אחרות, דווקא על רקע כוח המשיכה ההולך וגובר של האינטרנט נראה שהיוצרים והכוכבים עוד לא ממש הצליחו לפצח את סוד התוכן הדיגיטלי: חלק (כמו סיינפלד וקינג) פשוט עושים בדיוק מה שהם עשו עד עכשיו בטלוויזיה, רק בתקציב נמוך משמעותית, וחלק אחר (הנקס וקודרו) מנסה את מזלו בפורמטים חדשים שלעיתים רחוקות מוכיחים את עצמם.27 מיליון המנויים של אתר התוכן נטפליקס, שהחל לאחרונה להפיק תוכן עצמאי ואף הודיע שיפיק את העונה החדשה של הסיטקום המצליח “Arrested Development”, הם קהל עצום שמעיד על כך שלסדרות רשת יש פוטנציאל מסחרי אדיר. מצד שני, סדרת הרשת האיכותית הראשונה כנראה לא תגיע מכיוונם של שמות גדולים כמו סיינפלד או הנקס. כמו תמיד באינטרנט יש סיכוי טוב יותר שהדבר הגדול הבא – זה שיזעזע את אמות הסיפין של רשתות הכבלים וישנה הרגלי צפייה שהושרשו במשך עשורים – יגיע דווקא מנערה בת 12 שמעריצה את לנה דנהם ומתעדת את עצמה באייפון 4. עד שהיא תגיע ותכבוש את זמננו, ראשי רשתות הכבלים יכולים לשחרר אנחת רווחה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ