יוצר שובר שורות: "וולט הוא הנבל של העונה"

וינס גיליגן, האיש מאחורי “שובר שורות”, החליט להפוך את הגיבור הטוב שלו לגיבור<BR>רע. בהתחלה הוא פחד שהצופים יעזבו אותו, אבל עכשיו הוא מוטרד מזה שהם לא

חן חדד, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חן חדד, עכבר העיר

וינס גיליגן אוהב לספר בראיונות שהוא לא מסוגל לצפות בסצינות אלימות. אבל הנטייה להתעלף כשמישהו מדמם על המסך לא נשמעת משכנעת כשהיא מגיעה מפיו של מי שיצר סדרה עמוסת גרונות משוספים, דמויות שנורות מטווח אפס, וצבים שמסתובבים עם ראשים כרותים ומתפוצצים מול שוטרים באמצע המדבר. למזלו, הסדרה שלו אמינה יותר מההצהרות שלו. בראיון בלעדי לרגל עליית העונה החמישית והאחרונה של שובר שורות, גיליגן מאשר שהמומחיות האמיתית שלו היא לא האלימות הפיזית, אלא האלימות הנפשית. ובניגוד לאופיו המחושב, זורק לאוויר רמז לבאות בכל הנוגע למערכת היחסים החולנית שבלב הסדרה – הברומאנס האבהי של וולטר ווייט וג’סי פינקמן, כשהוא משווה את מה שקורה ביניהם לסיפור של “פרנקשטיין”.» שובר שורות - כל הכתבות והביקורות» שובר שורות: סופו הבלתי נמנע של וולטר מראשית דרכה של “שובר שורות” הגדרת אותה כסיפור הפיכתו של וולטר ווייט מ”מר צ’יפס” (המורה האהוב בסרט “היה שלום מר צ’יפס”) ל”פני צלקת”. איך היית מתאר את המסע של ג’סי?“בתחילת הסדרה ג’סי היה ילד. הוא היה תלמיד, ותלמיד לא נלהב במיוחד, של וולטר ווייט, ובמובנים רבים האישיות שלו לא התגבשה עדיין. ככל שהסדרה התקדמה הוא הלך והתבגר, אבל מאחר שההתבגרות הזו התרחשה תחת כנפיו של וולט, המסע שלו היה כרוך בעצב גדול. בסופו של דבר אין מנוס מלהודות שחייו של ג’סי היו טובים הרבה יותר אם לא היה פוגש אותו. במהלך העונות וולט יצר מג’סי סוג של מפלצת, ובמובנים רבים מערכת היחסים ביניהם מקבילה לזו של ‘פרנקשטיין’, שבה מי שיצר את המפלצת הוא זה שמוצא את עצמו מפחד ממנה בסופו של דבר. זה גם מה שעומד לקרות אצלנו”."נמנע מלהכניס את המילים 'שובר שורות' לגוגל". גיליגן (צילום: Gage Skidmore)מחלה מהלכת גיליגן בן ה־45, שלמד הפקת קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, קיבל את הרעיון לסדרה שזכתה להצלחה מאלפת מסיפורו האמיתי של בחור שהקים מעבדה לבישול קריסטל מת’ בקרוואן ממונע שחנה בחצר האחורית שלו. לאחר שקרא על הסיפור בעיתון, הרעיון להכיר דמות כזו לא עזב אותו. האובססיה שפיתח לסיפור, לצד העובדה שהיה מובטל באותם ימים, גרמו לו ללכת עם הפרויקט עד הסוף, ולנסות לפענח איך הופך מורה מהוסס לכימיה שמתמודד עם מחלת הסרטן, לפושע יהיר, מתעלל ומניפולטיבי. נדמה שגיליגן נהנה יותר מתמיד לכתוב את דמותו של וולטר בעונה החדשה. בניגוד לצופים, שזוכרים לגיבור הסדרה את חסד העונות הראשונות, גיליגן לא מתלבט בשאלה אם נשאר בגיבור שלו צד טוב. הוא מכנה אותו “מחלה מהלכת”, ו”פושע שיכור מכוח שמשתמש במשפחה שלו כתירוץ למעשיו הנוראים”.

בשלב הזה בחייו של וולט, אתה חושב שהצופים עוד יכולים להזדהות איתו ולרצות שהוא ינצח? או שאתה מעודד אותם לעבור מהפך פסיכולוגי משל עצמם ולייחל לתבוסה שלו?“זו שאלה שבעבר מאוד הטרידה את מנוחתי. אני לא בטוח שהצופים יכולים להזדהות עם וולט, ובעיקר בשלב זה של הסדרה, אין לי ספק שהם לא יכולים להזדהות איתו כמו בהתחלה. במהלך העונות הראשונות צוות התסריטאים ואני עשינו מאמצים כבירים כדי לאפשר לצופים להביע סימפטיה לוולט. רצינו שהם יוכלו להגיד לעצמם – ‘זה אדם שמקבל החלטות גרועות, אבל הן נובעות מסיבות טובות ונכונות. גם אם לא הייתי פועל באותה הדרך בעצמי, אני מסוגל להבין למה הוא עושה את מה שהוא עושה’. כשאנחנו רואים את וולט בשלבים המתקדמים של העלילה, הנטייה הטבעית היא לאבד אליו את הסימפטיה, וזה משהו שבאמת הדאיג אותי. חששתי שהצופים יאבדו בו עניין ויפסיקו לצפות בסדרה. בכל זאת, אמרתי לעצמי שזה המסע שהגדרנו מתחילת הדרך – להפוך אדם טוב לאדם רע, ולמרות החשש הרגשתי מחויב להתקדם במסע הזה כמו שתכננו. בשלב הזה גם הבנתי שוולט של העונות המתקדמות אמנם הרבה פחות סימפטי, אבל עדיין מעורר עניין, וקיימת סקרנות גדולה סביב ההחלטות שהוא מקבל. בעיניי, בשלב זה, השאלה מה יהיה הצעד הבא שלו היא מה שסוחף את הצופים להמשיך ולצפות בסדרה”."אני הסכנה". וולטר וויט שיכור מכוח:

גיליגן פתח את הקריירה בימים שלאחר הקולג’ עם עבודתו כמפיק בסדרה “תיקים באפלה”. שם הוא למד שכדי לצלוח את “שובר שורות”, הצופים שלו יצטרכו ברייק מהרצינות התהומית. “חשוב בעיניי להחיות את הסדרה עם כמה שיותר הומור שחור”, הוא מסביר, “היכולת שלנו לעשות את זה הופכת קלה יותר הודות לעובדה שבריאן קרנסטון, שמגלם את וולט, הוא אדם מאוד מצחיק בחיים האמיתיים. האמת היא שאני יכול לומר את אותו הדבר גם על שאר השחקנים, שהתגלו כבעלי תזמון קומי יוצא מהכלל. השילוב של הומור שחור בסדרה אפלה הוא טיפ שלמדתי בימים של ‘תיקים באפלה’, מהבוס שלי אז, כריס קארטר. הוא יצר את הסדרה ‘מילניום’, שעסקה בגיבור שצד רוצחים סדרתיים. זו היתה סדרה מצויינת, אבל היה קשה לצפות בה כי היא היתה כל כך קודרת. הבנתי שגם הסדרות הכי עגמומיות יכולות להתרומם בזכות קצת הומור. יש את מה שנקרא “ Gallows Humor ” (הומור של הדמות הראשית כשהיא עומדת לפני מוות שנראה בלתי נמנע; ח”ח), שמצליח להקל על סיטואציות של חיים ומוות. אני מקווה שזה עוזר”.במהלך העונות, “שובר שורות” התהדרה בשורה של נבלים מרתקים, ובראשם גוסטבו פרינג (ג’יאנקרלו אספוזיטו) הבלתי נשכח, בעל הבעת הפנים המונוטונית והאיפוק המסעיר. גיליגן סיפר בעבר שלמרות שתכנן להקציב לגאס נפח שולי למדי, דמותו הפכה לכל כך מרכזית בסדרה עד שעלתה השאלה האם מוכרחים להרוג אותו. למרות שניסה לגבש לצד נבחרת התסריטאים שלו אינספור קווי עלילה שבהם גם וולט וגם גאס נשארים בחיים, כולם הסכימו בסופו של דבר שב”שובר שורות” יש מקום רק לאחד מהם.

עד עכשיו ראינו במשבצת הנבל את טוקו, הדודנים וגאס פרינג, וכעת, בעונה האחרונה, אנחנו רואים רק את וולט. יכול להיות שוולט הוא הבד גאי של העונה?“כן, זו הנחת יסוד מדויקת. וולט הוא באמת הנבל של העונה, ואפשר לראות רמז לכך גם בפוסטר שבו הוא יושב על כיסא על רקע חבילות דולרים וקופסאות מת’ כחול, תחת הכיתוב ‘יחי המלך החדש’. וולט לקח לעצמו את הכתר לאחר שהביס את גוסטבו פרינג. בעיניי, גאס היה הנבל המאיים והנוראי ביותר מבין אלה שהיו לנו בסדרה, ולמרות הכל, וולט הצליח לנצח אותו. בשלב הזה הוא בעצם הנורא מכולם, וגם אחרי הטרנספורמציה שלו הוא האדם שאנחנו ממשיכים לראות את המתרחש דרך עיניו”.לקח לעצמו את הכתר. וולט מביס את גאס:

בסצנת הפלאשפורוורד שפותחת את העונה החמישית וולט מוצג בראש מלא שיער, סנטר מזוקן ומשקפיים היפסטריים, חוגג את יום הולדתו ה־52 בדיינר נידח. למרות השינוי במראה החיצוני ותעודת הזהות הבדויה, לרגע קצר נדמה שוולט המקורי עדיין שם, כשהוא אומר למלצרית בהיסח הדעת שבבוסטון “יש יופי של מוזיאון מדע”. גיליגן צוחק למשמע שאלה שבה אני מתארת את המלחמה הפנימית בין וולט הישן ובין הייזנברג קר הרוח בסגנון מועדון קרב, ומכריז שהוא אוהב את ההשוואה לסרטו הפולחני של דיוויד פינצ’ר. “הקונפליקט הגדול של וולט הוא אכן בינו ובין עצמו”, הוא אומר, “אני מודה שהתחבטנו במשך כמה ימים בשאלה אם נוכל לכתוב דמות שתתעלה על זו של גאס. בסופו של דבר הבנו שיש לנו כבר נבל, והוא הגיבור הראשי של הסדרה. זו היתה תובנה גדולה עבורנו, וזה היה הרגע שבו הבנו שלא צריך נבל חדש בסיפור. וולט הפך להיות שקרן כל כך מוצלח, והאדם שהוא משקר לו בצורה המשכנעת ביותר הוא עצמו. הוא מטעה את עצמו כדי להצדיק את המעשים הנוראים שהוא עושה, ומשכנע את עצמו שהכל נעשה עבור המשפחה שלו. כך שבעונה החמישית הוא האדם המעניין, הכוחני והמאיים מכולם”.

תזמון לא אידיאלי בשונה מהגישה של יוצרי אבודים למשל, גיליגן מודה שהוא לא מתחשב בתגובות של מעריצי הסדרה, ומשתדל לשמוע עליהן כמה שפחות. עם זאת, קשה להאמין שלא נחשף לתגובות הקיצוניות שעוררה מאז העונה הראשונה דמותה של סקיילר, אשתו של וולט. חוסר האמפתיה הקיצוני כלפיה זוכה לביטוי נרחב ברשת, ומזכיר את ההתנגדות לדמויות כמו כרמלה בהסופרנוס, ריטה בדקסטר או בטי במד מן, שנתפסות כמכשול בפני החיים הסודיים של בני זוגן. בשיחה עמו ניכר שהעניין מרתיח את גיליגן, שנזעק להגן על סקיילר. “אני אמנם נמנע ככל האפשר מלהכניס את המילים‘שובר שורות’ לגוגל, אבל הצוות שלי סיפר לי על זה. זו תופעה פסיכולוגית מאוד מבלבלת בעיניי, ואני בעצמי לא מצליח להבין אותה. וולט, שלכאורה דואג למשפחתו, לא מוכיח שהוא באמת אוהב אותם, וסקיילר לעומתו עושה הכל כדי למנוע ממנו לסכן את הילדים, אבל היא לא חזקה מספיק כדי לעצור אותו ולא מסוגלת ללכת למשטרה. אפשר לומר שאלה הכישלונות שלה, אבל בעיניי, החולשות שלה לא הופכות אותה לאדם רע. אני מקווה שאם הנסיבות היו הפוכות והגיבורה הראשית היתה סוחרת סמים שבעלה מנסה לעצור אותה, הצופים היו מגיבים אליו באותו האופן. אני מעדיף לחשוב שהתגובות השליליות טמונות בחיפוש הטבעי אחר דמות להזדהות איתה, כשכל מי שעומד בדרכה נתפס כמכשול. מצד שני, יכול להיות שיש בזה אלמנט סקסיסטי, וזה מאוד מייאש בעיניי. אני אוהב את סקיילר. אם הדמויות ב’שובר שורות’ היו אנשים אמיתיים, בהחלט הייתי מעדיף להכיר את סקיילר על פני וולטר. היא דמות הירואית בעיניי, כי היא באופן גורף מנסה להיות אדם טוב יותר ולעשות את הדבר הנכון. בכל זאת, העובדה שיש צופים שמאוד קולניים באינטרנט לא אומרת שהרושם שהם מביעים נכון לגבי כל אחד ואחד מהצופים בסדרה”.

סקיילר השתנתה לא מעט במהלך הסדרה, ובעונה הנוכחית קשה שלא לחבב אותה. בסוף הפרק השני וולט כמעט כופה את עצמו עליה, כשעולות כתוביות הסיום. השארת את הסצנה מעורפלת בכוונה?“זו סצנה קשה, וגם לחברה שלי היה מאוד לא נוח לצפות בה. המטרה היתה להראות שוולטר ווייט מרגיש שיש לו את הזכות לקחת כל מה שהוא רוצה. אשתו מפוחדת ומאוימת ממנו, כי היא יודעת איזה רוצח הוא וכמה שהוא אדם נורא. רצינו שהסצנה תהיה מטרידה ככל האפשר, ונראה שהתוצאה שירתה את המטרה שלנו”."רצינו שהסצנה תהיה מטרידה ככל האפשר". סיום הפרק השני:מאחר שמדובר בעונה האחרונה של הסדרה (שחולקה לשני חלקים בני שמונה פרקים, כשהחלק השני ישודר רק בקיץ של השנה הבאה), עולה השאלה מה יהיה הצעד הבא של גיליגן. הוא אמנם מהסס מלהתחייב בשלב זה לפרויקטים הבאים, אבל בחודש האחרון קשה לו להימנע משאלות על עיבוד הסדרה לסרט קולנוע. גיליגן הכריז לא פעם על חיבתו למערבונים, ומעולם לא שלל את האפשרות שזה יהיה הדבר הבא שלו; אבל עכשיו, כשמיסטר ווייט עם רגל אחת מחוץ לחיים שלו, הוא מודה שהוא עוד לגמרי לא מוכן להיפרד ממנו לחלוטין.

איך אתה מכין את עצמך לפרידה מוולטר ווייט?“זה קשה, זה באמת מאוד קשה. אבל לפני שנים למדתי את הלקח, שמוטב שהסדרה שלך תסתיים בתזמון נכון. אם אפשר בתזמון המושלם זה אידיאלי, אבל אם לא, בהחלט עדיף מוקדם מדי מאשר מאוחר מדי. אני לא רוצה ש’שובר שורות’, שהיא סדרה שאני כל כך גאה בה, תימשך שנים לאחר השיא שלה, ותגיע למצב שאנשים אומר ‘הה, הסדרה הזו עדיין משודרת? פעם ממש אהבתי אותה’. האלטרנטיבה הטובה ביותר עבורי הוא לסיים אותה בשנה הבאה, ולחתום את הסיפור שתכננו לספר בלי להוסיף דברים מיותרים. הפרידה מהצוות והשחקנים, שהם באמת משפחה עבורי, תעציב אותי מאוד. אבל אני מקווה שנמצאדרך לעבוד שוב יחד”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ