אפקט הילארי: הפוליטיקאיות הן הגיבורות החדשות של הטלוויזיה

כשג'וליה לואיס דרייפוס היא סגנית הנשיא ב"ויפ" וסיגורני ויבר נכנסה לנעליה של הילארי קלינטון ב"חיות פוליטיות", אין ספק כי הנשים רושמות ניצחון בפוליטיקה. לפחות על המסך הקטן

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

אחד מהסרטונים הפופולריים ביותר במסע הבחירות של מועמדי המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2008 נקרא "הטלפון בבית הלבן". ברק אובמה, צעיר, שחור וקומיניקטיבי סומן אז כתקווה הגדולה של המפלגה הדמוקרטית. מולו עמדה הילארי קלינטון, סנאטורית מכהנת, אשתו של אחד מהנשיאים האהודים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, ומדינאית מנוסה."השעה שלוש בבוקר וילדיך ישנים", הכריז הקריין בסרטון בפאתוס, "הטלפון בבית הלבן מצלצל. משהו קורה בעולם. הקול שלך יחליט מי יענה לטלפון הזה". המטה של קלינטון ששחרר את הסרטון כיוון ישר לבטן הרכה של אובמה – חוסר ניסיון פוליטי מובהק. "בבית הלבן צריך מישהו שמכיר את מנהיגי העולם, מישהו שכבר נבחן ומוכן להנהיג. השעה שלוש לפנות בוקר והילדים שלך בטוחים וישנים. מי אתה רוצה שיענה לטלפון?" קמפיין הבחירות של הילארי קלינטון:ובכן, לא הילארי. לפחות לא מהמשרד הסגלגל. אחרי מערכת בחירות סוערת שעלתה מיליוני דולרים התייצב אובמה על כיסא המנהיג והוביל את המפלגה הדמוקרטית לניצחון מוחץ בבחירות. בתרגיל פוליטי מבריק הוא הפך את האויבת הגדולה מבית – קלינטון – לבת בריתו והציע לה את תפקיד מזכירת המדינה בממשל החדש. הרבה מאמרי מערכת מנומקים טענו כי על קלינטון לדחות את ההצעה המעליבה ולהתכונן לבחירות 2012, חלק טענו כי לאחר שנבחר נשיא שחור, הדמוקרטיה הגדולה בעולם תהיה מוכנה לאישה נשיאה. אבל קלינטון כבר הגיעה רחוק מדי מכדי להתייבש בכהונה נוספת בסנאט. תפקיד מזכירת המדינה היה בדיוק מה שהיא היתה צריכה. את מידת ההשפעה של קלינטון על ייצוג נשים בבתי נבחרים (לצד אנגלה מרקל, קונדוליסה רייס ופוליטיקאיות נוספות שטיפסו לצמרת בעשור האחרון) עוד מוקדם לאמוד, אך בתחום אחד לפחות היא רשמה הצלחה ניכרת: ייצוג הפוליטיקאיות על גבי המסך הקטן. הטלוויזיה תמיד היתה קצת מאוהבת בקלינטון (ונותרה לצידה גם בפרשת מוניקה לוינסקי), וראתה בה מודל נשי חדש של שאפתנות פוליטית ומקור להשראה תסריטאית.מקור להשראה תסריטאית כבר מימיה כאשה הראשונה. הילארי קלינטון (צילום: AP)

כבר בסדרת הטלויזיה הבית הלבן הודה התסריטאי הראשי כי את האשה הראשונה, אביגיל ברטלט, יצר בדמותה של הילארי קלינטון. המעורבות הגבוהה של קלינטון בענייני מדיניות, עבודתה למען תכנית ביטוח מקיפה במערכת הבריאות וזכויות נשים וילדים בכל העולם, הביאה לגלי ביקורת כלפיה הן מצד יריביו של בעלה והן מצד שותפיו לדרך. גם מיסיס ברטלט סירבה להיות קישוט טקסי, והציגה לעולם את בעלה ואותה כיחידה שאפתנית אחת.

הזוג קלינטון עזב את הבית הלבן במטרה לחזור ובהיפוך כיסאות. רכילאי וושינגטון טענו כי הילארי נותרת לצד בעלה בשל עסקת חבילה שהשניים חתמו עליה - היא לא תתגרש ממנו בעקבות מעידותיו המיניות, והוא יעזור לה להפוך לנשיאה. ב-2005, בסדרה "גברתי הנשיא" (Commander in Chief) הפכה משאלת הלב הידועה של קלינטון לסדרת דרמה ברשת ABC. מושפעים מפיגורות כמו גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר, ליהקו אנשי הרשת את ג'ינה דיוויס לאחד התפקידים הרגישים בעולם. דיוויס גילמה את מקנזי אלן (שם גברי לתפקיד גברי. בדיוק כמו תפקיד המפיקה הראשית בסדרה החדשה חדר החדשות), סגנית הנשיא שמתמנה להיות נשיאה עקב מותו המפתיע של הנשיא. הסדרה נהנתה לשחק בתהייה "מה אם היתה לנו אישה נשיאה", אבל עם מינימום חן ומקוריות. הנשיאה היא אמא לשלושה ילדים מושלמים, בעלה המושלם הוא ראש הלשכה הנאמן שלה, וכל בעיה נפתרת בהירואיות פוטוגנית עם קמצוץ של בדיחות שוביניסטיות. כי מה היא אישה חזקה אם לא אחת שצוחקת על נשים אחרות? הסדרה, שהתמקדה בחיים האישיים של הנשיאה ונראתה כמו סיטקום בינוני שמאוהב בעצמו לא שרדה את העונה הראשונה וגם לא תרמה במיוחד לילדות שחולמות להיות נשיאות. ככה זה שמנסים להיות ארון סורקין, אבל אין כסף לשלם לו. אשה קטנה בתפקיד גדול. גברתי הנשיא:שתי התפתחויות מרכזיות מנעו מהייצוג הלא ריאליסטי של "גברתי הנשיא" לחזור למסך. הראשונה היא פנים ברנז'אית. תעשיית הטלוויזיה גילתה בשנים האחרונות גילתה את כוח הצפייה (ובהשלכה – הקנייה) של נשים ויצרו עבורן סדרות מתאימות. ספק אם לפני חמש שנים היינו רואים סדרות כמו The Killing, המפענחתDamages או האישה הטובה, שבמרכזן נשים חזקות ואסרטיביות. הסיבה השנייה היא חיצונית: יותר ויותר פוליטיקאיות החלו לכבוש את השיח הציבורי, בגרסאות טובות יותר ופחות. הילארי קלינטון, מישל בקמן, כריסטינה פרננדז-קירשנר (ארגנטינה), דילמה רוסף (ברזיל), מישל אובמה וכמובן שרה פיילין. הפיכתן של נשים אלו למובילות דעה ולדמויות מרכזיות בשיח הציבורי חייבו את הטלוויזיה להגיב. פוליטיקאיות הפכו לסחורה החמה ביותר בין הפרסומות.

אחת התוכניות הבולטות בז'אנר היא חיות פוליטיות שעלתה ב-15 ביולי בערוץ USA, ובחמישי האחרון גם אצלנו ב-yes oh. הסדרה נכתבה לפי הביוגרפיה של הילארי קלינטון, אם כי נטלה לעצמה חירות תסריטאית מסוימת. בתפקיד הראשי עומדת איילין באריש (סיגרוני ויבר, בהופעה טלוויזיונית ראשונה שכבר מביאה הימורים על האמי), אישה ראשונה לשעבר, שנבגדה בפומבי על ידי בעלה הנשיא, ומזכירת המדינה הנוכחית. בניגוד להילארי, באריש מתגרשת מהבעל הבוגדני ומתחזקת שני בנים תאומים. אחד מהם הוא ראש הלשכה שלה, והשני הוא הומו מוצהר שניסיון ההתאבדות שלו פורסם על ידי התקשורת. ברקע היא מתמודדות גם עם ארוסה בולימית וסבתא שהיא נערת שעשועים לשעבר מלאס וגאס. אחרי הכל אנחנו בהוליווד, לא בוושינגטון. הסדרה מתייחסת לפוליטיקה ברצינות הראויה, אבל גם לא שוכחת את ערכה הבידורי. מזכירת המדינה מוצגת בה כאישה שנאלצה לשלם מחיר כדי להגיע למעמדה, אך עשתה זאת מבחירה. האתר "האפינגטון פוסט" הכריז כי הסדרה היא "הבית הלבן מעורבב עם דאלאס" וכי "מדובר בבידור קיץ מושלם!".החיים של הילארי קלינטון, עכשיו הסדרה. טריילר "חיות פוליטיות":

אבל לא כל הפוליטיקאיות על המסך הן נערות פוסטר של we can have it all. ב-2005, במקביל לתחילת שלטונו של ראש הממשלה גורדון בראון, עלה ארמנודו איינוצ'י עם התוכנית Thick of it בערוץ BBC4 בבריטניה. התוכנית, שעסקה בהתנהלות הפנימית של ממשלת בריטניה, כונתה בספרי הביקורת התשובה של המאה ה-21 ל"כן אדוני ראש הממשלה". איינוצ'י מכר את הקונספט לרשת ABC וראה איך הם מחריבים את יצירת חייו. לאחר שהפיילוט נכשל רכשה אותו רשת HBO והיום אתם מכירים אותו בשם Veep, הקיצור הפנימי ל"סגנית הנשיא".ויפ בגילגולה החדש ובגילומה של ג'וליה לואיס דרייפוס היא קומדיה פרועה ששמה ללעג מכוון את מנגנוני השליטה של האומה האמריקאית. סלינה מאייר היא סגנית הנשיא הנבחרת שהגיעה למעמדה הרם בזכות לחיצת ידיים מזיעות ונפנופי שיער. כשהיא סוף סוף מגיעה לתפקיד השני בחשיבותו בממשל האמריקאי, היא מגלה שהוא ריק מתוכן. מילא זה, אבל המשרד שלה קורס מאבטלה סמויה, רוב העוזרים שלה הם דבילים ומסתבר שאף אחד לא יודע מה לעשות. שיא היום של מאייר הוא לשאול את מזכירתה אם הנשיא צלצל. התשובה לעולם אינה חיובית. הלעג הברור של התוכנית כלפי הפוליטיקה הוושינגטונית, לרבות תפקידים רווי כבוד אך חסרי סמכות, מגיעה עטופה בבדיחות על גבול הסלפטיק עם גיבורה שטותית וקצת אבודה בעלת דעות פוליטיות גמישות יותר ממתעמלת רומניה. מרוקנת את התפקיד מתוכן. ג'וליה לואיס דרייפוס היא סגנית הנשיא:

Veep, מובילה בגאון קו תכניות שבזות לפוליטיקה שהתחיל באמריקה לפני שנתיים. אחרי התפוגגות אדי התקווה הגדולה שהובילו אובמה וקלינטון עם בחירתם לנשיאות עומדת אמריקה מול שוקת שבורה, מצב כלכלי על סף קריסה וצבא שטובע בבוץ הים תיכוני. הגועל שחשים האמריקאים מהפוליטיקאים שלהם מחלחל גם למסך הטלוויזיה. הסרט הסמי-תיעודי של HBO, Game Change, בכיכובם של ג'וליאן מור ואד האריס עקב באדיקות אחרי מינויה הכושל של שרה פיילין לסגניתו של ג'ון מקיין והפנה אצבע מאשימה כלפי ההתנהלות בוושינגטון.

סדרה נוספת שנותנת הצצה אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה, כנראה שהמירוץ לנשיאות מרגש את התסריטאים, היא "סקנדל" של רשת ABC, שעלתה באפריל השנה, אמנם מבית היוצר של שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי") אבל אין בה מתיקות חמימה או אחוות סטז'רים. במרכזה עומדת אוליביה פופ (קארי וושינגטון), יחצ"נית על שכל תפקידה הוא להגן על התדמית הציבורית של בכירי הפוליטיקה המקומית, ו"לוודא שאף סוד לא ייצא החוצה". הנשיא, עוזריו וחברי הסגל מוצגים כאופורטוניסטים רמאים שמוכנים לפעול לטובתם האישית בלבד. בשנה הבאה תעלה גם הסדרה "The Gatekeepers" שתגלה איך יועצי הנשיא יחד עם לוביסטים אינטרסנטים מכתיבים למעשה את המדיניות הממשלתית. מזכיר לכם מישהו?הצצה ללכלוך מאחורי הקלעים. טריילר הסדרה "Scandal":

הייצוג השיוויוני של נשים בפוליטיקה ובסדרות טלוויזיה על פוליטיקה טרם הגיע למצב אופטימלי. מבין כל הדרמות הפוליטיות שהסתובבו על המסך בעשורים האחרונים, גברים עדיין זוכים ללבוש את המכנסיים ולהפריח נאומים כתובים היטב לאומה נרגשת יותר מנשים. השינוי הוא איטי, כמו המהפכה הפמיניסטית ומעוזים קטנים אך חשובים נכבשים ביום אחד. סדרות כמו 'חיות פוליטיות' מצליחות לעורר דיון ולהציג פוליטיקאית רמת דרג שאינה מדרדרת למחוזות הקריקטורה הגסה, והופעות אורח כמו של קונדוליסה רייס ב30 רוק שהפגינה הומור משובח , מראות שאפשר גם אחרת. מי יודע, אולי יום אחד באמת תיבחר שם נשיאה. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ