תשכחו מחאנג': עמי סמורלצ'יק מיצה את תפקיד הסיידקיק

עמי סמולרצ'יק מתכונן לתפקיד ראשון בסרט קולנוע באורך מלא, מקטר על החיים בתל אביב ומתגעגע לפלורנטין. ראיון

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

“הסיבה שאני משתתף עכשיו בסדרה של יובל סמו, היא שאני מכיר אותו מהשכונה בעיר התחתית בחיפה”, פוצח עמי סמולרצ’יק (42) בגילוי נאות. “אני ויובל לא היינו חברים אז, אבל כמה שנים מאוחר יותר הכרנו שוב בצבא. היינו יחד באיזה חור מגעיל, קרוב לבית. ניסיתי לשכנע אותו קרוב לשנה שיבוא ללמוד איתי משחק, אבל הוא לא היה מעוניין. הוא היה מאוד מבולבל אז”. כמעט מצחיק לשמוע את סמולרצ’יק קורא למישהו אחר מבולבל: את הגמלוניות והנוכחות המרחפת הייחודית לו הוא מביא איתו גם לתפקיד האורח בקומדיה החדשה של סמו, זנזורי, שבה הוא מגלם מוכר מכוניות שלא מסוגל להרגיש כאב פיזי (“לא נראה לי שיש כזה דבר באמת”, הוא אומר). מתברר שמקור החברות האמיתית בין השניים, שקשה למצוא קו דמיון אחד בין מהלכי הקריירה הכל כך שונים שלהם, הוא בבסיס חיל חימוש אי שם בצפון הארץ. כשחושבים על זה, אולי לא פלא שהם נהיו קומיקאים. “שירתנו בבסיס של חימושניקים הארדקור”, סמולרצ’יק נזכר, “הכי הארדקור שאתה יכול לדמיין בכלל. שכונה אמיתית של עובדי רס”ר, ערסים ועבריינים לשעבר. יובל היה פאנצ’ר מאכר בבסיס. סוג של ניצוץ במקום כזה. הוא איש מאוד מיוחד, פנומן באופי שלו. הייתי מסתכל מהצד איך הוא מצחיק את כולם. לא משנה מי הבן אדם שעומד מולו, אם זה ערס מטורף או איזה פלצן. הוא היה ליצן אמיתי. ליצנים אמיתיים הם נורא מצחיקים אבל אתה קולט שבפנים יש להם נשמה תוהה”. חברים עוד מהשכונה. יובל סמו ועמי סמולרצ'יק ב"זנזורי" (צילום: יח"צ yes)

האם גם לסמולרצ’יק יש נשמה תוהה? “במשחק אני הכי אוהב להשתטות”, הוא אומר, “זאת הסיבה שנהייתי שחקן. לצערי אני שוכח את זה לפעמים, וצולל לרצינות. אבל זו המהות של משחק, ההשתטות – בלי לחשוב אם זה אמיתי או לא אמיתי”.

האחד עם הביצים מהתחתית של חיפה סמולרצ’יק עלה ללב תל אביב, לטובת לימודי משחק בניסן נתיב, שאליהם, כאמור, סמו סירב להצטרף. “בשכונה שלי בחיפה הייתי מלך, היו לי חברים שמכירים אותי ואוהבים אותי”, הוא אומר, “כשפתאום הגעתי לתל אביב ראיתי אנשים שכל אחד מהם יותר מוכשר ונראה טוב מהשני. ממש הגעתי בתול לתל אביב”. בתול בתול?“ממש בתול, על כל המשתמע. חסר ביטחון ועם המון רגשי נחיתות, קצת יותר מבולבל. בסטודיו ישר התחזקתי, אבל מובן שהדברים לא נעלמים עד הסוף. יש רגעים בחיים שאני עדיין מרגיש את אותו חוסר ביטחון. אבל כשסיימתי את הלימודים כבר לא הייתי האדם שהייתי כשהתחלתי”.הדמות של סמו ב”זנזורי” יכלה להתאים גם לך, לא?“אני חושב שכן, אני יודע לשחק את המוקצן והמוגזם. עשיתי דמויות שהן אנדרדוג, מאוד מוקצנות ובז’אנר הזה. פחות בטלוויזיה ויותר בתיאטרון, בטלוויזיה עשיתי תפקידים יותר ריאליסטיים. אני מאוד אוהב לעשות את הדברים האלה וגם יודע לעשות אותם טוב”.מה היה שונה בדמות של "זנזורי" אם אתה היית מגלם אותה?“קח שני אנשים שיודעים לנגן בכינור, שים להם את אותם תווים, והם ינגנו את אותה יצירה אחרת, כי הנשמות שלנו שונות. גם אם נתאמץ לעשות את אותו דבר, זה תמיד יהיה קצת אחרת. בטח ובטח שבמשחק, כי המראה שלנו כבר זורק הכל למקום אחר. בי יש משהו יותר תמים מיובל”."בי יש משהו תמים מיובל". יובל סמו בתוכנית "זנזורי":הקריירה הטלוויזיונית של סמולרצ’יק רצופה תפקידי משנה של אנדרדוגים. לאחרונה, לוהק לראשונה לתפקיד ראשי בסרט קולנוע באורך מלא, ששמו הזמני הוא “סורקין איננו”. “הבמאי לקח את הדמות שלי, של הסיידקיק, ושם אותה במרכז”, הוא מסביר, “אם אתה סיידקיק טוב, אפשר לתפור לך תפקיד במרכז, השאלה היא אם אתה יכול לסחוב סרט או הצגה על הכתפיים שלך”.ואתה יכול?“בטח שאני יכול. בתיאטרון עשיתי דברים כאלה, בפרינג’”. אז למה אתה עדיין תקוע בתפקיד הסיידקיק?“יש איזה מין עדר כזה. אם אתה עכשיו בקונצנזוס, אז יתפרו לך הכל. אם אתה לא בקונצנזוס, אז לא. דביר בנדק למשל, שנים שהוא עבד, כל מי שבתעשייה הכיר אותו 20 שנה, והוא עשה רק תפקידים קטנים ובינוניים, אף פעם לא גדולים. פתאום מישהו הימר עליו ואמר ‘אני רוצה דווקא אותו, השמן הגדול, שלא נראה כוכב’. ראו שזה עובד ואז כולם אמרו ‘אנחנו רוצים גם’. צריך את אותו אחד שיש לו ביצים, שחושב מעבר למוסכמות, שיהמר עליך וזה יקרה”.היו תפקידים מרכזיים שרצית ולא קיבלת בגלל הטייפקאסט שלך? “מלא. לפני המון שנים עשיתי סדרת אודישנים לתפקיד הראשי ב’עפולה אקספרס’, והבמאית ג’ולי שלז נדלקה עליי והזמינה אותי לאודישן ועוד אודישן ועוד אודישן. ואני אומר ‘בוא'נה, אני הולך לקבל את זה’. היא מספרת לי על הדמות ואני אומר ‘זה קלאסי! מישהו מהשוליים, מסכן כזה, רוצה להיות קוסם ולעבור לתל אביב עם החברה שלו, אני לגמרי יכול לעשות את זה’. זה הטייפ קאסט שלי. בסוף אני מגלה שעושה את זה צביקה הדר. אז יש בפנים התבאסות, כי אני אומר לעצמי בשביל מה עשיתי כל כך הרבה אודישנים. הביאו מישהו שהוא בכלל סופרסטאר־על, שאנחנו כל כך לא באותו טייפ קאסט. היום, מי שעושה סרט בארץ רוצה להביא כוכב, למרות שכוכבים פה לא באמת מביאים אנשים לקולנוע. אין בארץ עדיין כוכב שאם מלהקים אותו אז כל המדינה תלך לראות את הסרט. זה לא הוליווד פה”.

חיים בעולם חרא סמולרצ’יק פרץ לתודעה בתפקיד מעורר החמלה ומחמם הלב של חנן, חנאג’ שמאוהב אנושות בגלי (דנה מודן), שדחתה אותו פרק אחר פרק בסדרה פלורנטין, שאותה יצר וביים איתן פוקס. “המציאות השתנתה מאז”, הוא אומר, “אם בן אדם ינסה לעשות עכשיו סדרה על מערכות יחסים, שמשוחקת טוב ושנראית טוב, אתה תגיד ‘בוא’נה, מה הקשר לאיך שאנחנו חיים?’. זה יהיה מגוחך. אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. אנחנו חיים בעולם חרא”.יצא לך לראות את “פלורנטין” לאחרונה?“יצא לי לראות, וזה מאוד תמים ונאיבי. היום יכול לבוא יוצר ולהגיד ‘בוא נעשה סדרה ונקרא לזה היפסטרים בקינג ג’ורג’’, והסדרה תהיה אחרת. כי היום יש דבר שנקרא היפסטר, זה לא היה לפני 20 שנה”.היום זו היתה סדרה על היפסטרים בקינג ג'ורג'. הפתיחה של "פלורנטין":פלורנטין של היום, שמצמיחה פרויקטים אדריכליים שאפתניים מבית היוצר של אילן פיבקו, היא כבר מזמן לא פלורנטין של איגי, צמר ותותי. המציאות התל אביבית המשתנה לא פוסחת על סמולרצ’יק, אף על פי שהוא עדיין מצהיר שהוא פריק של העיר (“למי שאוהב אמנות, אין עיר כמו תל אביב”). רחוק מימיו כרווק בוהמיין צעיר בשינקין (“מבאס אותי שאני כבר לא כל כך שותף לבליינות”), ו־20 שנה אחרי שעזב את התחתית, סמולרצ’יק מביט על העיר, שלרגע היה חלק מהסמל הכי מובהק שלה, דרך עיניו הטרוטות של אב מפרנס לשני ילדים קטנים. “קשה לי מאוד עם יוקר המחיה בעיר, באמת שהיא נעשתה עיר של עשירים”, הוא רותח, “אני מחזיק עכשיו אוטו, בגלל שיש לי ילדים קטנים. בשבת החניתי את הרכב ברחוב הירקון. סיימנו את הפיקניק, וואללה – גררו לי את האוטו. אתה יודע מה? יכול להיות שזה באשמתי ולא ראיתי את התמרור, זה לא היה בכוונה, אז אני אומר ‘אוקיי, מגיע לי קנס’. אבל לדפוק גרירה של 370 שקל פלוס קנס של 260 שקל?! יצאתי עם נזק של 600 שקל בשבת, כשהאוטו לא חסם אף אחד. ואני משלם את הארנונה היקרה ואת המים היקרים, ואני אומר הכוס של האמ־אמא שלהם, 600 שקל?! זה קניות לשבוע בשוק הכרמל בשבילי. רוב האנשים בארץ לא מרוויחים את זה ביומיים, אז לא מספיק לקחת לי 100 שקל על גרירה?”.אתה עוד מתקשה להתפרנס כשחקן?“יש תקופות קשות, ויש תקופות פצצה שבהן אתה אומר ‘אני על הגל ומתחיל לחסוך’. היום אני באמצע. ידעתי תקופות יותר קשות, וידעתי תקופות הרבה יותר טובות. אבל אני בן אדם סגפן מטבעי, שמסתפק ומסתדר עם מה שיש. כל יום אני אומר שאם הילדים בריאים ואני בריא - הכל בסדר”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ