נופל וקם: האם ארון סורקין יצליח לשחזר את הצלחת הבית הלבן

לאחר שנים של עליות ונפילות, ביום ראשון תעלה בארצות הברית תוכניתו החדשה של ארון סורקין על העולם שמאחורי מהדורת החדשות. אור בר שלום מפצחת את סוד הקסם שלו, ותוהה אם יצליח לשחזר את ההצלחה של הבית הלבן

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

לצופים בפרק ה-18 של העונה החמישית בתוכנית רוק 30 ציפתה הפתעה משמחת. היא אמנם נמשכה דקה וחצי בלבד אבל הצליחה לזקק את מה שתעשיית הטלויזיה האמריקאית הכי אוהבת לעשות: בדיחות פנימיות. טינה פיי, היוצרת והכוכבת הראשית של הסדרה, הצליחה בתהליך, שבוודאי גזל שנות חיים מכמה וכמה סוכנים הוליווידים, לארח את ארון סורקין בתוכנית הפופולארית שלה. סורקין, אחד מהתסריטאים והמחזאים הבולטים של הוליווד, זרם עם המחווה עד הסוף. כל השיחה שלו עם ליז למון, דמותה של פיי בסדרה, מתקיימת בהליכה, כשהשניים מנהלים דיאלוגים מהירים ושנונים שהפכו לסימן ההיכר שלו. את אנחת הרווחה של רשת NBC שמעו עד לוס אנג'לס. המעגל נסגר.

שש שנים לפני כן עלו במקביל שתי תוכניות שעסקו באחורי הקלעים של תוכנית מערכונים פופולארים שריפררה לסאטרדיי נייט לייב ברשת NBC. מצד אחד של המגרש התחממה "סטודיו 60" של סורקין. תוכנית שנונה, מהירה וקצבית בכיכובו של מתיו פרי. בצד השני חיכה "רוק 30" הצנועה של טינה פיי שהחזיקה בתואר התסריטאית הראשית של SNL, אבל טרם שיחקה בכוחות עצמה במגרש של הגדולים. כולם הימרו על סורקין, נער הזהב של התעשייה. הבאזז ברשת ובתקשורת רחש בהתאם ופרק הפתיחה השיג מעל ל-12 מיליון צופים. נתון שסיחרר גם ותיקים בביזנס. "רוק 30" פתחה בהרבה הרבה פחות. לרוע המזל של סורקין הצופים לא התחברו לצ'נדלר גרסת 2.0, הביקורות קטלו את הפרק השני, הסדרה הופסקה באמצע שידורה והפרקים האחרונים שלה שודרו כמעט בהיחבא. בסופו של דבר "סטודיו 60" בוטלה ו"רוק 30" חגגה השבוע את סיום עונתה השישי.

מפגש הענקים בין סורקין לטינה פיי. מתוך "30 רוק":

האכזבה מהכישלון של "סטודיו 60" ו"שלטון הרייטינג המבחיל", כפי שהגדיר זאת סורקין, גרמו לו להדיר את רגליו מתעשיית הטלוויזיה בשש השנים האחרונות ולעשות חיל על המסך הגדול. בתעשיית הבידור האמריקאית סורקין נחשב למידאס המודרני. הדיאלוגים המהירים שמצולמים בזמן הליכה או המונולוגים הארוכים כבר הפכו לסימן היכר בולט, כזה שזוכה למחוות והתייחסויות בתוך ומחוץ לתעשייה (חפשו את הקריצה ב"איש משפחה"). ההצלחות שרשומות בפנקס שלו - הבית הלבן ,הרשת החברתית או "בחורים טובים" - הצליחו לטשטש את הכישלונות המעטים שלו ("מלחמתו של צ'רלי וילסון" או "sport nigts" כדוגמא) והוא נחשב לאחד הכותבים העסוקים והעשירים בממלכה. אפילו התמכרות כבדה לקוקאין ומעצר פומבי בשדה תעופה לא הצליחו לעצור את הרכבת הדוהרת ששמה סורקין, ורק גרמו לה להאט לזמן קצר. בשבוע הבא הוא יעשה ניסיון נוסף עם "חדר החדשות" ברשת HBO, שבה יעסוק בנושא האהוב עליו ביותר בעולם: מאחורי הקלעים. במקום נשיאי המדינה החופשית או בדרני מערכונים נוירוטים בחר סורקין להתמקד בחברת חדשות בתחנת כבלים מקומית, והטריילר עם ג'ף דניאלס על תקן תפקיד חיים יבין כבר צובר פופלאריות ברשת.

נותן עוד צ'אנס למאחורי הקלעים. מתוך הטריילר ל"חדר החדשות":

סיפור הסינדרלה של סורקין

סורקין נולד לפני 52 שנה במנהטן וגדל לאב עורך דין שהתמחה בזכויות יוצרים ולמורה בבית ספר יסודי בפרבר אמיד בסקרסדייל בניו יורק. המשפט היה חלק נרחב בחיי המשפחה היהודית מניו יורק וסורקין הודה לא פעם שבמהלך ארוחות ערב היה אביהם מתפלפל בסוגיות משפטיות. כמצופה אולי, שני אחיו הפכו לעורכי דין. במקביל לדיונים משפטיים הקפידה המשפחה ללכת למופעי תיאטרון ואמנות. סורקין ג'וניור ראה את הצגת התיאטרון הראשונה שלו בגיל חמש: "אירוע שהשפיע עמוקות על ההוויה שלי" סיפר בראיון.

הוא הצטרף למועדון הדרמה בתיכון והתקבל לתוכנית האמנויות של אוניברסיטת סירקוז, שם גם סיים תואר ראשון. ניו יורק של שנות ה-80 תבעה מסורקין לעבוד ומהר. הוא התפרנס מעבודות מזדמנות כמו חלוקת מברקים מזמרים, נהיגה בלימוזינה, חלוקת פלאיירים וברמן בתיאטראות בברודווי. שם היה משרבט רעיונות על מפיות נייר בין ההפסקות. הוא העלה הצגת יחיד בשם Hidden in This Picture שזכתה לביקורות טובות, אך לא כל כך לקהל.

את הרעיון ל"בחורים טובים" המחזה שמסמן את נקודת הפריצה שלו קיבל מאחותו. לאחר לימודי המשפטים היא הצטרפה לצי האמריקאי כעורכת דין. בסוף שנות ה-80 התבקשה להגן על חיילי נחתים שהרגו עמית ליחידה בפקודת קצין במפרץ גואנטנמו. סורקין עיבד את הסיפור למחזה מצליח (הוא רץ בגרסת הבכורה שלו 497 פעמים) וזכויות ההסרטה נרכשו עוד בטרם הועלתה הצגה אחת. הזכויות התגלגלו בין כמה אולפנים שחששו להתחיל בפרויקט נטול כוכבים עד שהגיע לאולפן Castle Rock Entertainment ולידיו של הבמאי רוב ריינר. ריינר התלהב, סורקין הוחתם על עיבוד התסריט והסרט – בכיכובם של ג'ק ניקולסון, דמי מור, קווין בייקון וטום קרוז – היה מועמד לחמישה פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי אוסקר, ביניהם הסרט הטוב ביותר. הפריצה הגדולה. מתוך "החברה הטובים":  

מסירותו הפנומנאלית של סורקין לעבודה, יכולת ההספק שלו (שתוארה לא פעם ככפולה לעומת תסריטאים "רגילים"), וההבנה העמוקה שלו במדיום הקולנועי הפכה אותו לתסריטאי מבוקש ויותר מכך – גם לרופא תסריטים פופולארי. הוא כתב לאולפני קסטל את "הנשיא מאוהב" ו"בכוונת זדון" ושיפצר תסריטים וסצנות ל"אויב המדינה", "הפריצה לאלקטרז", "מטען עודף" ושאר תופינים. יום אחד, בעת ששיפץ את התסריט של "הנשיא מאוהב" בזמן שערוץ ESPN התנגן ברקע, קלט סורקין שהעתיד הוא בטלוויזיה. ליתר דיוק העתיד הוא בתוכנית טלוויזיה בשם Sports nigths שתעסוק במאחורי הקלעים של תוכנית טלוויזיה! גאוני! הוא קיבל אישור מדיסני והתוכנית עלתה ב-1998 ברשת ABC.

סורקין כבר היה רגיל לדרישות של בעלי אולפנים, אבל לא היה מוכן להיות עבד של הרייטינג – המלך הכל יכול והפוסק האחרון בטלוויזיה המסחרית המודרנית. העונה הראשונה זכתה לביקורות מעורבות שהכירו בכישרון של סורקין, אבל התלוננו על הצחוקים המוקלטים והקהל החי. בעונה השנייה, ממנה נעדרו שני האלמנטים הללו, הביקורות קצת יותר התלהבו אבל הקהל נטש. התוכנית בוטלה, והיוצר והכותב הראשי שלה בכלל לא שם לב.

ההתמכרות של הגאון

לסורקין, איך אומרים, יש חיבה לסמים קשים. הכסף הרב שהתגלגל לידיו בעבודה על תסריטים, מהאולפנים ההוליוודים ורשתות השידור קנה לו את הסמים המשובחים ביותר. קוקאין, מריחואנה, קראק ופטריות הזייה היו תפריט קבוע על שולחנו. סורקין אפילו אושפז – בהוראת בית משפט - לגמילה. ההתמכרות של התסריטאי הגאון היתה ידועה לכל מי שעבד איתו, אבל גם היתרונות שהגיעו איתה. תסריטים מהירים, שנונים, שנכתבו בלילות לבנים וסחטו את הכישרון של סורקין עד להקשת המקלדת האחרונה.

את הרעיון לסדרת הטלוויזיה של "הבית הלבן" הוא הגה כבר ב-1997, אבל פרשת מוניקה לווינסקי שהשתוללה באמצעי התקשורת באותה תקופה דחתה את הביצוע. או כמו שאמר לו אחד המפיקים "מי ייקח את הבית הלבן ברצינות בתקופה שכזו?". אבל מהרגע שהתקבל האישור לפרויקט נטש סורקין את ספורט נייטס והתרכז בבייבי החדש שלו. את העונה הראשונה, שזכתה ב-9 פרסי אמי, הוא כתב כמעט לבדו, כשהצוות שאיתו רק הציג לו רעיונות והוא פיתח אותם לעלילות משנה ודיאלוגים. הוא כתב לבדו 87 פרקים. לפני תחילת העונה השנייה הוא נעצר בשדה התעופה כשבתיק היד שלו פטריות הזייה, קוקאין, קראק ומריחואנה. בית המשפט שלח אותו לגמילה חוזרת. סאטרדיי נייט לייב כתבו פארודיה שזכורה עד היום בשם "הבית הלבן" ומצבו הנפשי והאישי החל להתדרדר.

הפארודיה של MAD TV על הבית הלבן:

ב-2002 הוא אולץ להתנצל בפני מנחה החדשות של NBC, טום ברוקב, ששידר תוכנית תיעודית על ג'ורג' בוש ו"הבית הלבן האמיתי". "חבל ששלחנו מאהב לג'ורג' בוש במקום כתב חדשות אמיתי", אמר בפומבי. כולם צחקו, אבל סורקין כבר לא היה הוא עצמו. הוא היה מותש, עייף וחסר השראה. בסוף העונה הרביעית הודיע על פרישתו בשל סכסוך כספי עם הרשת וחתך. הסדרה נמשכה שלושה עונות נוספות, אבל ניצוצות הברק שלה אבדו יחד עם מחיצות האף של סורקין. לפרק האחרון אגב, הוא הסכים לחזור, רק כדי להיפרד יפה מאחת היצירות הטובות ביותר שלו.

סורקין נגמל (על פי פרסומים זרים) אבל הקריירה התקשתה להמריא. "סטודיו 60" גרמה לו לתעב (זמנית) את המדיום הטלויזיוני והוא חזר לתיאטרון. גם שם נתקל בקשיים: מחזה על ממציא הטלויזיה בשם "The Farnsworth Invention" סבל מתלאות הפקה, שביתת עובדי הבמה הקשתה עליו והוא נאלץ לעבור בין תיאטראות רבים. אפילו התערבותו של סטיבן שפילברג כמפיק לא סייעה והמחזה הועלה מספר פעמים קטן ונותר על מדפי ההיסטוריה.

חזרה למסלול

הצורך לעבוד והבעיות הכלכליות דחפו אותו בחזרה להוליווד. הוא כתב את מלחמתו של צ'רלי וילסון הבינוני וחיכה לפרויקט טוב באמת. ב-2008 הוא הגיע. בהוליווד הסתובבו כבר כמה שנים עם רעיון לצלם את הסרט על פייסבוק. סורקין היה החתיכה האחרונה והחשובה ביותר בפאזל. לאחר שקרא את הספר "ביליונרים במקרה" מאת בן מזריץ' הוא הסכים לכתוב את התסריט. התוצאה: גלובוס הזהב, באפטה ואוסקר על שמו של סורקין. ביטחון עצמי מוחדש? ערימה ענקית של כסף? יוקרה, תהילה והתרפסות של בעלי המניות? צ'ק צ'ק צ'ק.

גלובוס הזהב ואוסקר. הטריילר לרשת החברתית:

בשנים האחרונות סורקין חזר לעצמו. כמו בימים הטובים של "הבית הלבן", מינוס ערימות הקוקאין, הבעיות בזוגיות (הוא גרוש מג'וליה בינגהאם ואב לבת אחת – לקסי). על התסריט שכתב למאניבול עם בראד פיט קיבל שש מועמדויות, כמו "הרשת החברתית" (מינוס הזכיות) והוא מעורב בעשרות פרויקטים נוספים בדרגות שונות. סורקין, האיש שדאג לשלוט בכל אספקט של התסריט והצילומים, ואפילו נהג לשחק בעצמו את הדיאלוגים כדי לבדוק שהם עובדים, לומד לאט לאט לשחרר. מלבד "חדר החדשות" הוא מפתח לרשת HBO סדרה על מלון שאטו מרמונט המפורסם- הפעם מחזמר (!) על הודיני שאמור לצאת בשנה הבאה וגם על סרט שיתאר את חייו של מייסד אפל, סטיב ג'ובס. "לנוח?" נשאל פעם על תוכניותיו לעתיד "זה לא בשבילי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ