רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהוד נגד צביקה: מי מבין יותר בערבים?

הקרב המעניין באמת בהפיכות בעולם הערבי הוא בין אהוד יערי וצביקה יחזקאלי. אחרי הטינופים, המקורות הלא אמינים והחיקוי ב"ארץ נהדרת", נותרה שאלה אחת: האם לפרשן לענייני ערבים יש היום יותר מידע מלכל גולש אינטרנט ממוצע?

תגובות

לפני שמונה שנים, כאשר שאול מופז היה שר הביטחון, ישבו בלשכתו שלושת הכתבים הבכירים לענייני ערבים בטלוויזיה לתדריך רקע, מהסוג שמתקיים מפעם לפעם: עודד גרנות (ערוץ 1), אהוד יערי (ערוץ 2) וצביקה יחזקאלי (ערוץ 10). בתדריך, מופז הפתיע את השלישייה ושאל אותם לדעתם בנוגע לחיסול אפשרי של יאסר ערפאת ועל השלכות פעולה זו. בעקבות הנושא הנפיץ נוצרה בחדר שיחה ערה ודי ארוכה. אלא שכעבור זמן ממושך הבחינו יחזקאלי וגרנות כי יערי אינו מחליף איתם מילה, ושאת הדיאלוג מקיים הפרשן הבכיר של ערוץ 2 רק מול מופז, תוך התעלמות מהקולגות.

זו היתה סיטואציה מעט מביכה אך לא מפתיעה. "אהוד לא מדבר עם אף אחד", כך יאמר כמעט כל קולגה של הפרשן הוותיק בן ה־67. ייתכן כי הריחוק והתחרותיות הללו, נוסף לביטחון עצמי שופע, הם שהפכו את יערי לאייקון של פרשן שתמיד יודע הכל. מצד שני, ייתכן שבגלל התכונות הללו הברנז'ה נהנית לשמוח לאידו בשבועות האחרונים, ולחגוג על הניסיונות לסדוק את התדמית המהימנה שלו. מעטים יערערו על חריצותו ומקצועיותו של האיש, או על מקורותיו הבכירים שאותם הוא מתחזק במשך שנים, אך רבים יטענו כי "דווקא הביטחון והכוחנות של אהוד הם שהופכים אותו לכאורה לאמין. לאנשים אין כוח או רצון לעקוב כמה מתחזיותיו נכונות".

אהוד יערי (צילום: יח"צ)                             צבי יחזקאלי (דודו בכר)

כך, דווקא בימי שיא לעיתונות הערביסטית, כאשר תוניסיה, מצרים וכנראה גם לוב נופלות כקוביות דומינו, וגם בחריין ותימן עוברות הפיכות דרמטיות, יערי חווה תקופה קשה לפרסטיז'ה המקצועית שלו. זה התחיל בכך שבימים הראשונים של ההפגנות בכיכר אל־תחריר מיהר הפרשן הבכיר להצהיר כי "מצרים אינה תוניסיה ואני לא רואה מצב שמובארק יוותר על השלטון". זה המשיך בשני מערכונים של "ארץ נהדרת" שהאירו אותו באור מגוחך כפרשן זחוח שתחזיותיו אינן מתממשות ("מה שיהיה לא יהיה, וסוף פסוק בעניין הזה"), והגיע השבוע לשיא כאשר יערי שידר קליפ השם ללעג את מועמר קדאפי וטען כי הוא "הופץ בידי כוחות האופוזיציה הלובים" מבלי לדעת או לציין כי הסרטון הוכן על ידי מוזיקאי ישראלי בשם נוי אלוש. בתווך, חברת החדשות של ערוץ 2 נרתמה לגונן על הפרשן שלה והכינה כקונטרה סרטון פומפוזי לחיזוק תדמיתו.צביקה יחזקאלי, המתחרה הישיר של יערי בערוץ 10, חימם את הזירה בראיון ל"7 לילות" מלפני כחודש שבו סיפר כי "ערפאת אמר לי פעם: 'אתה יודע מה ההבדל בינך לאהוד יערי? הוא אומר מה אני חושב, אתה שואל אותי מה אני חושב'. יש לו סגנון משלו. אנחנו לא בני אותו דור. אני לא מזיז דיוויזיות על שולחן חול, לא נותן עצות למנהיגים ולא מוציא תוכניות שלום אל הפועל. אני לא נביא". בתגובה טען יערי בראיון שער למגזין "פירמה" של "גלובס" כי "אני לא מתפלש בבוץ הזה. אבל אגיד לך דבר אחר - טיפשות היא פגם מלידה, קנאה היא מחלה חשוכת מרפא, שקרנות זו תכונה נרכשת". כמו כן טרח יערי להזכיר כי סקופ של יחזקאלי – שידור דרשה של מטיף סורי הטוען כי "מה שקרה במצרים יקרה עכשיו גם בסוריה" – הוא בבחינת עורבא פרח כי המטיף מת לפני ארבע שנים.

היום, כשהזיכרון הטרי הוא מפרשת אלוש, יחזקאלי מעדיף ללכת על קו ממלכתי. "טעויות יכולות לקרות לכל אחד, ודאי כשמשתמשים בחומרים מן האינטרנט", הוא אומר. אלא שמאחורי הקלעים, ההתכתשות בין השניים רחוקה מלהירגע. בערוץ 2 מזכירים שיחזקאלי שומר שבת וטוענים שבשל כך הוא פיספס אירועים דרמטיים שהתרחשו בסופי שבוע (ובהם נפילתו הסופית של מובארק). ב"חדשות 10" טוענים שבעת גסיסתו של יאסר ערפאת פירסם יערי את דבר מותו על אף שהוא מת רק שבוע לאחר מכן. בחברה קיימו תחקיר פנימי כדי לוודא מדוע הידיעה הזו חמקה מהם, שהתברר כלא נחוץ לאחר היוודע התאריך העדכני של המוות.

נדמה כי האיבה הגלויה בין יערי ליחזקאלי רק מסייעת להציף את אחד הנושאים הבוערים בתקשורת הישראלית בחודשיים האחרונים: סיקור העולם הערבי, בעיקר בטלוויזיה. ספק אם הסקרנות של הציבור סופקה באמצעות שלושת הטנורים (יערי, יחזקאלי, גרנות), שעשו כל שביכולתם ועדיין התקשו מאוד לחזות את התרחשות האירועים והתפתחותם. "סיקור טלוויזיוני מטבעו הוא סיקור של כאן ועכשיו עם כותרת ושורה תחתונה", מסביר פרופ' אייל זיסר, דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב וכן ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. "יש בעייתיות מובנית בתפקידו של הפרשן לענייני ערבים כפי שהוא היום", מוסיף זיסר,  "אין לו את הסבלנות או היכולת לרדת למעמקים או לתאר דברים בצורה תהליכית, וכך כל אחד שנמצא בעמדה הזו מוצא את עצמו אומר דברים שהוא לא רוצה או הולך להגיד מלכתחילה".

כל עוד הדברים נותרו בגדר אי דיוקים מינוריים, אף אחד לא שם לב. אלא שאז הגיעה ארץ נהדרת והפכה את העקיצות על יערי משעשוע ברנז'אי שמעסיק מיליה מצומצם למערכונים שזוכים ל־30 אחוז רייטינג, והפכה את הבדיחה על חשבונו לנחלת הכלל. בהתחשב בזה שיערי ו"ארץ נהדרת" פועלים שניהם תחת ערוץ 2, לא מדובר במהלך של מה בכך. ל"עכבר העיר" נודע שמטרת התוכנית לא היתה לבזות את יערי עצמו, שגם כך יצא חבוט מהאירועים האחרונים, אלא בעיקר את הפונקציה של תפקידו. למעשה ל"ארץ" אין עניין אישי ביערי והמוטיבציה היתה לצאת באופן כללי נגד הרעיון של פרשן לענייני ערבים בעידן הנוכחי – דמות כביכול סמכותית, מאוד מנופחת מחשיבות עצמית, שהיא חסרת מודעות או שמץ של חוש הומור, אבל בתכלס, שום אירוע דרמטי או התפתחות משמעותית לא נובאו על ידה והיא לא יותר חשובה מחזאי מזג האוויר.

אהוד יערי, גרסת "ארץ נהדרת" (צילום מסך)

חרף טענת חברת החדשות של ערוץ 2 כי "אין מצב בעולם שנפעל לכך ש'ארץ נהדרת' יפסיקו לצחוק על אהוד. זה לא המנדט שלנו ולא עשינו כך גם בעבר כשירדו על רוני דניאל", לא ניתן למצוא את המערכונים בכיכוב יערי באתר מאקו ואפשר לגשת אליהם רק אם רואים את התוכנית במלואה. הכתב הוותיק, אגב, מסרב להגיב לכל ההתרחשויות האחרונות. "הנושא מקובל עלי וכל מה שתכתבו זה בסדר. אני לא אומר מילה".

יחזקאלי וגרנות מבקשים להעביר כאיש אחד, אך בנפרד, שני מסרים: "אנחנו פרשנים, לא נביאים" וכי "אף אחד, גם לא בעולם הערבי, חזה את המהפכות הללו". משיחות שקיימנו עם עיתונאים בתחום עולה כי יחזקאלי מתמחה בעיקר בעזה ובשטחים, שם יש לו ניסיון כביר ומקורות מצוינים, ופחות במדינות ערביות. על האבחנה הזו מגיב הכתב כי "במשך שבע שנים אני מנסה כמעט מדי יום אצל לונדון וקירשנבאום לחשוף את הציבור הישראלי לעולם הערבי. לא רק למנהיגים אלא בכלל לחיים שם. אני מאוד מחובר למה שקורה במדינות ערב. אבל הציפייה שתהיה לי יכולת לחזות שם את העתיד היא מגוחכת בדיוק כמו הציפייה שאחזה את העתיד פה". גרנות, שריאיין לאורך השנים את מובארק, המלך עבדאללה ואבו מאזן (הרקורד המרשים ביותר בתחום), מוסיף כי "אני חי את השפה הערבית והעולם הערבי מאז הילדות. בכיתה ז' כתבתי שירים בערבית. הייתי במדינות ערב עשרות פעמים, אבל גם כל הדברים הללו לא מכינים אותך להיות מוכן לגמרי לאירועים כמו אלו שמתרחשים בחודשיים האחרונים".

» ועדיין, האם האירועים האחרונים מחייבים אתכם לחשיבה מחדש?

גרנות: "אולי יותר מדי שמנו דגש על המנהיגים. הם שלטו שם במשך שנים, ובתוך זה קצת איבדנו את העם".יחזקאלי: "אולי כמו הדיקטטורים הערבים גם אנחנו נקלענו לסטגנציה. חשבנו שמה שהיה הוא שיהיה".

כאשר התברר שהרמיקס הישראלי של אלוש בילבל את יערי, אמר המוזיקאי התל אביבי ל"הארץ": "זה קצת חושף את מה ש'ארץ נהדרת' אומרים על יערי, שהמקורות שלו הם אותם פורומים באינטרנט שאני נכנס אליהם". דברים אלו, שקיבלו חיזוק בראיון נוסף שנתן אלוש לגיא פינס, מעלים את ההנחה שהמהפכה האחרונה בעולם הערבי, שמזמן זכתה לכינוי מהפכת הפייסבוק והטוויטר, דורשת גם מהעיתונות הממוסדת להתאים את עצמה לאופיה, ולגלות שליטה מקסימלית במרחב הווירטואלי. דהיינו, מקורות בצמרת הממשל הלובי וסקירה קפדנית של כל ערוצי אל־ג'זירה לא מספיקים כדי לדווח באופן אותנטי ושלם על ההתקוממות העממית הזו.

ליסה גולדמן, קנדית שחיה בישראל 14 שנה, הקימה לפני כמה שנים את המגזין הדיגיטלי "972" שמייצר עיתונות אלטרנטיבית בישראל ובמזרח התיכון, הניזונה מאזרחים פשוטים ובלוגרים. "בניגוד לישראלים רבים אין לי את הפחד הפתולוגי מערבים וכך יצרתי חברים ואנשי קשר ממרוקו עד סעודיה והם מספרים לי מה קורה בשטח", מעידה גולדמן, שיצרה בעבר כתבות לערוץ 10 וכיום מקדישה את מרבית יומה לכתיבה, קריאת מיילים, וצ'יטוטים עם בלוגרים ברחבי המזרח התיכון, ובהם חבר לובי קרוב שהזין אותה בשבועות האחרונים במידע יקר מפז. "הוא העביר לי באופן רציף מידע על מה שהוא רואה בשטח", מסבירה גולדמן, "אם הוא זיהה מסוקים באוויר הוא יאמר לי באלו מסוקים מדובר, כמה חיילים נמצאים בשטח וכו'. אני פירסמתי את דבריו כראיון ב'972'. לאחר מכן קיבלתי טלפון מסוכנות רויטרס ובו נאמר לי שזהו המידע העדכני והמוצלח ביותר שהם קיבלו ובעקבות השיחה הזו התקשרו אלי מ'הניו יורק טיימס' וביקשו שאכין כתבה על המצב בלוב".

גולדמן טוענת כי יש קהילת בלוגרים שמעבירים ביניהם מידע באופן שוטף: "בעתות משבר המידע עובר ביעילות וכמה שיותר. לפני כמה ימים כתב איש קשר בטוויטר שיש פאניקה ליד הבונקר של קדאפי ושורה של מכוניות יוצאת משם במהירות מופרזת. צייצתי את זה בטוויטר ובעקבות זאת כתבים ידועים יצרו איתי קשר". גולדמן לא מרוצה, בלשון המעטה, מהגישה שמאפיינת את הדיווחים והפרשנויות בערוצים המרכזיים של התקשורת הישראלית וטוענת שהיא סובלת מסגירות, הנובעת מהיעדרותם של ערבים באולפנים. "חייבים להביא כתבים ערבים כי כרגע המצב מגוחך. הידע של הכתב או הפרשן הישראלי, שלמד ערבית ב־8200 ולא בא מהתרבות ולא מחובר לאנשים מהשטח, הוא לא כמו זה של מי שבא משם ויכול לפרש את המנטליות ולהצביע על ניואנסים".

הקליפ שבלבל את אהוד יערי:

מעת מוסלח, תושב בית צפאפה שלמד באוניברסיטת דובאי, מסקר בעבור "972" את הנעשה בעזה ובשטחים. כבר זמן ממושך שהוא כותב על תופעה חברתית דרמטית ברשות הפלשתינית, כזו שבסופו של דבר השפיעה על האזור כולו. "ביוני האחרון היו רשומים כ־84 אלף משתמשים פלשתינים במדיות חברתיות ואילו עכשיו כמות המשתמשים עומדת על 320 אלף", מציין מוסלח, "יש בלוגים שונים ודיווחים על הנעשה בשטח, על מה שקורה בתוניס, מצרים ולוב, לצד מאמרים ודעות, והמידע עובר בשטף. לצד זאת, המצב בשטח מושפע מההתרחשויות ברחבי המזרח התיכון ובא לידי ביטוי בריבוי של קבוצות שפועלות באופן עצמאי ואינן מאוחדות או פועלות תחת מפלגה או סמכות אחת". מוסלח אינו מוצא ביטוי לתמורות הדרמטיות הללו בתקשורת הישראלית. "היא לא מיישרת קו עם מה שקורה. העולם הערבי עובר כרגע שינוי רדיקלי, מכל הבחינות, ובתקשורת הישראלית, כמו ברוב העולם, ההתעסקות היא בעיקר בנבואות שווא לגבי מה יקרה. השאלה היחידה המעניינת היא איך להתמודד עם מה שקורה כרגע, והתמודדות איתה היא משהו שטרם ראיתי בתקשורת הישראלית. זה עניין של נקודת מבט; אם לא תהיה הבנה מצד ישראל שגם מצדם יש לבצע היסט רדיקלי באופן הסיקור, בהבנת ההתרחשויות ובגישה הכללית, הם פשוט יישארו מאחור".

*#