רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמת, מוסריות והחפצה של נשים: הערות נוספות על פרשת יורם זק

בחברה מוסרית ותקינה, תוכנית כמו "האח הגדול" לא יכולה להתקיים. עצם העובדה שהיא מקבלת פה כזו לגיטימציה היא בעיה קשה. אלון עידן מבהיר כמה נקודות בעקבות הטור של שבוע שעבר

תגובות

1. הטענה המרכזית שלי היתה שהאמירה של יורם זק עוררה סערה גדולה משום שהיא נאמרה על רקע עוול מוסרי גדול ממנה. העובדה שהאח הגדול מקבלת לגיטימציה היא הבעיה המרכזית, ומשום שדווקא הבעיה הזאת לא מטופלת, נוצר ניפוח עקבי של עוולות משנה, שתפקידו להוכיח שהצופה עדיין ער מבחינה מוסרית.

» אז מה אם החזה הגדול של דנה מגרה את עורך "האח הגדול"?

2. אבל הצופה אינו ער מבחינה מוסרית. הוא רדום לגמרי וההתנפלות על המילים הבוטות של זק היא הוכחת התרדמת. האופן שבו הותקפה האמירה מלמדת על קיומה של אגרסיה ביחס לאפשרות שתוכנית כמו "האח הגדול" תילקח מהצופה. זק, מבלי שהתכוון לכך, חשף טפח מהקידוד הגנטי של התוכנית, וזו לשונו: נביא בחורה עם שדיים גדולים כדי שהצופים יוכלו לפנטז עליה. באופן לא מודע זק הוציא לאור את המוטיבציה שזורמת בתחתית התעשייה: מוטיבציה כלכלית שמרפדת את עצמה בכסות סוציולוגית־אנתרופולוגית־בידורית.

3. ברגע שנחשפה המוטיבציה, חילחל לו חשש שמא התוכנית תבוטל. כמובן שהחשש לא קיבל צורה של ממשות, אבל בכל פעם שעל רקע שקר גדול נשמעת פיסת אמת, מחלחלת תחושת חרדה ביחס להמשך קיומו של השקר. האמת היא האויב של השקר, גם כשהיא מכוערת ובוטה.

4. מבחינת הטלוויזיה המסחרית, חשיפת המוטיבציה היא חטא ללא כפרה. זאת משום שמתקיימת רמאות עקרונית בכל פעולותיה של הטלוויזיה: התמונה שנשקפת מהמסך לא מוקרנת כדי לספק את הצופה אלא כדי לספק את המקרין. הצופה הוא רק כסף, והשאלה שהטלוויזיה שואלת היא איך לוקחים ממנו את הכסף. ברגע שמפוצח קוד הארנק שלו - כמו במקרה "האח הגדול" – מיד מוקרנות שוב ושוב התמונות שפיצחו את הקוד, עד שכספו של הצופה אוזל.

5. כדי לאפשר את המהלך, חשוב לגרום לצופה להביט בטלוויזיה ללא חשש שיגנבו את ארנקו. הוא אמור להיות במצב הרפיה, נטול מנגנון ביקורתי פעיל. הוא אמור לתת אמון בטלוויזיה, להאמין שהיא דואגת לו, אוהבת אותו, מטפלת בו. הנה: אלון גל מטפל בחשבון הבנק שלו, ציפי שביט דואגת שלא ישמין, סופר נני חושבת על הילדים שלו. כדי לקחת את כספו של הצופה, צריך לארגן סביבו תחושת ביטחון.

6. האמירה של יורם זק פגעה בתחושת הביטחון של הצופה. היא איפשרה לו לרגע מסוים לצפות בחלק אחר של המטריקס, החלק שמפעיל את החוטים שמזיזים את ידיו של אלון גל/סופר נני/ציפי שביט. זה החלק האסור, זה החלק שבגללו מוחתם כל משתתף בכל תוכנית על חוזה שאוסר עליו לדבר על מה שקורה מאחורי הקלעים. המאחורה של העסק מושתק באופן אגרסיבי ועקבי, ודי בכך כדי להניח כי אינו חושב עלינו דברים טובים במיוחד.

7. אפשר לומר שהשדיים של דנה גברו על המשמעת העצמית של קשת. היצר של זק, שאינו מחויב בתכתיבי הפירמה, לא יכול היה לעמוד מול המוצר שאותו הוא מתפעל. זק הביא בחורה עם שדיים גדולים כדי לשקר לצופה, ובסופו של דבר האמין בעצמו לתרמית.

8. ברגע שנחשף חלק מהמחשבה האמיתית ביחס ל"האח הגדול", התוכנית עצמה עמדה בפני סכנה. כי מבחינת קשת עדיף להיפטר מ"האח הגדול" – למרות ההפסד הכלכלי הכרוך בכך - מאשר להפסיד את תחושת הביטחון של הצופים. רגע לפני שנולד שביב מחשבה על אפשרות ביטול הזרקת הסם, הותקף זק באגרסיביות על ידי הציבור. הטענה שהושמעה נגדו למעשה היתה: בגללך עוד לא נראה "האח הגדול".

9. הסיבה לכך שזק יצא לחופשה לא קשורה לענישה; היא קשורה לצורך של קשת להחזיר לזק את המינון הנפשי שבזכותו הוא משמש בתפקידו. המינון הנפשי שלו כולל מידה מועטה יחסית של עשיית אמת ומידה רבה של עשיית שקר. זק אמור להיות שקרן מצוין, ולא להיכנע ליצר מסוים שלעתים דורש ממנו לתאר את המציאות כהווייתה. כעת, לאחר שהתנתק לכמה ימים מהבלגן, זק יחזור לעצמו: הוא יוכל להמשיך לשקר מבלי לפלוט פיסות אמת בלתי מבוקרות בבדיקות סאונד כושלות.

10. "האח הגדול" היא כשל מוסרי שלנו כחברה. העובדה שהיא משודרת בכל העולם היא אינה הוכחה ללגיטימיות, אלא  טענה שכל מי שנכנס לתוכנית כמו "האח הגדול" מעורער בנפשו. אדם שנפשו יציבה לא יסכים לעבור תהליך אקסהביציוניסטי קיצוני שכזה. הנוסחה היא זאת: כל אדם שמוכן להיכנס לבית "האח הגדול", אינו כשיר להיכנס לבית "האח הגדול". מי כן יכול להיכנס: מי שאינו מסכים. וזו הסיבה שבחברה מוסרית לא יכולה להתקיים תוכנית כמו "האח הגדול".

11. הערה בנוגע לטענות ההחפצה: במסגרת הפנטזיה הכוללת של יחסי מין, גוף הוא גם חפץ, עם קווי מתאר מסוימים ויכולות כאלה ואחרות. העובדה שאת החפץ מפעילה תודעה, אינה מבטלת את ההתייחסות המחפצנת בפנטזיה. הרצון לבצע תנוחה מסוימת ביחסי מין הוא גילום של החפצה. בחורה שמעוניינת לקיים יחסי מין עם גבר בגלל יופיו, מתייחסת אליו כאל חפץ. אין בכך דבר רע, כל עוד שני הצדדים מבינים את פשר העסקה. הדרישה לא לחפצן בפנטזיה מקבילה לדרישה לא לחשוב מחשבות מסוימות. הרצון לשלוט בפנטזיה של האחר הוא צורה של אלימות.

*#