רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת יורם זק: האח הגדול פתח את הפה, ב"קשת" מכסים את התחת

ההתבטאות של עורך האח הגדול היא לא סתם פליטת פה פרטית שנפלה על האוזניים הלא נכונות. הגיע הזמן שבתקשורת יבינו שלמילים יש כוח, ושמי שעובד בה צריך לקחת עליהן אחריות. ולא, המיקרופון הפתוח הוא ממש לא העניין כאן

תגובות

בפרלמנט של ארץ נהדרת התקיים ביום שישי ויכוח נוקב, בעקבות פליטת פה של אבי (יובל סמו), שהיתה רק אמירה אומללה, או שמא דברים שלא אומרים. אם אפשר היה לחשוד ביוצרי "ארץ נהדרת" בחוש נבואי (ובהומור פנים-זכייני), עוד היינו חושבים שהם כיוונו ליורם זק. עורך "האח הגדול", באותו יום שישי ממש, זרק למתמודדת דנה רון את ההערה המעודנת - "ספרי לצופים למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים", מבלי לדעת שהוא בשידור ומבלי להתנהג בהתאם.

» בעקבות הסקנדל: עורך האח הגדול מושעה» האם דנה צריכה לשלם על טעויות ההפקה?

מכיוון שמדובר בפרלמנט של "קשת", יתכן שזק היה יוצא נקי גם אצל שאולי וחבריו. בדיוק כפי שיצא, נכון לעכשיו, בשיפוט מהיר בבית הדין של הזכיינית. "דברים סרי טעם", "תקלה טכנית", "התבטאות לא מקובלת", "אנו מגנים", "אנו מתנצלים", יציאה לחופשה. תחזרו אלינו אחרי הפרסומות. יורם זק יהיה שוב איתנו.

כפתח לדיון, אני מוכן לצאת משתי נקודות הנחה מקלות לגבי זק:א. לא מדובר בפליטת פה, במובן שזק אמר את מה שהוא חושב, אלא פשוט בבדיחה שהביטוי "סרת טעם" עושה עמה חסד. כלומר, הוא לפחות לא חושב באמת שהוא יכול לדבר כך אל אישה, הוא פשוט חשב שזה מצחיק.ב. גם אם הוא אכן חושב כך, סביר להניח שזק לא אידיוט, והוא לא היה אומר זאת אפילו בפניה של דנה בפרטיות, לא כל שכן אל מיקרופון פתוח. כלומר, לא מדובר בבוטות ובגסות, אלא ברגע של טיפשות.תשובתי לשתי הנחות אלה היא - אז מה? האם העובדה שזק אמר את שאמר בבדיחות הדעת, הופכת את אמירתו לפוגענית פחות, מקובלת יותר?. אמנם לו היה מתכוון לכך, או אינו בוש בגסותו (דוגמת אנשי תקשורת בוטים אחרים), היה הסיפור חמור שבעתיים. מצד שני, גם זה לא פוטר אותו מאשמה.

בדיחות סרות טעם כגון זו, קלות וקשות ממנה, הן נחלתן של רבים מאיתנו. כתרבות שאימצה את ה"כוסית" אל המיינסטרים של שפתה, תהיה זו התחסדות לטעון עכשיו אחרת. מצד שני, מה שמותר לשני גברים לומר בסלון ביתם, אסור לאיש טלוויזיה לומר באולפן. האם ניתן להסיק מכך שמותר לו לומר זאת בסלון ביתו? לא בהכרח. אנשים שעוסקים בתקשורת המונים נדרשים לפעול מתוך מגבלות מסוימות. אלה צריכים להיות חוקי המשחק. כוחה של המדיה הופך אותם לאנשים בעלי עוצמה והשפעה. דעתם זוכה למשנה כוח מעצם היותה מושמעת מעל פלטפורמה בולטת ורבת תהודה. הם זכאים לדעתם, אבל עליהם לקחת עליה את מלוא האחריות, בכל מקום שבו היא תושמע, יהיה זה אולפן הטלוויזיה, בית הקפה או הסלון הביתי. מה שיכול להתקבל כבדיחה שוביניסטית בקונטקסט מסוים, יכול להתפוצץ כאמירה שערורייתית בקונטקסט אחר.

אני מכיר את הנטייה לבטל הכל כצקצוקים צדקניים, ולהוסיף על כך ביטויים כ"משטרת מחשבות". אבל לא במחשבות מדובר, אלא בביטויין. מותר לזק אפילו לפנטז את אשר אמר על דנה – אבל לא לתת לכך פומבי. לכל הפחות לא בתפקידו, לא במעמדו, לא ממקום שבתו כאח הגדול. התוכנית הנצפית בישראל היא המקום שבו אמירה בוטה המתקבלת בסלחנות זוכה להכשר ראשוני. מעבר לכך, לא צריך להיכנס לעומק האמירה כדי לקבוע שהיא בוטה אפילו בקנה מידה של שיחת חברים בפאב (גם אם אינה הטרדה מינית). יש מרחק גדול בין לדבר על שדיים של מישהי, לבין לתחוב לשם את הבולבול שלך.

ב"קשת", כך נראה, לא מתרגשים. הארגון שרואה עצמו כגוף השידור המוביל בישראל, לא סבור שזה תפקיד שבא עם אחריות ציבורית כלשהי. אם "האח הגדול" היא תוכנית דוקו, כדברי אבי ניר, זה אך טבעי שהיא תשקף גם הערות פוגעניות כלפי נשים, לא? וחוץ מזה, הם כבר העלימו עין משיחות על גברים שמשכרים נשים כדי להשכיב אותן, אז מה זו בדיחה על בולבול ושדיים?להטריד, להשמיץ לפלוט: בין יורם זק לדני נוימן "קשת" לא לבד בעניין זה. בחודש שעבר פורסם שדני נוימן, פרשן הכדורגל של הערוץ הראשון, שלח את אוהדי הפועל ת"א קיבינימט במסגרת טרנספר, עם כל הערבים, בשיחה פרטית עם כתבת קול ישראל. במקרה זה השיחה לא הוקלטה, וכך נותרנו עם עימות של מילה כנגד מילה, היות שנוימן הכחיש את הדברים. ברשות השידור לא טרחו לברר ברצינות את העניין, ואצלה כולם יצאו זכאים, למרות שאחד מעובדיה משקר בהכרח – או נוימן, או הכתבת. אבל למה להדביר את מה שאפשר לטאטא מתחת לשטיח? היום נוימן כבר ישדר שוב את משחקה של הפועל תל אביב. צפו למטר של מחמאות מלוקקות מכיוונו.

ואפשר גם אחרת. כמעט במקביל לתקרית נוימן, אירע באנגליה מקרה דומה – הפרשן הבכיר של רשת סקיי, אנדי גריי, נתפס באמירות סקסיסטיות במיקרופון פתוח. גריי לגלג על ההחלטה לשבץ שופטות במשחק כדורגל, ובמקרה אחר הזמין שדרת קווים להצמיד את המיקרופון למכנסיו. לסקיי – שבעצמה שיחררה את החומרים לרשת, לעומת "קשת" שמנהלת מרדף העלמת ראיות סיזיפי – זה הספיק. גריי פוטר. באנגליה, כך נראה, מבינים מהי האחריות המגיעה עם מיקרופון, עם משכורת מכובדת ועם כוח ציבורי.

דיון באחד מכלי התקשורת בפרשת נוימן נסב סביב השאלה האם ראוי להעניש את נוימן אם דיבר בשיחה פרטית. זו ההתנהלות הציבורית הקלאסית שלנו – להתעסק בתפל במקום בעיקר. לא בשאלה האם דבריו של נוימן היו ראויים, אלא בשאלה היכן נאמרו. לא בתוכן, אלא בפלטפורמה. במדינת ישראל הלכנו כל כך רחוק עם חופש הביטוי, עד שאדם בעל מעמד ציבורי זכאי לדעותיו החשוכות, ובלבד שלא יגיד אותם בקול רם מדי. שונה בנסיבותיה אבל זהה בהתנהלותה היתה התגובה הציבורית לפרשת ענת קם, בה ניכר כי אנשים מוטרדים מעצם ההדלפה הרבה יותר מאשר מתוכנה. אני מניח שגם הדיון על פרשת זק יסוב סביב שאלה זו. "קשת" כבר מכוונים לשם, בהודעת ההתנצלות שמזכירה את התקלה הטכנית. הרי אם היה המיקרופון סגור, איש מחוץ לחדר הבקרה לא היה יודע על האמירה האומללה של יורם זק. עוד מעט ויוציאו את המיקרופון לחופשה כפויה. אשרי המיקרופון שהיה פתוח ותפס את זק בקלקלתו.

בידי "קשת" מצוי כעת כדור כבד. זק, אני מניח, הוא לא אדם רע, אבל הוא כשל בלשונו הנחפזת, ועליו לשלם על כך את המחיר. הוא לא יכול להמשיך לתפקד כאח הגדול, כי אף אחת לא רוצה אח גדול שיפנטז על השדיים שלה. ככה זה – יש דברים שמחוץ למשפחה הם קבילים, אבל בתוך המשפחה הם כבר בגדר גילוי עריות. זק, שבחר להיות "קול האלוהים" בבית "האח הגדול", והבית הזה, לפי טבלת הרייטינג, היא דברי אלוהים עבור אנשים רבים במדינה. רבים מהם, אגב, צעירים שזוהי התרבות המעצבת את אישיותם. הוקעתם של התבטאויות בזויות מדברי האלוהים צריכה להיות חדה, מהירה ופומבית. זה המינימום שצריך לעשות - קול האלוהים צריך להתחלף.

*#