רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקשר שבין הון, שלטון וכתבנו בצפון

מסיבת הפרידה ממנחם הורוביץ שוב הוכיחה שהגבול בין תקשורת לפוליטיקה ובין מסקר ולמסוקר כמעט ולא קיים. שווה בדיקה, לא?

תגובות

תצלום אוויר אחד הספיק כדי לחרוץ את גורלו של יואב גלנט. קדמו לו תחקירים, וחוות דעת, וביקורות של גורמים ממסדיים, אבל הרוח שגרמה להתפשטות האש הציבורית צולמה ממסוק שחג מעל ביתו במושב עמיקם. הצילום הזה, שהופיע בוקר אחד בשער עיתון "הארץ", העביר באחת את הדיון בעניינו של גלנט מהמישור הביורוקרטי למישור האנושי. ברגע שהמושג "חריגת בנייה" התחלף ב"חזירות" ו"מגלומניה", איבד גלנט את סיכוייו להתמנות לרמטכ"ל.

הצילום האווירי מעל ביתו של גלנט תקע את התהליך ההכרתי של הצופה: לפתע אי אפשר היה לתייק את האובייקט ולהמשיך לסיפור הבא. העין, שסקרה בשבועות האחרונים אלפי מילים שעסקו במונחים משפטיים, רגילה להניח את "חריגות הבנייה" במגירות העמוסות להתפקע של המציאות הישראלית. הבית של גלנט, כאובייקט מצולם, לא מצא את מקומו בספרייה הציבורית, הוא נותר מחוץ למגירה. ברגע שנותר מחוץ למגירה, גורלו נחרץ. כעת לא נותר אלא לנקר את כבדו.

הצילום האווירי איפשר לצופה מבט על, נקודת התבוננות שסיפקה פרופורציה נטולת הכוונה או פרשנות. הצופה יכול היה להכריע לבדו בנוגע לסוגיה "האם גלנט לוקה במגלומניה". הצופה אכן הכריע: מדובר במגלומן. וכתוצאה מכך, הוא אינו ראוי לשמש רמטכ"ל. ההליכים הממסדיים שבוצעו לאחר מכן רק מימשו את חוות דעתה של העין, רק הצמידו אלף מילים לתמונה אחת שווה.

פרשת גלנט התאפשרה בזכות הבית של גלנט. כלומר: העובדה שבמרכז הטענות נגדו עמד אובייקט, חפץ, אפשרה בסופו של דבר את אותו צילום אווירי. אבל מה דינן של פרשיות שבמרכזן לא עומד חפץ? והרי ברוב הצמתים המסוכנים של הצבא, השלטון וההון בישראל לא עומד אובייקט, אלא דווקא סובייקטים: אנשים עם אינטרסים. האם במקרים כאלה ניתן לספק את אותו תצלום אוויר, שמאפשר התבוננות בדברים כשלעצמם ולא בדימוי מעוות שלהם?

שיר של אלופים. יוסי פלד, גבי אשכנזי, מנחם הורוביץ ובני גנץ (צילום: רפי דלויה)

במידה רבה, את "התצלום האווירי" אמורה לספק התקשורת. היא אמורה לחוג מעל הפוליטיקאים, אנשי הצבא ובעלי ההון, ולצלם אותם באופן שיאפשר לציבור לקבוע עמדה. הצילום צריך להיעשות ממרחק סביר, כדי שהצופה יצליח לקבל פרופורציה מדויקת עד כמה שניתן. ההצלחה של הצילום האווירי במקרה של אחוזת גלנט נבעה בעיקר מהזווית ומהמרחק של המצלמה, מהעובדה שאפשר היה לראות את הגודל של הבית ביחס לבתים אחרים, וביחס לגודל העץ שליד ולאבנים שמתחת.

ביום שבת, באולם מלון ליאונרדו סיטי טאוור ברמת גן, חגג מנחם הורוביץ את עזיבת תפקידו "כתבנו בצפון" של ערוץ 2. למסיבה הגיעו בין השאר הרמטכ"ל גבי אשכנזי, האלוף בני גנץ, האלוף יאיר נוה, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, השר לשעבר בוז'י הרצוג, היחצן בהווה רני רהב. סרטון שהוכן מבעוד מועד כלל את צמד השחקנים בנימין ושרה נתניהו, ראש הממשלה ורעייתו. זו רק רשימה חלקית. חלקית מאוד.

ד"ש מדיירי "האח הגדול". ג'ודי ניר מוזס שלום וסילבן שלום (צילום: רפי דלויה)

"כתבנו בצפון" הוא שם קוד לתופעה רחבה יותר. מבעד לקוד מסתתרת תרבות של קוקטייל: הון, שלטון ו"כתבנו בצפון" מתערבבים זה בזה מבלי שתחושת אי נוחות תלווה אותם, מבלי שתעלה בתוכם התהייה: האם אלה היחסים המצופים ממסקר ומסוקר. מבעד לקוד מסתתרת מצלמה שלא מסוגלת להגביה עוף ולצלם את המציאות כפי שהיא, מפני שהיא בוחרת להיות חלק מהמציאות: להשתכשך בה, לגעת בה, לחייך אליה, להגן עליה. מבעד לקוד מסתתרות עוד הרבה אחוזות שייוותרו בחשכה, עוד הרבה "גלנטים" שבמקום לספק תשובות, ישיקו כוסית לרגל בר המצווה של בנו של העיתונאי.

הביטו במצולמים: הם מישירים מבט למצלמה ומחייכים. הם לא חוששים, אפילו לא נבוכים. יתרה מכך: הם לא מעלים בדעתם שיש סיבה למבוכה, כי מה כבר קרה, כולה מסיבת סיום לחבר טוב, ל"כתבנו בצפון".

זהירות עם הפלאש. עמוס אטינגר וגדעון רייכר (צילום: רפי דלויה)

*#