אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חתיכים, אנושיים ומעוררי הזדהות: המהפך הטלוויזיוני שעברו הדתיים

אם פעם סדרות על המגזר הדתי היו עצם שתקועה בגרונן של הזכייניות, כיום נדמה שכולן מצטיידות באחת כזו. התוצאה: במקום דמויות שוליות, מכוערות ונלעגות, אנחנו מקבלים את עוז זהבי ודן שפירא

תגובות

קשה לומר שאנחנו חיים בתקופה סובלנית (ניסוח עדין שלא הולם את רוח התקופה). ובכל זאת, בכל מה שקשור לייצוג מאמינים בפריים טיים, לא נראתה פריחה כזו מעולם: אך מסתיימת "חיים אחרים" וכבר עולה "סימני שאלה", ברקע אופציה לעונה נוספת של "סרוגים", ועשרות פרויקטים טלוויזיוניים נוספים שהמשותף להם הוא העניין המפורש באמונה ובנושאיה – דתיים, חרדים, ובעיקר אלה שעוברים מצד לצד.

ההתחלה, כצפוי, לא נבעה מרצון טוב של הצדדים. "התקיים מכרז ברשות השנייה, והזכייניות היו צריכות להציג סדרות מקור, פריפריה ושוליים", מסביר ד"ר צוריאל ראשי, חוקר תקשורת ודתות באוניברסיטת בר אילן, "אז הימרו על 'מרחק נגיעה', שתפסה כמה ציפורים במכה אחת – גם חרדים, גם רוסים". כש"מרחק נגיעה" זכתה לרייטינג מפתיע, הגל האמוני התחיל לצבור תאוצה. "זה לא היה קל", אומר קובי אריאלי, שעובד בימים אלה על סדרה משלו שתתרחש במאה שערים. "ערוצי הברודקאסט ממש אולצו לשדר את הסדרות האלה, אז אין מה לומר להם תודה. עד שהם ראו את הדולרים של הקרנות, שאיפשרו להם לייצר סדרה איכותית עם השקעה מינימלית, הם עשו ליוצרים את המוות".

זו בדיוק הנקודה שבה נכנס לתמונה העניין שאי אפשר לברוח ממנו: כסף. קשה לדבר על שימוש דתי יהודי בכספים בלי להרגיש כמו הפרק הבא בשרשרת של היסטוריה אנטישמית, אבל במקרה הזה זה לא "הם", זה "אנחנו". כדי להשתלב בכללי המשחק של הטלוויזיה החילונית, יוצרים דתיים היו חייבים לשחק במגרש הכלכלי, והם עשו את זה: עם יותר צרכנים (כלומר, יותר רייטינג לערוצים), ויותר קרנות (כלומר, פחות השקעה מצד הערוצים). "בסופו של דבר, כוחות היצירה נענים לכוחות השוק", אומרת שהרה בלאו, סופרת ובת המגזר, "יש יותר ויותר יוצרים דתיים, אבל יש גם יותר ויותר צרכני תרבות דתיים. ויותר צרכנים הם כמובן יותר רייטינג". "פתאום הזכייניות הבינו שאי אפשר להתעלם מהנוכחות הדתית יותר. אתה רואה אותם בפיפלמיטר ורואה אותם בקופה", מוסיף אריאלי.

מבחינת איכות, השקעה, אותנטיות ומחשבה, "סרוגים" היתה השלב האבולוציוני הבא. "בשונה מסדרות שרואות בדתי זר ומוזר, מין שבט פראי, ב'סרוגים' יש דתיים שהם בני אדם לפני שהם דתיים", אומרת בלאו, "הרי לא צריך להיות דתייה כדי להזדהות עם יפעת שמאוהבת בידיד שלה. הגיבורים של 'סרוגים' הם אנשים עם בעיות אוניברסליות שהם גם דתיים. עד אז, הכיפה בטלוויזיה היתה כמו האקדח של צ'כוב. כיפה שנראית במערכה הראשונה, תייצר עלילה דתית בהמשך; או שהוא יתאהב בחילונית, או שהיא תחזור בשאלה. ב'סרוגים' הכיפה היא רק כיפה, וזה עיקר הכוח שלה".

אז איך נראה היום דוס טלוויזיוני? ממש לא רע. קשה להתעלם מעניין אחד מרכזי: חתיכוּת יוצאת דופן. עוז זהבי ב"חיים אחרים", אוהד קנולר ב"סרוגים", דן שפירא ב"סימני שאלה". בעולם תוכן שבו החתיך הוא הראוי ומושא ההזדהות, אפשר לראות במייקאובר שעבר הדוס הטלוויזיוני סמל לתהליכים ארוכי טווח עמוקים ומשמעותיים יותר. "שלמה וישינסקי שיחק ב'מילואים' דמות של מאכר דתי נלעג, בפירוש לא יפה תואר או מושך", אומרת בלאו, "יש קו ישיר בינו ובין קונילמל".

עברנו כברת דרך."לגמרי. וישינסקי ב'מילואים' או טל פרידמן ב'האח של דריקס' היו דמויות נלעגות, רופסות, גלותיות. המהפכה המשמעותית והמלבבת ביותר היא המעבר לעוז זהבי. פתאום הדתי הוא מעורר תשוקה". בלאו מאמינה שכמו תמיד, גם השינוי הזה קשור - מפתיע שהצלחנו להימנע מהנושא עד עכשיו - לפוליטיקה. "לפני 30 שנה דתיים נתפסו כשוליים", היא אומרת, "היום הם נתפסים כמי שנמצאים בעמדות של כוח. אלה כבר לא שוליים נלעגים".

"אם שואלים אותי", אומר אריאלי, "אז התפקיד המרכזי של הסדרות האלה הוא ההאנשה, כיוון שממילא כבר אי אפשר להתעלם". זו בדיוק הנקודה שבה סדרות הדרמה ממלאות תפקיד חשוב, שסטריאוטיפים מהלכים בסדרות ריאליטי (כמו פישי ומלכי ב"לרדת בגדול") לא יכולים למלא. "אני, להבדיל מאחרים, לא מבקש פיוס, אהבה או שיתוף פעולה", הוא אומר, "אנחנו נמשיך להיות שבטיים, וזה בסדר. אני רק מבקש הכרה". עוד לא ברור אם הגל הזה הוא טרנד כשר חולף, או שמדובר בפתיחוּת פוסט מודרנית אמיתית. "להגיד שמחר ניראה כמו פרסומת של צו פיוס ונרוץ אל השקיעה עם דגל ישראל ביד? לא", קובע ד"ר ראשי, "אבל לפחות אנחנו כבר לא אותה קבוצה של טיפוסים אלימים, שעומדים לצד הדרך וצועקים 'גוולד'".

*#