אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צהוב בעיניים: איך הפכנו למעצמת רכילות נמוכה וטראש ירוד?

העיסוק התקשורתי בחיבור של דנה ספקטור ורן שריג, בביקיני של מיכל אמדורסקי, ברומן של סיגל שחמון ובאאוטינג של סלבס גרמו לנו בשנה האחרונה לצמצם פערים מול הצהובונים הכי רדודים בעולם. הגיע הזמן לברר למה זה קרה ולאן ממשיכים מכאן

תגובות

הכותרת "תלווי לי את בעלך" אמרה הכל – עוד גבול נסדק, עוד טאבו עורער. השער של השבועון "רייטינג" מלפני שלושה שבועות, שלא היסס למרוח את סיפורם של סיגל שחמון ובן הזוג החדש שלה איש העסקים יוסי צוברי, שהוא במקרה גם בעלה לשעבר של חברתה הטובה ביותר טלי צוברי, היה יוצא דופן ביחס לקודים הרכילותיים שנהוגים כאן כבר שנים. העניין המחודש בשחמון נבע מהשתתפותה בדוקו־טראש "בקרוב אהבה" בערוץ 2 שנובר בחיי האהבה של סינגליות אטרקטיביות. אחרי חמישה פרקים היא הודיעה יום אחד שמצאה אהבה במפתיע, ועל כן תעזוב את התוכנית. את מקומה תפסה גלית לוי ונראה היה שסוף טוב הכל טוב, אלא ששחמון כנראה לא לקחה בחשבון שהעיסוק בחיי האהבה שלה לא יפסיק ביום שבו היא תחליט לכבות את המצלמה.

הכותרת הבוטה, תמונות הפפראצי של הזוג והציטוט שהובלט בכתבה שלפיו שחמון שלחה לכאורה אס.אם.אס לחברתה לשעבר ובו כתבה "זה היה חזק ממני", הציבו את "רייטינג", לפחות באותו שבוע, בשורה אחת עם צהובונים סנסציוניים מחו"ל כמו "סטאר" ו"יו אס וויקלי", משום שידוע שעל סיפורי בגידות, ובייחוד כשלמושאי הסיקור יש ילדים העשויים להיפגע, לא נהוג לדווח כאן אלא בעילום שם.

ערן סוויסה, כתב התרבות והבידור של מעריב ועורך משנה ב"רייטינג", שעמד מאחורי הסיפור, לא מתחרט על החשיפה. "יש הרבה מקרים בתעשייה שכולנו יודעים עליהם ולא מפרסמים, או מפרסמים בעילום שם, אבל במקרה של סיגל החלטנו להביא את הסיפור מהסיבה הפשוטה שסיגל בעצמה בחרה לשתף את הקהל בחיי האהבה שלה, ועוד בתוכנית עם 23.5 אחוזי רייטינג, ממש אחרי "האח הגדול", הוא מסביר. "בחרנו לחשוף את הסיפור האמיתי, שלא תואם במדויק את זה שהיא סיפרה מול המצלמות בסדרה. אם את פורשת – ספרי לנו למה. הרי היא עצמה בחרה להכניס את המצלמה הביתה ולחשוף את הדייטים שלה ובכך היא כמו אמרה לנו 'בואו'. אני מניח שהיא לא חשבה מה יקרה ומאוד הצטערה בדיעבד. לא הייתי רוצה להיות במקומה, אבל האמת היא שנהגנו בה בכפפות של משי כי היו לנו פרטים יותר עסיסיים שהיו יכולים לעשות עוד יותר באזז. אנחנו לא עובדים אצל סיגל, בן הזוג או הסוכן שלה, ואם לא הייתי מפרסם הייתי חוטא לקורא שלי".

סיגל שחמון ב"בקרוב אהבה":

כמו להיאנס עוד פעם סיפורה של שחמון אינו הסיפור היחיד שמעלה את השאלה האם ענף הרכילות עובר בתקופה האחרונה שינויים משמעותיים והופך צהוב, פולשני וחסר עכבות יותר מבעבר, קרוב יותר למודל של "הסאן" הלונדוני מאשר ל"מלחשים ש...", מדור הרכילות המאופק ב"לאישה". אותו "רייטינג", שללא ספק מוביל את הקו הזה, ובין השאר פירסם באחרונה כתבה צהבהבה על הרומן בין הדוגמנית אסתי גינצבורג ואיש העסקים עדי קייזמן (שהוא גם הגרוש של עופרה שטראוס), יצא לפני כמה חודשים בעוד שער שעסק בקרביים של שתי משפחות מתפרקות. תחת הכותרת "דנה ורן נגד העולם", שהם כמובן דנה ספקטור ורן שריג, נפרש סיפור האהבה של השניים ופרידתם מבני זוגם הקודמים, כולל התייחסות ראשונה למקרה מצד אלכס לויט, הלשעבר של ספקטור. "רייטינג" אמנם חפר בסיפור ספקטור־שריג, אבל הגילוי הראשוני של הרומן נחשף בתוכנית "חדשות הבידור" של הוט בהנחיית ליאון רוזנברג. אז עוד נשמעו ברקע איומים בתביעה, אבל מהר מאוד נפרץ הסכר. גרסת הזוג הופיעה בפרק האחרון של "מחוברים", וגם ספקטור כבר חולקת פרטים מתוך הזוגיות החדשה בטורה הקבוע ב"ידיעות אחרונות".

אלא שלמרות שכרגע הזוגיות שלהם נראית פומבית מתוך בחירה, לדעתו של שריג "המקרה של דנה ושלי עוד יילמד באקדמיה. מה שקרה לנו הוא חסר תקדים ולא שיערנו שזה יגיע לכזה מקום. עיתונים פירסמו תמונות שבעידן אחר לא היו מתפרסמות ואנחנו עדיין מרחק כמה שנים ממצב שדבר כזה ייחשב נוהג שבשגרה. אנחנו שני אנשים רגילים שהתאהבו, שמו את הגבולות של עצמם ובחרו מה לחשוף. בעיני, הצד השני עבר את הקווים האדומים. להגיד שזה שבחרנו להיחשף בטלוויזיה אומר שאפשר לכתוב עלינו הכל זה קצת כמו להגיד שמי שעברה פעם אחת אונס רוצה להיאנס עוד פעם". ספקטור, שכאמור הורידה את החסמים ומשתפת את קוראיה באופן שוטף ביחסים עם שריג, טוענת כי "פירסמתי כי הרגשתי מאוימת, הרגשתי שכולם נגדי ואם לא אתן את הגרסה שלי זה עוד יותר ייצא משליטה. בדיעבד זו היתה טעות כי אנשים ראו בהכל אור ירוק לשפוך את דמי. השמות שלנו נחשפים בחגיגיות ב'חדשות הבידור' וכולם מקשיחים את לבם ואף אחד לא מתעניין בכך שהיו מעורבים בסיפור ילדים קטנים שזקוקים להגנה. אני מאמינה שאשה שלובשת חשוף לא דורשת שיגעו בה, ואני מרגישה שהכריחו אותנו להתפשט. השאלה שצריכה להישאל היא האם למי שבוחר לחשוף מעצמו אין את הזכות המינימלית להגנה שחברי כנסת או אנשים בכירים במשק זוכים לה, על אף שהם עוברים עבירות חמורות משלנו".

רינת קליין, מנהלת ערוץ הבידור ועורכת אחראית של "חדשות הבידור", שחשפה את סיפור ספקטור ושריג, אמנם מודה ש"כמובן שהיו לנו לבטים אם לספר או לא לספר – אוי ואבוי לעיתונאי שאין לו כאלה – אבל היינו שלמים עם הפרסום ואנחנו שלמים איתו עד היום. ההתנהלות המסוימת שלהם נתנה לנו את הלגיטימציה. דנה עם הטור האישי, שגם עידכנה בטוויטר על המהלכים שלה, רן שהצטלם ל'מחוברים'". על הטענות של שריג וספקטור משיבה קליין כי "אני לא מכירה אותם באופן אישי אך אני חושבת שיש משהו מתחסד וצבוע בתגובה שלהם. אתה לא יכול להשתתף במשחק וללכת נגדו. עובדה שמה שקרה קרה. היום הם ביחד וזה לא בגללנו".

הרומן הכי מתוקשר במדינה בארץ נהדרת:

יותר קאטינג אדג' על האאוטינג, אולי הגילום המובהק ביותר של חדירה כפויה לפרטיותו של אדם, כבר נכתבו תלי תילים של מאמרי דעה וטוקבקים, ואין צורך לדון שוב בפרשת יהודית רביץ ויהודה פוליקר. מה שכן, הסיפור שלהם אפשר למתוח את הגבולות וכעת הוא מסייע לתקשורת לנהוג ביתר פולשנות במגע עם סלבריטאים שלגביהם "יש חשד". גם אם העיתונים לא יוצאים באמירה נחרצת – איקס הוא הומו – הם לפחות שואלים את השאלות באופן מפורש ולא מתפתלים ברמיזות על היותו בחור מטופח. משה פרץ נגרר לפינג פונג לוחץ בעניין הזה עם רענן שקד ב"7 ימים" וגם שרית חדד עומתה עם השמועות לגביה בסדרה של שאלות במסגרת ראיון שנערך איתה ב"7 לילות" באחרונה.

הצורך להגביר את סף הריגוש מקבל ביטויים ויזואליים כשהבולט שבהם בשנה האחרונה היה חשיפת תקרית הביקיני של מיכל אמדורסקי. מה שהתחיל כקטע יוטיוב ויראלי, קיבל מהר מאוד ממד פומבי כשבתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" בחרו לשדרו, כולל הפיקסלים הנדרשים. שנה קודם לכן גם ערוותה של עדי נוימן נחשפה בקטע המפורסם ההוא מתוך "האח הגדול", אך אז התקשורת המיינסטרימית בחרה להתעלם מהמקרה. פרט לגיא פינס ו"חדשות הבידור", השבוע עלתה עונה חדשה של "המצעד", תוכנית רכילות יומית שמשודרת בערוץ HOT בידור ישראלי. ריבוי תוכניות הבידור יוצר מעין דילמת אסיר – אם אני לא אפרסם אז המתחרה יפרסם – והסלמה במדד הצהוב. מן העבר השני עומדים העיתונים, שצריכים לצמצם פערים ולהישאר רלוונטיים אל מול האינטרנט שלא נתון תחת שום רגולציה ובו באופן טבעי יש פחות חסמים. קליין טוענת כי "היום יש הרבה יותר מדיה ולכן המשחק יותר גדול. התרחבות התופעה דורשת יותר חומר ובהתאם אנחנו קצת יותר צהובים משהיינו פעם. אבל עדיין יש גבולות מאוד ברורים והסיפור של דנה ספקטור ורן שריג הוא בפירוש יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. זה לא שמעכשיו והלאה נחשוף בגידות בהרחבה, ויש המון סיפורים שידועים לנו ואנחנו בוחרים להשאיר אותם כך". ואילו פינס אומר ש"מדורי רכילות תמיד קראו, אבל היום גם המדורים היומיים התיישנו למול מה שמציע האונליין. הטכנולוגיה משפיעה עלינו באופן משמעותי ומי שמקריב את פרטיותו באמצעים טכנולוגיים, למשל פייסבוק, לא תמיד לוקח בחשבון את התוצאות. אנחנו בתקופת מעבר וטרם למדנו מה אנחנו רוצים ולא רוצים לחשוף. כשאנחנו כבר מבינים מה לא, זה תמיד קורה כשמשהו מתפוצץ לנו בפנים. זה בדיוק מה שקרה לסיגל שחמון שחשפה את הקרביים בפריים טיים, אבל כשהסיפור נהיה יותר מעניין והיא רצתה לפרוש היא גילתה שהוא כבר לא בחזקתה".

מיכל אמדורסקי מגיבה לגיא פינס:

גם שי פרץ, עורך מדור "מחיר התהילה" ב"פנאי פלוס", סבור כי חל שינוי בתחום: "אני לא בטוח שהחוקים של הז'אנר חקוקים בסלע כמו שאנחנו אספנו אותם עם השנים כדי לשמור על אנושיות, אבל עם הזמן סיפורים שהם יותר הרדקור התחילו למלא את המסך. סיפור כמו של דנה ורן עומד עכשיו בהשוואה למה שקורה ב"האח הגדול", שם פתאום אנחנו נחשפים לבגידות בלייב, מה שקודם פשוט לא היה, ומקרים כאלו גורמים לנו להיות פחות שמרנים ולרצות להיות יותר קאטינג אדג', להוביל ולא להיות מובלים. אם פעם היה ברור שעל בגידות לא מדברים, היום אני מוכן לשקול את זה, ומבקש שישכנעו אותי למה לא". פרץ מסביר שהיום סלבס לא יכולים לעשות מה שבא להם במרחב הציבורי ולקוות שבשם קוד אתי כלשהו הדברים לא יתפרסמו. "אם אני רואה שחקן מפורסם מעשן ג'וינט באמצע הפארק או רואה את דנה ורן הולכים יד ביד ברוטשילד, לא הגיוני שאני אשמור עליהם בזמן שהם לא שומרים על עצמם. אנשים כמוהם או כמו אייל גולן שדיבר על נשים במונחים של סטייק ואנטרקוט מסמנים תופעה שבה סלבס התחילו לדבר על החיים האישיים שלהם באופן כל כך בוטה שדווקא אם אני מעלים עין אני לא יוצא אתי, אלא סתם טיפש".

מורן שריר, כיום מבקר הטלוויזיה של "הארץ" ובעבר עורך של "עיקר החדשות", מדור הרכילות ב"רייטינג", דווקא טוען כי "אני לא חושב שיש גבולות שנפרצו, כמו שיש רגרסיה מאוד גדולה. המדורים היום הם צל חיוור של דברים שנעשו לפני 20 ו־30 שנה. החברה הישראלית והתקשורת בהתאם נמצאות תחת גל שמרני, שבא  לידי ביטוי בין היתר בכך שלא רוצים להרגיז אף אחד, למרות שבעצם זה המנדט של כתב רכילות. פעם היו ברנז'ה ובוהמה ופחות אופרציה. היום אין מי שמתנהל בלי יחצ"ן ולא מקובל לנשוך את היד שמאכילה אותך. אם תעיפי מבט בעיתונים משנות ה־70 וה־80 כגון 'העולם הזה' ו'מוניטין', אבל גם "ידיעות" ו"מעריב", תראי שלא רק שהאייטמים היו חושפניים ושערורייתיים יותר, אלא שגם העיתונות עצמה היתה יותר נועזת ואפילו במודעת פרסומת לג'ינס היה אפשר לראות שדיים בחוץ, מה שהיום לא יעלה על הדעת. יש עדיין רכילות כמו של ליאורה גולדנברג־שטרן ב'מעריב', שהיא יותר אולדסקול, ועדיין, לשם כך היא היתה צריכה למצוא לעצמה נישה מאוד מובחנת של אנשי עסקים, תכשיטני צמרת או נשות חברה גבוהה, והיא לא מסקרת את ה־A ליסט כמו יודה ונינט שאיתם קשה להגיע להישגים".

*#