רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי אכפת מי ישפוט ב"כוכב נולד"?

אוחובסקי בחוץ, מסיקה בפנים, יאיר ניצני מצטרף, מרגול מתברווזת – כל הדרמה סביב שולחן השיפוט בעונה התשיעית מיותרת ולא רלוונטית. כי מה שבאמת מעניין ב"כוכב נולד" הם המתמודדים, ולא אלה שמתיימרים לשפוט אותם

תגובות

יאיר ניצני מצטרף ל"כוכב נולד". שמונה עונות של צפייה בכוכבים – חלקם נולדים, חלקם סתם חלודים – ועדיין קשה להבין את תרומתם של השופטים לתחרות הזו, שיוצרים עניין ציבורי גדול כל כך בשבועות האחרונים. בטח, תוכנית פריים טיים עתירת רייטינג כמו "כוכב נולד" מוכרחה לאבזר את עצמה בליטרת הגלאם המתבקשת. יש גבול לכמה אפשר לסחוט מצביקה הדר (אין ספק, כשאומרים גלאם, המלה "מרגול" מיד קופצת לראש) ומישהו צריך הרי לשבת בגמר בתוך איזו סירת עץ חורקת על רקע הגלים - כי זה טוב לתחושת האותנטיות ולתזכורת הלאומית שכולנו מעפילים.

אבל בשביל מה בעצם? האם השופטים באמת תורמים למשהו בתוכנית, מלבד היותם חבורת צקצקנים יהירה, שעל כישורי השירה של חלקם ניתן היה להתווכח ברוב הזמן?  מה זה עוזר שהם רובצים בזחיחות מאחורי שולחן מנצנץ (או שאלה היו החולצות של צביקה פיק)? למי זה מועיל כשהם ממלאים את זמן האוויר של קשת בעוד קצת מלל,  שלמשך חצי עונה יגרום לכמה בני 12 להיזכר שיש טיפוס כזה צדי צרפתי?

מאז שהוכרזו חילופי השופטים לקראת העונה התשיעית של "כוכב נולד" (כי מה שטוב לסיימון קאוול טוב ליהודים), מצטייר הרושם שהם הם מה שיוצר את העניין בתוכנית הזו. צביקה פיק (שנבעט החוצה כבר בעונה הקודמת) מטנף אצל כל מי שמוכן להגיש לו מיקרופון, גל אוחובסקי מחייך חיוך צחור ומשתדל להישאר פוליטיקלי קורקט (מזל שלא צריך להוציא אף אחד מהארון), דנה אינטרנשיונל כבר בטח שכחה מהחלטורה הזו ופבלו רוזנברג עדיין בוכה בספרדית. את מקומם של אלה יחליפו העונה מירי מסיקה ויאיר ניצני – שניים שהמחשבה על צפייה בהם פעמיים בשבוע עוד עלולה לגרום לנו לרצות לחזור לעידן הסינתיסייזר ולמיין את כל החותלות שיש בארון - והמדינה גועשת מהתחלופה הזו כמו חבורת צעירים מצריים זועמת.

בואו נאמר את האמת, אחת ולתמיד: השופטים של "כוכב נולד" לא באמת מעניינים אף אחד. לא מעניינת דעתם על הזמרים הצעירים, לא מעניין מה הם חושבים על הביצועים מדי פרק. אפילו הלקסיקון המצועצע של מרגול כבר איבד את המומנטום (מתישהו בין שליכטה בלב למתעווז - ונדרשה לי בערך חצי שעה להיזכר בשני הביטויים האלה) והם בטח שלא משפיעים על האצבע המסמסת שלנו. על אחת כמה וכמה, מזיז לנו אם יושב שם יאיר ניצני או שריף, ילד הפלא הדרוזי.

יוצרי "כוכב נולד" היקרים (או בקיצור, יואב צפיר) – לקהל שלכם לא אכפת מי יושב בפאנל השופטים ומה פולטים הפיות המפורסמים שבו. הצופה אינו אידיוט ולפיכך, יודע לזהות בחושיו ולגמרי בזכות עצמו מתי מתמודד שר היטב ומתי הוא מזייף. מתי הופעה היא כנה ונוגעת ללב ומתי היא מלאת מניירות ופלסטיקית. מתי מתמודד ראוי לאסאמאס מפרגן ומתי מגיע לו להישלח אל תהומות השכחה. אין לנו שום צורך בכל מיני "מומחים מהתעשייה" שיתדרכו את אוזנינו הבוסריות באיכות  הביצועים, בשעה שהם עצמם עדיין לא למדו שחולצות פאייטים זה הכי 2007.

העיסוק האובססיבי הזה בליהוק המנחים, כאילו עליו תקום ותיפול התוכנית, מעלה תהייה האם קודקודי "כוכב נולד" מנסים בעצם לייצר באזז זהה לזה של "אמריקן איידול", שגם זכתה השנה לשני שופטים חדשים. אלא ששם מדובר בסופרסטארים, אגדת רוק מהלכת כמו סטיבן טיילר וכוכבת פופ זוהרת כג'ניפר לופז, שמצדיקים את הדיון המתמשך בהם. פה אנחנו מקבלים את מסיקה, עדיין שטופת הורמונים פוסט הלידה ומלכת הזמר העברי העכשווי מטעם עצמה ואת ניצני, שהופעתו הטלוויזיונית האחרונה התרחשה בסמוך למלחמת המפרץ, והוא נותר רלוונטי בערך כמו איום הסקאדים.

אין פה שום דבר אישי נגד השופטים, החדשים והישנים, של "כוכב נולד". להיפך, הם לא מעניינים מספיק כדי שנפתח כלפיהם עוינות. הם לא פשוט רלוונטים. תנו לנו מתמודדים ראויים, כישרונות בוהקים, קולות שטרם שמענו בריאליטי והרייטינג ידפוק כמו שעון. זה החומר האמיתי שבאמת יצליח לברווז אותנו.

*#