אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוצים להיות ירוקים ואנטי קפיטליסטים? כמה עלוב וגלמודי מצידכם

הפרסומות למשרד הבינוי והשיכון וויזה כאל הן בשורות חצי טובות לאוהבי הסביבה ולמתנגדי הקפיטליזם: אם הייתם באמת כל כך גלמודים שם על הגבעה, אף אחד לא היה נלחץ מכם כל כך. כמה עצוב לגלות ששי אביבי מיישר קו עם אותו דרך מחשבה

תגובות

1. זריחה פסטורלית. קולות של ילדים. "בוקר אחד החלטנו בשיכון ובינוי לעשות משהו קצת אחר בשביל הסביבה". מאחורי גן השעשועים הקטן מגיחה משאית ענק. מנופים משתילים מסך עצום בלב שכונת חלומות כרכור, וכן אופניים שמייצרים אנרגיה חלופית. עובדי שיכון ובינוי מדוושים, ובאנרגיה המופקת משדרים סרט עלום באורך מלא על המסך. הילדים מגן השעשועים בתחילת הפרסומת מחייכים מהופנטים. כולם מרוצים.

חברת שיכון ובינוי, כפי שהשם שלה מסגיר, תומכת בסביבה בעיקר על ידי הפיכת מרחבים סביבתיים שונים, ליד הים בצפון תל אביב, למשל, או בפרסומת הספציפית הזו – באזור הכפרי של כרכור, לאוסף מגדלים מנצנצים עם מספר דו ספרתי של קומות, ריצוף פורצלן ושומר בכניסה. אם חברת שיכון ובינוי היתה מעוניינת לעשות מעשה למען הסביבה, היא היתה מזמינה את עובדיה לדווש על אופני דינמו יותר מפעם בחיים, ומנצלת את האנרגיה הירוקה למטרה הגיונית יותר מהקרנת סרט לחבורת בורגנים פלוס. לא אתפלא אם יתברר שהסרט שבו הם צפו היה סרט תעמולה. הרי מי שבאמת רוצה לחסוך באנרגיה, ואפילו מצליח לייצר אנרגיה, משתמש בה למטרות חשובות כמו חיסכון באנרגיה שצורכים דיירי חלומות כרכור ביומיום. מי שרוצה לבנות עוד בניינים, לעומת זאת, בונה ספקטקל. ברוח התקופה, הספקטקל הזה הוא ירוק.

2. בחור בחליפת שאנטי לבנה (פחחח, כל כך לא אופנתי), יושב ישיבה מזרחית (פאתט) על רקע מרחבים ירוקים (הוא יצא מתל אביב, הדביל), ומברך את הבאים לעין גלמוד, "מקום שחיים בו בלי הוצאות". כדי שיהיה בלתי אפשרי להקשיב למה שהוא הרגע אמר (בלי הוצאות!), זבובים טורדניים תוקפים אותו באותן שניות ממש. הבחור הגלמוד מתרומם ונוגס בפרי שהוא קטף הרגע מהטבע. איכס, הוא יורק את שאריות הפרי לאדמה. בוודאי, הרי איך אפשר ליהנות מפרי כזה, שאינו מרוסס או משומר ושלא הוכן על ידי המערכת הקפיטליסטית לצריכת אדם?

בשלב זה הגלמוד מוותר על הכבלים ועל הסלולרי לטובת יוני דואר, מדווש למוות כדי לייצר אנרגיה חלופית במקום להדליק את המתג ולשלם לחברת חשמל, ובאופן כללי ממשיך להיות מגוחך, עד שהוא פוגש בשי אביבי - כן כן, שי אביבי - שנשען על הרכב, לבוש חליפת שלושה חלקים מעונבת, עם כרטיס אשראי ביד, ושואל אותו: "חבוב, למה להתגלמד?".

לעתים נדירות נראה על המסך יצור כל כך דוחה כמו החבוב המתגלמד: קמצן, ממושקף, שקרני, לא יוצלח ומקריח. זה העונש שלו על הניסיון לייצר אלטרנטיבה סביבתית, וחמור מכך – חסכונית. המתגלמד אולי מחבב את הטבע, אבל בעיקר מנסה לחלץ את עצמו מיוקר המחייה הלא סביר, ממחירי הדיור המפלצתיים (היוּש, שיכון ובינוי!) ומהציווי החברתי לשלם יותר מהרבה על מזון, על חשמל ועל שיחה עם חברים. וזה כבר פשע של ממש.

ברור למה דווקא חברות האשראי נלחצות מאנשים שמנסים לחסוך, או מסרבים לצרוך באורח בלתי נשלט ואובססיבי כמו רובנו. בשעה שמוסדות רבים נהנים מהעובדה שאנחנו צרכנים, חברות האשראי הן הגופים שנהנים מזה שאנחנו צרכנים מטורפים של דברים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. כדי לשכנע אותנו שחיסכון הוא רעיון רע, הן פונות לאמצעי האפקטיבי שעבד בשבילן יופי עד כה – לחץ חברתי. אוהד הסביבה המגושם הוא "מתגלמד". למה מתגלמד? כי בעולם שבו צרכנות = התקבלות חברתית, חיסכון בחשמל וייצור עצמי = חרם.

3. הפרסומות האלה הן בשורות חצי טובות לאוהבי הסביבה ולמתנגדי הקפיטליזם. אם הייתם באמת כל כך גלמודים שם על הגבעה, אף אחד לא היה נלחץ מכם כל כך. דמוניזציה כזאת לא עושים לכל מטרד חולף. חברות בינוי שעושות קולות של מצטרפות אליכם, עושות את זה כי הן מפחדות. נשאר סימן שאלה אחד בנושא, וקוראים לו שי אביבי, אותו שי אביבי מפסטיבל אקולנוע. אבל אם חברת שיכון ובינוי יכולה להיות בצד הירוק, נראה ששי אביבי יכול להיות נגד.

*#