רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה "ארץ נהדרת" לא יכולה לייצר סאטירה?

האולפן גדול ומשוכלל, הקצב מהיר, המוזיקה צוהלת והטאלנטים מבדרים. הבעיה היא ש"ארץ נהדרת" מוציאה מכל דבר את העוקץ הסאטירי והופכת אותו לבידור להמונים. אלון עידן נהנה ממנה בכל זאת

תגובות

1. ל"ארץ נהדרת" יש מגע משלה, לכן היא עושה מה שיכול להתפרש כסאטירה חריפה. צריך לברר האם זאת סאטירה חריפה. צריך לברר האם זאת סאטירה. צריך לברר איך כל כך הרבה אנשים יושבים בשישי בערב מול הטלוויזיה, חוטפים יריקה לפרצוף וחוזרים בשבוע שאחרי. צריך לברר אם הם בכלל חוטפים יריקה.

צריך לדבר קצת על ה"מגע" של ארץ נהדרת. ה"מגע" שלה קשור לצורה, למה שמועבר לצופה באופן לא מילולי, מה שלא מדובר. ה"מגע" קשור לצבעים של האולפן, לקצב של התוכנית, למוזיקה ברקע, לטאלנטים שמאכלסים אותה.

צריך לעשות את כל הדברים האלה לא כדי להרוס ל"ארץ נהדרת", אלא כדי לבדוק את האפקטיביות שלה. לבדוק אם הרצונות של היוצרים שלה אכן מתממשים. כי טקסט הוא טקסט, אבל תגידו פעם לכלב "בן זונה" בפנים מחייכות ותראו אותו בא ללקק אתכם.

2. ל"ארץ נהדרת" יש אולפן גדול, משוכלל, מואר, עמוס בצבעים עזים, צבעי קשת, שבתודעה מתכתב עם האולפנים שבהם מצטלמים שעשועונים גרנדיוזיים, בעיקר כאלה שמנחה ארז טל. הצפייה באולפן מקשרת את הצופה באופן מודע או לא מודע לשעשועון, לזכייה בפרס, לכיף. ולא פחות חשוב, נוצר קישור לקשת – כלומר למארז מחניף וקל דעת שידאג לכך שבכל רגע ורגע לא תיאלץ לעסוק במציאות אלא בכמו מציאות, כלומר בארץ פנטסטית כלשהי, מדומיינת, שתפקידה להרחיק אותך מקושי ולקרב אותך לעונג.

הקצב של "ארץ נהדרת" מהיר, פאנצ'ים נורים בכל כמה שניות, ברור שיש מתכון, שיש שיטה, שיש סטופר. מתקיימת התכתבות לא מודעת עם סיטקום, "החברים של נאור" או "רמזור", בפנטזיה "רוק 30", התוכן פחות חשוב בהקשר הזה, מה שמתקשר עם התודעה זה הצורה, מספר השניות שנמדדות בין פאנץ' לפאנץ', עצם ההתעקשות על פאנץ', הפחד מהיעדר שורה תחתונה, הפחד משקט, מחלל ריק, מ"תבינו לבד".

יש מוזיקה ברקע שמשתנה בהתאם לסוג המערכון. ובכל זאת, המוזיקה שמאפיינת את "ארץ נהדרת" היא המוזיקה שמתנגנת ברגע שבו נכנס אורח לפאנל. לרוב המוזיקה תהיה קצבית, מוגזמת, צוהלת, תזכיר כניסת מתחרה לאולפן "לעוף על המיליון" או "אחד נגד מאה", כלומר: מוזיקה שהופכת את האורח לגדול מהחיים. "גדול מהחיים", כלומר: לא אחד מהחיים. מישהו שהוגזם, הוקצן, הופרך. ייתכן שכבר ברגע שנכנס אורח לאולפן "ארץ נהדרת" הוא מאבד את משמעותו כמושא סאטירי. אינך יכול להיות מושא סאטירי אם אינך בן אדם אלא דימוי של בן אדם, כמו אדם.

וישנם הטאלנטים כמובן. הם זורקים אותך בעיקר למחוזות של בידור: אלי פיניש ומריאנו אידלמן זה סטנד־אפ, יש פה מישהו מבת ים, איך עושה כלב גרוזיני וכו'; טל פרידמן ואייל קיציס זה "חלומות בהקיציס", קליל עם נגיעות של הזוי, הרבה עירום חלקי של פרידמן, הרבה נונשלנט מיובא של קיציס; אסי כהן זה אסי וגורי, סטנד־אפ, שטויות עם קצת משמעות, וגם "אהבה זה כואב", זאת אומרת אהבה וכאב, רומנטיקה; מאור כהן זה לא תבואי שישי שבת, זה יום הבוחר, זה מוזיקה; יובל סמו זה איזה קטעים איתו, זה "החברים של נאור", זה חיקויים; שני כהן זה אורנה בנאי או לא אורנה בנאי, זה ההשוואה, זה ה"רכש"; עלמה זק קצת שוברת את השטנץ לכיוון הדרמה, בעיקר בגלל "פלפלים צהובים".

3. "ארץ נהדרת" לוקחת את אביגדור ליברמן ומפרקת אותו. מושיבה אותו באולפן, מאפשרת לו להקריא חדשות ומציגה אותו כדיקטטור. אני מקשיב לטקסט: זו כתיבה סאטירית. אני מביט בתמונה והסאטירה לא חודרת, נותרת מחוץ לי. אני לא נבוך, לא מופתע, לא מרגיש שנעשתה עבודה מול הקהל שתומך בליברמן באופן עקיף או ישיר. אני מרגיש שתומכי ליברמן יושבים בבית ומתגלגלים מצחוק, זורקים אחד לשני "שיחקו אותה".

זה המגע של "ארץ נהדרת" שעושה את זה, שמאפשר את היריקה מבלי שאף אחד באמת ייעלב. המעטפת חותרת תחת המסר, מביסה אותו, צובעת אותו בקשת, לוקחת את הזעם ומפנפנת אותו, מרככת אותו, מוציאה ממנו את האגרסיה ומשאירה את החידוד, מבייתת אותו, מאפשרת אותו לכלל הציבור, גם לצד הנעלב, בעיקר לצד הנעלב.

האולפן והמוזיקה שמתכתבים עם שעשועון מתיקים את הסאטירה לעולמות משעשעים; המקצב הפאנצ'י מעביר אותנו ל"רמזור" או "החברים של נאור"; הטאלנטים כבר חרוטים אצלנו כ"מצחיקנים", כ"מוזיקאים", כ"רכש", לא כ"סאטירה". כש"ארץ נהדרת" מושיבה את אביגדור ליברמן במרכז האולפן ומפרקת אותו, היא לא מפרקת אותו. אם כבר, היא מרכיבה אותו מחדש כאחד משלנו. למעשה, היא מאפשרת אותו. היא מאפשרת אותו כחלק מקשת, כחלק מבידור, כחלק משעשועון. ליברמן הוא קטע עכשיו. קטעים איתו. תישאר. "ארץ נהדרת" היא הקבלה האמיתית של ליברמן לחברה הישראלית.

4. אני צופה ב"ארץ נהדרת" ונהנה ממנה. היא משאירה אותי על ערוץ 2 במשך למעלה משעה. מדובר בתוכנית בידור טובה מאוד.

*#