רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טלוויזיה בהפרעה: איך הפכו האוטיסטים לכוכבים החדשים?

סדרות אמריקאיות בשנים האחרונות מגלות עניין באוטיזם, ובמיוחד באספרגר ובהפרעות קלות באופן יחסי. תוסיפו לזה את "פלפלים צהובים" והרי לכם הטרנד החדש - טלוויזיה שמתקשרת עם הצופים על ידי דמויות שלא מתקשרות בכלל

תגובות

מלכה חדשה חולשת לאחרונה על עולם ההפרעות המתוקשרות. אחרי שנים של שלטון הטורט (ב"פרקליטי אל איי", "אלי מקביל", "סאות פארק", "האחות ג'קי", "תרגיע", ובארץ גם ב"השיר שלנו" וב"אח הגדול"), הגיעה שעתה של הקשת האוטיסטית להיחשף לקהל, והיא פוטוגנית מתמיד. סדרות אמריקאיות בשנים האחרונות מגלות עניין באוטיזם, ובמיוחד באספרגר ובהפרעות קלות באופן יחסי, עם העדפה של ההפרעות שמגיעות עם פיצוי בדמות כישרון מיוחד - מספירת גפרורים ועד שינון שירי אריאל זילבר.

 כאמור, הקשת האוטיסטית מחליפה את תסמונת הטרנד הקודמת, הטורט, שנהנתה מפופולריות מוגברת עד כדי מוגזמת, עם דמויות שמקללות בתדירות שבה לתסריטאי ממוצע נגמרים הפאנצ'ים. עם זאת, קל לנחש מה כוח המשיכה של תסמונת טורט ליוצרי טלוויזיה. ניתן למצות אותו בטווח שבין המילים "קקי" ו"פיפי". האפשרות לקלל תכופות, ועוד תוך כדי ייצוג של קבוצה מוחלשת, היא קסם שיוצרי טלוויזיה מתקשים לעמוד בפניו. אבל מה יש באספרגר שהופך אותו לכזאת חיית מסך?

ברור שלעובדה שיותר ויותר אנשים סביבנו מאובחנים כחלק מהספקטרום, יש חלק בעניין. יוצר "בונז", הארט הנסון, סיפר בראיונות שהדמות של ד"ר ברנאן אינה מוגדרת רשמית כאספרגרית רק בגלל שרשת FOX חששה לאבד צופים. גם יוצרי "הורים במשרה מלאה" סבלו מבעיה דומה. היום, כשהנתונים מדברים על אחד מכל 110 ילדים בארצות הברית שמאובחנים היכן שהוא על הרצף האוטיסטי, יכול להיות שקהל היעד פשוט גדל או התרגל. חוץ מזה, ברור שגם העובדה שיותר ויותר יוצרי טלוויזיה מגלים בסביבתם הקרובה אספרגרים ואוטיסטים בדרגות חומרה משתנות, עושה משהו.  זה פועל לטובת העניין; ההתייחסות הטלוויזיונית לאספרגר רגישה ומדויקת לאין שיעור לעומת משחק ה"אתם כל כך מוזרים" ששיחקה הטלוויזיה עם אנשי הטורט עונה אחרי עונה.

אבל יש עוד כמה סיבות שמסבירות את הפופולריות הגואה של התסמונת בפריים טיים, כאלה שקשורות יותר אלינו ופחות לאספים. "זו לקות שעד היום לא ברור למה היא קורית", מסביר ד"ר עמית פינצ'בסקי, חוקר מהחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית. "יש בה משהו שנשאר עלום, ויש לזה כוח משיכה דרמטי חזק. מעבר לזה, חלק מהפואנטה היא להציג סוג אחר של נרטיב וחשיבה על העולם, הסתכלות שמנטרלת את המציאות היומיומית של משא ומתן חברתי. הנרטיב האוטיסטי מציע מבט אלטרנטיבי על העולם, שיש בו אולי הרבה אמת".

חוץ מזה, קשה להתעלם מהעובדה שהפרעות תקשורת מתכתבות במיוחד עם העידן המסוים הזה שאנחנו חיים בו, עולם גדוש תקשורת, רישות חברתי מצמית וכללים מפורטים של התנהלות במערכות יחסים. "האוטיזם הוא תופעה תרבותית היסטורית של עולם מתוקשר, שבו חוסר התקשורת שמאפיין אוטיזם הופך להיות סיטואציה פתולוגית", מסביר פינצ'בסקי. בעולם כזה, האוטיזם הוא כמעט הלקות האולטימטיבית. העובדה שדווקא אמצעי תקשורת כמו טלוויזיה מאמץ אותה היא כמעט אירונית.

ויש, כמו תמיד, גם עניין מגדרי. אוטיזם ואספרגר נפוצים הרבה יותר בקרב גברים, ומזוהים עם מאפיינים "גבריים" (לכאורה, ברור שלכאורה) כמו ניתוק רגשי, נכות חברתית וחוסר יכולת לתקשר. חוקרי פסיכולוגיה קוגניטיבית נוטים להאמין שאוטיזם היא מחלת רצף, שהמוח הגברי קרוב אליה והמוח הנשי פחות. אם לפשט מאוד: אנחנו מתקשרות, אתם פחות, אוטיסטים עוד פחות. "במובן הזה", פינצ'בסקי מכריז, "'היפה והחנון' לא כל כך רחוקים מזה. כי מהו החנון חוץ מגבר אוטיסט בפוטנציה?".

אבל מעל לכל, נראה שיש משהו יותר פשוט לעיכול בתסמונת שיש לה גם צד יפה. כמובן, לא לכל האוטיסטים יש אספרגר, ולא כל מי שלוקה באספרגר מקבל מהאל גם כישרון חריג: אבל תוכניות טלוויזיה שחוגגות את הקשת האוטיסטית נוטות להדגיש את הכישרונות יוצאי הדופן, לפחות באותה מידה שהן מדגישות את המוגבלות החברתית. אז האספרגרים מצאו את דרכם אל המסך הקטן, ואפילו בגלים; אבל עדיף כאלה נוצצים, שמגיעים עם מבריקות מובנית, כאלה שהיו יכולים להשתתף ב"אמריקן איידול", נניח, או לפחות באיזה ריאליטי אחר. בכל זאת, טלוויזיה.

"הורים במשרה מלאה 2". yes Drama. מיום ג' 18.1, 22:00."פלפלים צהובים". ה', 22:15. ערוץ 2.

*#